נר חנוכה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצות הדלקת נרות על פתחי הבתים בכל ערב משמונת ימי החנוכה.


טעם המצוה

אך יש שהעירו שהיום הראשון הוא זכר לנס אחר (עי' בערך [[קושיית הבית יוסף]], ובמעודים וזמנים ...). (סיבות נוספות).

גדרי החיוב

הגמרא (שבת כא:) מביאה ברייתא:

"מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין - בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל: אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך".

ברייתא זו[1], מבחינה בשלוש אופציות לקיום המצוה: (א) עיקר הדין, (ב) מהדרין, (ג) מהדרין מן המהדרין.

יש לציין, שעם ישראל רובו ככולו נמנה על "המהדרין מן המהדרין", ומקיים את מצות הדלקת נר חנוכה "מוסיף והולך" כבית הלל שהלכה כמותם בכל מקום[2] (עי' כתובות ס: ברכות יא. וע"ע עירובין ו: חולין מג:).

הדברים מגיעים למידה זו שבטור ובשולחן ערוך (או"ח סי' תרעא סע' ב) כתוב:

"כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך..."

שתי הרמות הראשונות: "נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד" - לא הובאו כלל, אלא ישר מופיע האופציה השלישית: "והמהדרין מן המהדרין... בית הלל אומרים מוסיף והולך".

והאחרונים (אבי עזרי ריש פ"ד מהל' חנוכה) תמהו מאד על השמטה זו, שהרי יש השלכות הלכה למעשה לעובדה שאין חיוב להיות "מוסיף והולך"[3].



דין נר איש וביתו

האחרונים (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נא אות א-ג, - מובא בספר שלמי מועד פרק מד, ירושלים תשסד, עמ' קצו-ז; מנחת אשר, בראשית, סי' נד אות ג, ירושלים תשסג, עמ' שנב-שנד; פרקי השנה, מאת הרב צבי יברוב שליט"א, בני ברק תשנד, ח"א פרק לד, עמ' קצא-קצז; נר איש וביתו להרב אליהו שלנזיגר שליט"א, נספחים; ודרשת בחגך - חנוכה, הרב אבישי נתן מייטליס שליט"א, כסלו תשסט, עמ' נז-סא; ועוד) חקרו בגדר מצות נר חנוכה, האם היא חיוב של החפצא - שיש חיוב שיהיה בפתח הבית נר חנוכה, או חיוב של הגברא הדר בבית לשים נר חנוכה בביתו.

לחקירה זו כמה השלכות:

  • האם יכול האדם לכוון לא לצאת ידי חבה בהדלקת בני ביתו (עי' [[ט"ז]] סי' תרעז ס"ק א שנחלק בזה עם ה[[מהרש"ל]], וע"ש במ"ב ס"ק ב; [[מגן אברהם]] שם סוף ס"ק ט, בשם ה[[מהרי"ל]] - הובא בשו"ת רע"א מהדו' תנינא סי' יג ד"ה נ"ל דברכת).
  • האם המהדרין מדליקין נר כנגד כל אחד ואחד מבני הבית או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק עבור עצמו (עי' להלן בדין המהדרין שנחלקו בזה).
  • האם קטן שהגיע לחינוך יכול להדליק עבור בני הבית או לא (נחלקו בדבר הראשונים, ובשו"ע או"ח סי' תרהע סע' ג הביא בשם "יש מי שאומר" שקטן יכול להדליק לבני הבית, וכ"כ בשו"ת חכם צבי החדשות סי' יג, והמ"ב שם ס"ק יג כתב שהאח' הכריעו לא כך).

דין המהדרין

כבר הובא לעיל שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד. ונחלקו הפוסקים בהידור זה[4], אם הכוונה שאחד מדליק נרות כנגד מספר בני הבית (רמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' א-ב), או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו ([[רמ"א]] סי' תרעא סע' ב).

