פרשת לך לך

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש מסורת לפיה בשבת פרשת לך לך עולים להר הבתרים (ראו למטה)

פרשת לך לך היא הפרשה השלישית של ספר בראשית. היא נקראת על שם הציווי לאברהם אבינו:" וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (ספר בראשית, י"ב, א'). בעקבות הרעב, הוא נאלץ לרדת מהארץ פעמיים: למצרים ולארץ פלישתים. הוא מתחלק בארץ עם בן אחיו, לוט, כאשר הוא נותן לו את הברירה: "הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.(שם,י"ג,ט'). הוא מציל אותו מהשבי שהוא נופל בו. הקב"ה כורת עם אברהם את ברית בן הבתרים ומצווה אותו על ברית המילה.

הפרשה משתרעת לאורך 24 שנה: תחילתה בבוא של אברהם לארץ כנען והוא בן 75 שנה והיא מסתיימת בברית המילה, כאשר אברהם בן 99 שנה.

תוכן הפרשה

ניתן לחלק את הפרשה לפי המסורה לשבעה חלקים:

  1. אברם, ולוט ובני ביתם הולכים לארץ כנען, יחד עם "כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן"(י"ב, א')
  2. אברם יורד מצרים ובשובו נפרד מלוט. לוט בוחר את החלק הפורה של הארץ:"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה', אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו." (שם, י"ג,י'-י"א). ואברהם זוכה להבטחה, המסמלת לנו עד היום את הדרך לכיבוש הארץ: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה."(שם, י"ז).
  3. מלחמת המלכים ונפילת לוט בשבי. אברם קובע תקדים: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם. בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם".(י"ד, כ"ב-כ"ד)
  4. בברית בן הבתרים - שם אברם זוכה להבטחה האלוקית הנצחית: "בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.".(ט"ו, י"ח).
  5. הגר הייתה לאשת אברם ונולד ישמעאל
  6. אברם היה לאברהם ומעתה :"לֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" י"ז, ה").
  7. אברהם מצווה על ברית המילה :"וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, אֱלֹקים... וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר נִמֹּלוּ, אִתּוֹ.(י"ז, כ"ג-כ"ז)

אברהם אבינו: איש החסד והאמונה

הרב אביגדר נבנצל במאמרו לפרשת השבוע על אברהם אבינו כאברהם אבינו איש החסד והאמונה מראה "עד כמה אברהם גדול במידת החסד". הוא מבחין בין החסד הגשמי - כפי שעשה נח כאשר האכיל את החיות בתיבה למעלה מ-150 יממות - לבין מה שהעניק אברהם אבינו: נותן לאורחיו אוכל גשמי וגם מזון רוחני. וכך הוא אומר למלכים, אחרי שהחזיר להם את רכושם: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" י"ד,כ"ב). וכן בהכנסת האורחים:"וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם" (י"י,א') כאשר עדין הוא חלש מברית מילה.

הרב נבנצל מוסיף, לעיתים אברהם אבינו פועל מחמת האמונה נגד מידת החסד. בפרשה כתוב:" וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי" שם,י"ג). למה נקרא "העברי" אומרים חז"ל בבראשית רבה:"רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". הוא מוכן לצאת למלחמה נגד המלכים שכבשו את ארץ ישראל ולקחו בשני את לוט - בן אחיו. הוא פועל לפי אמונתו.

דוגמאות נוספות בהמשך ספר בראשית : גירוש הגר עם ישמעאל בנה, בניגוד לדעתו של אברהם ןהוא מצווה:"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:כ"א,י"ב) וכן בנסיון הגדול ביותר [[עקידת יצחק]].

ומסכם הרב, אחרי הניסיונות יכול הקב"ה לקבוע: "וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי." (כ"ב,י"ב).אתה עושה מה שאני מצווה למרות התחושה הפנימית שלך מתנגדת למעשה..

==ישמעאל: צדיק או רשע ?==

ד"ר אלכסנדר קליין מאוניברסיטת בר אילן, בעלון פרשת השבוע דן בנושא: [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/lech/klei.html ישמעאל – צדיק או רשע ?]. לכאורה התכונות המיוחסות לישמעאל קובעות את אופיו:"וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" ו"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן- הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". [[רש"י]] מבאר "פרא-אדם" באור חיובי "אוהב מדבריות". [[רבי אברהם אבן-עזרא]] מבאר: "חפשי בין האדם... והטעם שלא ימשול בו זר ממשפחתו". ואשר למונח "לצחק", ראב"ע מתאר "מצחק" פשוטו כמשמעו, היינו צוחק, ומוסיף: "כי כן מנהג כל נער". בדומה לכך מפרש ה[[רמב"ן]]: "מצחק, משתעשע".

אך הספקות בקביעה מובעים כבר במדרשים:

  • כאשר אברהם נפטר נאמר"וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה". רש"י בעקבות חז"ל רואה כאן מעשה חיובי בהחלט: "יצחק וישמעאל - מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם"
  • המעשה השני קשור להגר. בפרקי דרבי אליעזר נאמר:"אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ...

והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. והוציאה לחם ומים ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים."