והאחרונים הציעו כמה אפשרויות בביאור מחלוקתם:

  • יש שהסבירו (חי' מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם הל' חנוכה) שנחלקו האם ניתן לקיים את ההידור בנפרד מהמצוה, כמו שמצאנו שנחלקו הראשונים לגבי המל ושייר ציצין שאינם מעכבים את המילה ופרש - אם ביום חול יחזור (רמ"א יו"ד סי' רסד סע' ה) או לא (רמב"ם פ"ב מהל' מילה ה"ד).
  • יתכן להסביר, שנחלקו בטעם ההידור, האם הוא עניין של תוספת בכמות הנרות ובגודל האור (שיטה להר"ן שבת כא: ד"ה ד"ה ת"ר מצות חנוכה, וכ"מ ב[[ריטב"א]] החדשים שם ד"ה והמהדרים בשם 'יש שפרשו') או שבכל אחד מבני הבית מכוון שלא לצאת בהדלקת בעל הבית[5] (שו"ת [[רע"א]] מהדו' תנינא סי' יג סוף ד"ה נ"ל דברכת על הניסים).
  • נחלקו האם חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חובת הבית או חובת הדר בבית (מנחת אשר בראשית סי' נד אות ב, מהדו' ירושלים תשס"ג, עמ' שנב).
  • אין מחלוקת בדבר, אלא כשמדליקים בטפח הסמוך לפתח - אין מקום לכל אחד להדליק במקום נפרד, וא"כ די שאחד ידליק לכולם; אבל בשעת הסכנה שמדליקים בפנים - ידליק כ"א נרותיו במקום מיוחד (בית הלוי עה"ת, ענייני חנוכה - אחרי חומש בראשית, סוף ד"ה "שבת (דף כג) אר"ז מריש הוי", דפוס ר' יצחק גאלדמאן, ורשא תרמד, ריש דף לא.; שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' ריט, עמ' רלז).



נשים בהידור

בעיקר דין ההדלקה חייבות הנשים כמו הגברים, מפני שאף הן היו באותו הנס (שבת כג., שו"ע או"ח סי' תרהע סע' ג). ולכן אם היא גרה לבדה עליה להדליק נר חנוכה, וכן אם בעלה איננו בבית היא מדליקה עבורו (ר' מ"ב סי' תרעז ס"ק ב, וכן סי' תרהע מ"ב ס"ק ט וביאור הלכה ד"ה אשה).

אך ביחס לדין המהדרין המדליקין נר לכל אחד ואחד, נחלקו האחרונים אם גם אשה מדליקה, ויש בזה כמה דעות:

  • יש אומרים שדינן של נשים שווה לדין האשים לחלוטין, והנשים צריכות להדליק נר נוסף (דעת '''הג"ר יוסף דב הלוי''' ד"ר '''סולובצ'יק''' זצ"ל מבוסטון - מובא בשמו בספר נפש הרב, לתלמידו הרב צבי שכטר שליט"א, חנוכה אות ד, מהדו' ירושלים תשנט עמ' רכו, וכן בספר מקראי קודש, מאת הרב משה הררי, פרק ט הערה ב; ועי' שער אפרים סי' מב).
  • יש אומרים שאע"פ שדין הנשים כאנשים, מ"מ נשים נשואות אינן מדליקות, משום ש"אשתו כגופו" (מ"ב סי' תרעא ס"ק ט; שער הציון סי' תערה סוף אות י; וכן הביא הרב דוד יוסף שליט"א בספרו תורת המועדים, חנוכה, סי' ב סע' ג והערה ג, הוצאת מכון יחוה דעת, ירושלים תשנו, עמ' מג-מד, בשם פוסקים רבים: שו"ת מהרש"ל סי' פח, כנסת הגדולה סי' תרעא הגהת ב"י, מטה משה סי' תתקפב, אליה רבה סי' תרעא ס"ק ג - הובא במחצית השקל סי' תהער ס"ק ד; ועוד). ולפי זה, רווקה או אלמנה או גרושה מדליקה, גם אם יש לה עוד בני בית.
  • המנהג הנפוץ שנשים שיש משהו המדליק בביתן, אינן מדליקות כלל[6] (- בין נשואות ובין רווקות) נר חנוכה. ויש לזה כמה טעמים[7]:
  1. נשים טפלות לאנשים המדליקים {{מקור|(תשובת עולת שמואל סי' קה - מובא במ"ב סי' תעהר ס"ק ט, והיינו בין נשואות ובין רווקות (פסקי תשובות סי' תרעא אות ב ובהע' 6-7, ירושלים תשנז, עמ' תסד; שו"ת תשובות והנהגות סי' שמב סוף אות ז, ירושלים תשנד, עמ' רפט; הליכות שלמה, חנוכה, פרק טז אורחות הלכה הע' 9, ירושלים תשסד, עמ' רחצ; ועוד).
  2. "בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האיש בביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרחה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אע"ג שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו" (חי' '''חתם סופר''' שבת כא: ד"ה והמהדרין).
  3. אשה נשואה איננה מדליקה כי אשתו כגופו וכנ"ל. ואין זה דרך ארץ שבנותיה יהדרו בפניה כשהיא איננה מדליקה[8] (משמרת שלום סי' מח - מובא בספר הלכות חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' לא סע' ה, תורת המועדים שם, ועוד).
  4. נשים נשואות אינן מדליקות וכנ"ל, ורווקות נדונות כעומדות להתחתן, שבשביל שנים מועטות שאינן נשואות - לא תקנו הידור בשבילן (הליכות שלמה חנוכה, פרק טז דבר הלכה סוף אות ד, עמ' רחצ, - מובא בספר שלמי מועד פרק מח, עמ' רכח).
  5. חיוב הדלקת נר חנוכה הוא משתי סיבות: זכר לנס פח השמן, זכר להדלקת המנורה בבית המקדש. והדלקת המנורה במקדש היא חיוב הציבור, ונשים אינן בכלל "ציבור" (זבחים עה.), ולכן הן מחוייבות רק בחיוב הראשון - זכר לנס (מועדים וזמנים סי' קלג, ירושלים תשכא, עמ' סד-סה). וההידור של "מוסיף והולך" הוא זכר לנס, וההידור שכל אחדואחד מדליק הוא זכר להדלקת המנורה במקדש, ובזה אין לנשים חלק (הגר"מ שטרנבוך שליט"א - שם, תשובות והנהגות ח"ב סי' שמב אות ז, עמ' רפט).

דין מהדרין מן המהדרין

נחלקו הראשונים האם דין מהדרין מורכב על דין המהדרין או לא, כלומר האם עליהם להדליק "פחות והולך" (- לבית שמאי) או "מוסיף והולך" (- לבית הלל) כמספר בני הבית או שעליהם להדליק רק כמספר הימים.

שיטת הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ב) שצריך להדליק כנגד בני הבית, לדוגמא אם בני הבית עשרה, ביום הראשון ידליקו עשרה נרות, ביום השנים - עשרים, וכך הלאה, עד שביום השמיני ידליקו שמונים נרות.

לעומת זאת, התוספות (שבת כא: ד"ה מהדרין מן המהדרין) הקשו על שיטה זו, שלשיטה זו אין היכר במספר הימים, והעוברים ושבים שני יודעים כמה אנשים דרים בבית אינם יכולים לדעת לפי מספר הנרות באיזה יום מימי החג[9].

יש המסבירים את שיטת הרמב"ם שלדעתו אין ההידור בציון מספר הימים ע"י הנרות, אלא בריבוי אור, והמהדרין מדליקים נרות כנגד בני הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים עליהם בכמות הנרות (מנחת אשר, בראשית, סי' נד אות ג, עמ' שנה, וע"ש שכ"מ בחי' ה[[ריטב"א]] החדשים שם ובחי' ה[[ר"ן]] [המיוחסים לריטב"א] שם).

למרבה הפלא[10], הספרדים נוהגים שאחד (- בעל הבית) מדליק נר ו"מוסיף והולך", ואפילו אם בני הבית רבים אינו מוסיפים נרות נוספים ([[שולחן ערוך|שו"ע]] או"ח סי' תרעא סע' ב), ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק ו"מוסיף והולך", אך הם מדקדקים שכל אחד ואחד יניח את נרותיו במקום מיוחד כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין (רמ"א שם).



טעמם של זקני ארץ ישראל צידן

בגמרא (שבת שם) מובא מחלוקת בטעמי בית הלל ובית שמאי:

"אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין; וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין".

הרי"ף (שם - ט: לדפי הרי"ף) הביא את הסיפור על שני הזקנים בצידן. ותמהו שהרי הרי"ף דרכו להשמיט את המשא ומתן והאגדתות, ולהביא רק את הנוגע להלכה, ומדוע כאן הביא את הסיפור הזה, ומה ניתן ללמוד ממנו להלכה?