מסכם אלכסנדר קליין :"ישמעאל זכה לקיים את ציווי הקב"ה (ברית המילה) על אף הסבל שבדבר, והוא זקף אמנם את זה לזכותו, אלא שזכות זו נראית חיוורת לעומת מה שיצחק היה מוכן לעשות. רק יצחק היה בדרגה כזאת שיכול היה להיות שורש של עם ישראל".

==ברית בן בתרים==

ברית בן בתרים היא מרכזה של הפרשה. אחרי נצחונו את המלכחם והשיבו את לוט מהשבי באה פרשת הברית, שהיא המרכזית בחיי עם ישראל. רש"י מקשר בינה לבין האירוע שקדם לה: "כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מופלג. אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד".

ואברהם דאג, הרי כאשר יצא מחרן הביא עימו את לוט בן אחיו. לפי [[בראשית רבה]] בכוונה שהוא יהיה יורשו ועכשיו מסתבר כי הוא פרש ממנו ל[[סדום]] וכך כתוב:" רבי נחמיה אמר כעס היה לו להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו אמר הקב"ה אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו". יורש פוטצנציאלי שני, ישמעאל, גורש למדבר ועתה מה שנותר כי :"וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי" - אליעזר יירש אותי. הקב"ה מבטיח לאברהם:" לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ". אברהם אבינו מאמין "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה", אבל הוא מבקש אות :" וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.(ח') וכן מופיע ברית בן הבתרים:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל. וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו"

בברית משתתפים, לפי המתרגמים:

  • עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת - תרגום אונקלוס אומר: "עגלים שלשה", תרגום יונתן בן עוזיאל - "עגלה בת שלש שנים"[1]
  • וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת- בהתאמה :"עזים שלושה" ו"עז בת שלש שנים".
  • וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ - בהתאמה : אילים שלושה" ו"אייל בן שלש שנים".
  • וְתֹר, וְגוֹזָל - בהתאמה: "ותור ובן יונה", "תסיל בן יןנה" ותרגום ירושלמי מוסיף "ותןרין ובן יונה".

כל אלה נחצו, האחד כנגד השני ואת העוף לא חצה. העיט נחת על פגרים. לפי תרגום יונתן:"וירדו אומות עובדי אלילים, הם נמשלו לעוף טמא, לבוז נכסיהם של ישראל ותהיה זכותו של אברהם מגינה עליהם". תרגום ירושלמי מתיין שאלו "ממלכות הגויים" והם "מתייעצין עיצות רעות על בני ישראל".

משמעות הברית

אברהם ב"חזיון" "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו" והוא מבין, לפי תרגום יונתן בן עוזיאל, כי ארבע מלכויות עומדות לשעבד את עם ישראל:

  • אימה - זו בבל.
  • חֲשֵׁכָה - זו מדי.
  • נֹפֶלֶת - זו פרס - ממנה בני ישראל ינצלו בימי כורש מלך פרס.
  • גְדֹלָה - זו יוון.


הר בתרים

קיימת מסורת מהמאה ה-16 ב"אגרת יחוס אבות" משנת 1537 [2], לפיה יהודי צפת נהגו לעלות להר הבתרים בשבת פרשת לך לך. בשבת נהגו לשהות בהר ולקרוא בתורה את פרשת השבוע שבה מסופר על ברית בן הבתרים.

החוקר יוסף ברסלבי מצא כי כבר ב"אגרת יחוס אבות" משנת תר"צ (1537), העוסקת בקברים הקדושים שיהודי ארץ ישראל היו נוהגים להשתטח עליהם, מוזכר אחרי הקברים בבניאס, "מעמד לאברהם אבינו, והוא מקום בין הבתרים והוא על ראש ההר, וקורים לו הגויים "משהד א-טייר".

השליח משה ירושלמי כותב בשנת 1769: "מעמד בין הבתרים - שם הר גבוה ועליו בית גדול ושלושה מגדלים עליו. ובמקום הזה כרת הקב"ה ברית עם אברהם אבינו ע"ה". יהודי צפת המשיכו במסורת. הם היו יוצאים שבוע שלאחר קריאת פרשת לך לך בבוקר אל החרמון והיה קוראים שם את פרשת ברית בין הבתרים. ‏‏[3]

צבי אילן כותב כי בחודש מרחשון תשכ"ט , קבוצת יהודים חרדים העפילה על ההר לקיים מנהג יהודי קדמון. היה זה מנהג העלייה למקום בו נכרתה לפי המסורת "ברית בין הבתרים". הוא מציין "אף כי אין עדות מובהקת מן הכתוב , כי אכן בחרמון אירע הדבר, יתכן כי בימי הביניים שיערו יהודי בניאס, כי דוקא בחרמון אירע הדבר". מההר תצפית לחלקים הצפוניים של הארץ ולכן מתאים הוא להיות המקום בו נכרתה הברית :"לזרעך נתתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת (ספר בראשית, ט"ו, י"ח).

לפי מסורת אחרת התרחש מעמד בין הבתרים בהר שנאן, מדרום-מערב למושב מרגליות, על הגבול עם לבנון[2]. מסורת נוספת מאתרת את המקום ליד חברון.

הערות שוליים

  1. מצוטט מספרו של אלתר טובי' דב וין ספר יין הטוב'
  2. 2.0 2.1 עמנואל הראובני
  3. ‏מקור:זאב וילנאי, ארץ גולן, עמ'103‏