ומצאנו בזה כמה הסברים:

  • הגר"א (או"ח סי' תרעא סע' ב) כתב לדייק שהרי"ף סובר כמו הרמב"ם הנ"ל, שאין צורך לציין את מספר הימים, שכן רק לטעם של "ימים הנכנסים וימים היוצאים" צריך לציין את היום, אך לטעם שמעלין בקודש אי"צ לציין את היום[11].
  • הבית הלוי (עה"ת, חנוכה - בסוף חומש בראשית, סוף ד"ה בגמרא חד אמר טעמא, מהדו' ר' יצחק גאלדמאן, ורשא תרמד, דף כט.) כתב שלטעם של ימים הנכנסים, מי שיש לו ליום שלישי ב' נרות[12] - ידליק רק אחד, שכן א"א לו לציין את הימים הנכנסים, והדלקת שתי נרות לא מעלה ולא מורידה; ואילו לטעם שמעלין בקודש י"ל שאם א"א לו להוסיף לפחות לו יחסר ויוריד בקודש.
  • המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תרעא סע' ב ד"ה ויש אומרים דכל אחד) שכתב דאפשר שכוונת הרי"ף לומר, שאע"פ שבכל התורה קיי"ל דהלכה כבית הלל וכנ"ל, מ"מ כ"ז במקום שנחלקו בעיקר הדין, אבל במקום שנחלקו בהידור - רשאי כ"א לעשות כרצונו, ולכך אחד הזקנים עשה כבית הלל וחברו כבית שמאי. וללמדנו הלכה זו, הביא הרי"ף למעשה זה.
והוא מסיים את הדברים: "אכן מדלא הוזכר דבר זה בשום פוסק, אין לצרף דבר זה להלכה כלל, ולא כתבתי רק לעורר את לב המעיינים".

חביבות המצוה

הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה וחנוכה הי"ב) כותב:

"מצות נר חנוכה - מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הקל והודיה לו על הנסים שעשה לנו".

ואמרו חז"ל: הרגיל בנר שבת ובנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר ([[משלי]] ו, כג): "נר מצוה ותורה אור" (שבת כג: וב[[רש"י]] שם, - מובא בב"י או"ח ר"ס תרעא ובמ"ב שם ס"ק א; וע"ע ב[[מאירי]] שם).

בספר קב הישר (פרק צו) כתב:

"...בהרבה מקומות מצינו שחביבין לפני הקב"ה נרות של מצוה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה כד, טו): "באורים כבדו ה'". וכל הנר הדלוק לדבר מצוה יש בו קדושה נפלאה גדולה אין שיעור, ואלו היינו זוכים להשגות רוח הקודש, היינו מברכים ומבינים ומשיגים ע"י מצות הדלקת הנרות של מצוה עתידות, דהנר של מצוה מתנבא כמו נביא המתנבא על פי ה'..."

חביבות זאת מתבטאת בדין ובמנהג.

בדין כיצד?

הרמב"ם מונה שתי הלכות הנובעות מחביבות זו:

א. קדימות ביחס למצוות דרבנן אחרות –

"הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום[13], הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זיכרון הנס" (שם הל' יג).

ב. חיוב עני לחזר על הפתחים ולקיים המצוה:

"אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק[14] (שם הל' יב).


חביבות במנהגי ההדלקה

חביבות מיוחדת נודעה לנר חנוכה במנהגם של ישראל, שתעשה בשמחה גדולה ובקדושה וטהרה, כפי שהאריכו ספרי המוסר ([[יסוד ושורש העבודה]] שער יב, קב הישר שם, ועוד).

נציין כמה מנהגים שנקבעו מחביבות זו:

  • נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שנרות דולקים ([[שולחן ערוך|שו"ע]] או"ח סי' עתר סע' א, ועי' בפסקי תשובות שם אות ב, עמ' תסא-תסב, שהביא שני טעמים למנהג זה), ויש מקומות שנהגו בכך אף הגברים (מ"ב שם ס"ק ג).


  • יש שדקדקו ליטול את ידיהם קודם שיברכו על ההדלקה, אך כדי שלא יחשב ליוהרא יביא עצמו לידי חיוב נטילה (ספר קב הישר שם בשם ה[[מהרי"ל]] והאח', - מובא בספר הלכות חנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' סט סעיף ג).


  • יש מי שכתב: "...ולכבוד המלאכים קדישין הבאים להבית בשביל מצוה זו ידליק הנרות כשהוא לבוש בבגד עליון כמו שהולך לבית הכנסת..." (קב הישר שם, - מובא בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' ע סע' ה).
ויש שדקדקו ללבוש לבוש חגיגי, כמו בשבת ויו"ט, בשעת ההדלקה (עי' פסקי תשובות סי' עתרו אות ה וההערה 23, עמ' תצב). וכן נהגו חסידים ללבוש את הכובע (- שטריימל) בשעת ההדלקה (שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א, וכ"ה בכל התמונות של האדמו"רים בשעת הדלקה).


  • יש שכתבו לדקדק לשהות ליד הנרות חצי שעה ולשמוח בהם (מקור חיים, לבעל ה[[חוות יאיר]] - מצוטט בפסקי תשובות סי' תורע אות ה, עמ' תצב; פסקי תשובות שם הערה 20 בשם תשובת שב יעקב סי' כב ועוד פוסקים; ספר הלכות חנוכה הנ"ל, עמ' עט סע' לה, בשם ההוספות לשו"ע הרב ובשם המקו"ח והשב יעקב הנ"ל; ועוד).
וכך העיד על עצמו הגאון האדר"ת בצוואתו (נפש דוד ב, יד, - מצוטט בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עט-פ, בפסקי תשובות שם הערה 20 ובספר עניינו של יום ח"א, חנוכה, עמ' שכו, שלג-שלד):
"מצות נרות חנוכה הייתה חביבה עלי מאד, ולולי שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כיכולתם. והתענגתי לשבת בחדר שבו הנרות לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע, ולא הלכתי מאותו החדר רק כשהייתי אנוס עפ"י עבודת הציבור, - ובכל זאת ישבתי נגד פתח אותו חדר, כדי להסתכל בהם כפעם בפעם, והיתי שש ושמח בהם הרבה".
והוא הדריך את בניו לאחוז במנהגו (כמובא בתחילת הצוואה הנ"ל).


  • נהגו ישראל לומר פסוקים, פיוטים ("מעוז צור", ועוד), בקשות וייחודים קודם הדלקת הנרות ולאחריה (ר' במקורות שהובאו בפסקי תשובות שם ובהערה 22, וכן בספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עח-עט סע' לג; ועוד).


  • ראוי לכנס את בני הבית ליד הנרות ולספר בניסים ונפלאות שנשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה (פסקי תשובות שם בשם יסוד ושורש העבודה; ספר דיני חנוכה הנ"ל, עמ' עט סע' לד; ועי' קיצור שו"ע להגר"ש גנצפריד זצ"ל, סי' קלט סע' א: "ויש לספר לב"ב ענין הניסים שנעשו בימים האלו" - אך לא הזכיר שיעשה זה בשעת הדלה"נ).

ברכות ההדלקה

ברכות הרואה

סדר ההדלקה

(איזה נר קודם, מימין או משמאל) (התעסק בהדלקת נר של שעוה והזדמן לו נר של שמן)

זמן ההדלקה

(מח' הרמב"ם והשו"ע אם בשקיעה או בצאה"כ; הדלקה בפלג המנחה; הדלקה לאחר הזמן)

מקום הנרות

הדלקה מפני החשד

דיני הנר

הלכות השמן

הלכות הפתילות

שיעור השמן והפתילות

(עד שתכלה וכו')

דיני החנוכיה

הדלקת בית הכנסת

ענינים נוספים (מתוך אנציקלופדיה תורנית מרוכזת[15])

בשמונת ימי חנוכה מדליקים נרות, זכר לנס פך השמן. בעת ההדלקה מכנסים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס.

את הנרות יש שמהדרים להדליק בשמן זית, שבו נעשה הנס בבית המקדש.

הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.

בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה". לפי בני אשכנז נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה"; ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.

בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין להדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר, שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.

כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.

את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.

זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה.



ראה גם

לקריאה נוספת

מאמרים הלכתיים בעניני הדלקת נר חנוכה:


הערות שוליים

  1. וכך הדברים מופיעים גם בפוסקים הראשונים: הרי"ף (שם - ט: לדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"ד מהל' מגילה חנוכה ה"א) והרא"ש (שם - במה מדליקין סי' ד).
  2. לבד מקומות יוצאי דופן, כגון: י"ח דבר (שבת יג:-יז:) שרבו ב"ש על ב"ה.
  3. נציין כמה השלכות לעובדה שאין חיוב להיות מוסיף והולך: (א) אדם שיש לו שמן בצימצום ולחברו אין שמן כלל, ולראשון יש מספיק שמן כדי שהוא יקיים את המצוה "מוסיף והולך" או כדי שייתן חצי לחברו ושניהם יקיימו "נר איש וביתו", למרות שחיובו קודם למצוות חברו ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבריך (שבת ד.), עליו לתת לחברו (מ"ב סי' תרעא ס"ק ו), מפני שהוא אינו חייב אלא בהדלקת "נר איש וביתו", והידורו אינו קודם למצות חברו. (ב) דעת הבניין עולם (סי' לד - מובא בשער הציון שם אות ז) שאם השמן ביוקר, ישתדל – עכ"פ ביום הראשון – להדליק בשמן זית, גם אם מחמת זה יצטרך לוותר ולא להיות "מוסיף והולך". (ג) מי שא"א לו או שאין לו כסף, ידליק רק כעיקר הדין או כמהדרין, ולא כמהדרין מן המהדרין (עי' מ"ב שם סוף ס"ק י ושעה"צ אות יב). (ד) דעת הרמ"א (סי' תרעד סע' א) שאין להדליק נר מנר, משום שהנר הראשון הוא חיוב, ושאר הנרות הינם רק הידור (שם ובמ"ב שם ס"ק ו). (ה) אם ממהר, יכול לברך על הדלקת את נר חנוכה ולהדליק נר אחד, ומשהו אחר ידליק את שאר הנרות ואין זה הפסק, מפני הברכה חלה על נר החיוב (רמ"א סי' תרעא סוף סע' ז ומ"ב שם ס"ק מט). (ו) מי שיש לו שני פתחים וצריך להדליק בשניהם מפני החשד (סי' תרעא סע' ז - ור' בפנים להלן), די לו בהדלקת נר אחד בפתח השני ואין צריך להיות מוסיף והולך (הליכות שלמה, חנוכה, ס"פ יג, אורחות הלכה הע' 52, מהדו' פריעדמאן, ירושלים תשס"ד, עמ' רסז). (ז) יש אומרים שאם הדליק רק נר אחד, ואח"כ השיג שמן להיות "מוסיף והולך", או אם שכח לברך קודם שהדליק את הנר, או שטעה וחשב שהוא יום שישי של חנוכה (ודי בו' נרות) ואח"כ נודע לו שהוא יום שביעי של חנוכה (וצריך להוסיף נר), - אין לו לברך על נרות ההידור (פר"ח סוף סי' תרעב, ועי' שו"ת רע"א מהדו' תנינא סי' יג), ויש חולקין (אליה רבה שם). (ח) יש אומרים שאין דין חינוך לקטנים ביחס להידור (עי' היטב במאירי שבת כא: ריש ד"ה מצות נר חנוכה; וכ"כ להדיא בשלטי גיבורים שם, ט: לדפי הרי"ף, סוף אות א, בשם ריא"ז; - מובאים במשנה ברורה סי' תרעז ס"ק יג ובביאור הלכה סי' תערה ד"ה ולדידן), ואף לפסק הרמ"א (או"ח סוף סי' עתרה) שקטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ, היינו דוקא נר אחד, ואי"צ לחנכו להיות מוסיף והולך (מ"ב סי' תערה ס"ק יג), אף שנהגו להחמיר בזה (דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תשס, עמ' לג סע' ט). (ט) וכן לגבי נשים, ראה להלן, שדעת רבים מהאח' שנשים אינן בכלל ההידור, ולכן אם יש עוד בני בית הן אינן מדליקות, למרות שהן בכלל החיוב, וכשאין עוד בני בית הן מדליקות. (י) אין חיוב על גבאי צדקה לתת לעני נרות להדליק אלא נר אחד לכל לילה (ביאור הלכה ר"ס תרעא ד"ה ואפילו עני, בשם חמד משה). (יא) מי שיש לו ביום השמיני מעט שמן, ישים שמן כשיעור בנר החיוב, ואת השמן הנותר יחלק בשווה בין שאר הנרות (ספר תורת המועדים להרב דוד יוסף שליט"א, סי' א סע' ט והע' ט בשם האחרונים: מגן אברהם סי' תרעא ס"ק א, אליה רבה שם ס"ק ג, המ"ב שם ס"ק ו, ערוך השולחן שם אות י, ועוד).
  4. דבריהם נאמרו לגבי דין "מהדרין מן המהדרין", מפני שלדעתם הוא כולל את המהדרין, וכפי שיובא בפנים להלן.
  5. ולפ"ז קטן שלא הגיע לחינוך - אין צריך להדליק עבורו נר חנוכה (עי' כלי חמדה פר' קורח ד"ה ועלה בדעתי, מהדו' פיעטרקוב, דף פג.).
  6. מלבד קטנות.
  7. כל הטעמים שייכים רק לשיטת הרמ"א שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בעצמו, ולא לשיטת הרמב"ם שבעה"ב מדליק כנגד כולם, שאז מדליק "כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים" (לשון הרמב"ם פ"ד מהל' חנוכה ה"א) ודו"ק. ועי' שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' ריט ד"ה ולפמ"ש, עמ' רלט).
  8. ולטעם זה, אלמנה או גרושה המדליקה בעצמה, אף בנותיה מדליקות (שם).
  9. יש להתפלא על הדברים, שכן אף לשיטת התוס', לא ניתן להבחין במספר הימים, שכן אם העוברים ושבים רואים ג' נרות זה יכול להיות שמדובר ביום השלישי של חנוכה ובעל הבית הוא מהמהדרין מן המהדרין, או שיש בבית זה שלושה אנשים שהם מהמהדרין המדליקים "נר לכל אחד ואחד". ויתכן ליישב, שבכ"ז כשעוברים ושבים רואים שבבתים רבים ישנם ג' נרות הם מבינים שזהו יום ג' של חנוכה.
  10. כבר עמד על כך הט"ז סי' תרעא סוף ס"ק א, -הובא בפ"ת שם ס"ק ג וזה לשונו: "וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוס' והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות" עכ"ל. אולם כבר העירו על דבריו: (א) הספרדים אינם נוהגים כך מפני שזו שיטת התוס', אלא מפני שכבר העיד הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה ה"ג) שכך היה "מנהג פשוט בכל עירינו שבספרד" (ועי' באר הגולה שם). (ב) האשכנזים אינם נוהגים לגמרי כמנהג הרמב"ם, משום שלדעת הרמב"ם אחד מדליק כנגד כולם, ואילו למנהג האשכנזים כאו"א מבני הבית מדליק תבנית:(מקור. (ג) האשכנזים חוששים גם לשיטת התוס' ומדליקין כ"א את נרותיו במקום אחר. וכיו"ב מצאנו בהנחת [[תפילין]] שהאשכנזים מברכים על הנחת התפילין כשיטת התוס' (מנחות לו. ד"ה לא סח), אך חוששים להחולקים ואומרים "[[ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד]]" (רמ"א או"ח סי' כה סוף סע' ה, מ"ב שם ס"ק כא). (ד) יש שציינו לכמה מקומות שמצאנו שהאשכנזים נוהגים כשיטת הרמב"ם והספרדים כתוס' (המועדים בהלכה, חנוכה, פרק שני הערה 15, הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קצח, בשם מאסף "לקט שושנה", סאטמארא תרצח, חוברות ג וה).
  11. ולפ"ז נחלקו התוס' והרמב"ם כאיזה דעה ההלכה, אם טעם בית הלל משום "ימים הנכנסים" או משום "מעלין בקודש", (א"נ התוס' לא פליגי לדינא על הרמב"ם, ואמרו דבריהם רק למ"ד שטעמם משום "ימים הנכנסים", וא"כ יש עוד טעם לכך שהאשכנזים נוהגים שכאו"א מבני הבית מדליק). והבית הלוי (עה"ת, חנוכה, סוף ד"ה בגמרא חד אמר טעמא, עמ' 58) כתב שלהתוס' ההכרח לומר דס"ל שכו"ע מודים שעיקר ההידור הוא לציין את היום במספר הנרות, רק שנחלקו אם הסדר הוא מפני ימים הנכנסים או מפני מוסיף והולך ע"ש. וע"ע בפני יהושע (שבת כא: ד"ה פליגי בה תרי אמוראי) ובשפת אמת (שבת שם ד"ה שם בגמ' מעלין בקודש). אולם מסתבר שהגר"א לא למד כדבריו, דאל"כ אין ראיה מהזקנים בצידן לדעת הרמב"ם. ואולי כוונת הגר"א שמדהביא הרי"ף להך עובדא ש"מ שסבר שלטעמא דמעלין בקודש לא אכפ"ל בהיכר הימים וכהרמב"ם, וצ"ע.
  12. נידון זה (מי שיש לו ליום השלישי ב' נרות - כמה ידליק, שנוי במח' אח', שהמ"ב (סי' תרע"א ס"ק ה) פסק כהחיי אדם שידליק רק שני נרות, וכ"כ הכתב סופר סי' קלה – הובא בשעה"צ שם אות ה. וכ"ד הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (עי' שו"ת משפט כהן סי' צה). ואילו הגרא"מ שך זצ"ל (אבי עזרי סוף הל' חנוכה) חלק ע"ז, וכתב שידליק ב' נרות, וכ"כ במנחת אשר (בראשית סי' נד סוף אות ג, עמ' שנו). והאריכו למדני וחכמי זמנינו בנידון זה (עי' פניני רבנו האבי עזרי, להרב משה מרדכי הלוי שולזינגר שליט"א, זכרון מאיר תשסב, פניני תורה - שבסוף הספר, סי' ה, עמ' שלג-שלח; פרקי השנה להרב צבי יברוב, ח"א פל"ג, עמ' קפד-קצ; במקורות שציין בפסקי תשובות סי' תרעא הע' 7, עמ' תסד-תסה; שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' ריט, עמ' רלה; במקורות שציין הרב דוד יוסף בתורת המועדים, חנוכה, סי' א סע' ח והע' ח, עמ' כד; ודרשת בחגך, הרב אבישי נתן מיטליס שליט,א, חנוכה, עמ' קכב; ועוד).
  13. דין זה מקורות בגמרא (שבת כג:), ונפסק בשו"ע (או"ח סי' תרעח).
  14. המפרשים חפשו מקור לדין זה. הרב המגיד (שם הי"ב) כתב שהרמב"ם למד זאת מדיני פסח, שמבואר במשנה (ר"פ ערבי פסחים - צט:): "לא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי", וכתב שם הרשב"ם: "והוא הדין אם [- גבאי צדקה] לא נתנו לו שצריך לחזר על הפתחים". הגר"א (או"ח ריש סי' תרעא, - הובא בהרחבה ובתוספת הסבר בספר המועדים בהלכה, חנוכה, ר"פ שני, מהדו' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קצז) הוסיף ראיה לדין זה, ע"י חשבון: נר חנוכה קודם לקידוש היום (כנ"ל), וקידוש היום קודם לכבוד יום (פסחים קה:, שו"ע או"ח סי' רעא סע' ג), ומוכח בגמרא שעל כבוד היום חייב למכור את כסותו שכן הגמרא (פסחים קח., ועי' או"ח סי' רנג) אומרת שאפילו ל[[רבי עקיבא|ר"ע]] אדם חייב לדאוג לדבר מועט ל[[עונג שבת]], ואפילו אם יצטרך לבריות. לפ"ד הרשב"ם הנ"ל, על מצוה שמקבלים מה[[צדקה]], חייב אדם לחזר על הפתחים אם לא נתנו לו. ונמצא שחייב למכור כסותו על קידוש היום, וכ"ש שעל נר חנוכה.
  15. ערך זה, כמו שאר ערכי קטגוריה זו, לקוח מהאנציקלופדיה הנ"ל, וכרוך בזכויות יוצרים למחבר. היות וערך זה נערך בהקף גדול הרבה יותר ע"י הגולשים, הכנסנו בכותר זה את מה שנשאר מהערך המקורי של האנציקלופדיה ולא הובא בערך זה ממקורות אחרים ובסגנון מחודש ועצמאי. במידה ולא יישאר מידע שנלקח מאנציקלופדה זו, יהיה ניתן לוותר על הזכויות יוצרים למחבר - בתיאום עם האחראים - ע"י הסרתו מקטגוריה זו.