תוספתא

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התוספתא הוא שמו של קובץ משניות מורחבות המסודרות על פי סדר המשנה. כל התוספתות הן ברייתות.

מה היא התוספתא[עריכה]

כתב רבי שמואל הנגיד במבוא התלמוד: "התוספתא היא שיור המשנה וסימנה תנא וכשתבא בעקבי המשנה היא הלכה מקוימת וכו' וסתם תוספתא רבי נחמיה" ובהליכות עולם כתב[1]: "והיו דברי רבי במשנה מעטי הכמות ורבי האיכות וקוצר מילין מבלי אריכות אין בו מלה לבטלה ולא ענין ללא ענין ולא דבר ללא דבר והיה הכל מבואר לו לרוחב שכלו אך לבאים אחריו עמקו דבריו מי ירד לסוף דעתו ומי יבא עד תכונתו לפיכך ראה אחד מתלמידיו לחבר ספר לגלות ולמלאת דברי רבו ולבאר אותיותיו אלה בקרבו והיא התוספתא ועניינה תוספת על המשנה וגלוי טעמה"

חיבור ונוסחאות[עריכה]

קיימות מהדורות שונות של התוספותא, ביניהם מהדורת שנת ד'תתנ"ו (ההבדלים בינה לבין התוספתא המצויה בידינו הודפסו בפירוש "אור הגנוז")

התוספתא נדפסה יחד עם הרי"ף (ולאחר שבדפוס וילנא הודפס גם הרי"ף הוכנס גם התוספתא) כיום ברוב מהדורות הש"ס מודפסת התוספתא בסוף המסכת.

התוספתא בהלכה[עריכה]

אע"פ שיש הלכות שמקורם מהתוספתא רובם מתוספתא שהוזכרה בגמרא וכמעט שלא פוסקים הלכה מתוספתא, וכך כותב החזון איש[2]: "כידוע סוגית הגמרא היא המכריעה ותוספתא שהיא נגד הסוגיא בגמרא ולא הובאה בגמרא דוחים הפוסקים, ומוכיחים מזה שלא הובאה בגמרא דלא מתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא ודבר זה קבלה בפי כל הראשונים ז"ל" ועוד כתב[3]: "התוספתא בידינו בלתי מתוקנה ונשתבשו בידינו הגרסאות עד שהשימוש בהם אצלנו חלק גדול על יסוד השערות ואומד הדעת ואמנם מתחלקים הבחינות בהכרת המקומות המשובשות מהם מנקודת העדר פירוש המילה כפי שהיא בנוסח שלפנינו או העדר קישור המילים ומהם מבחינת העיון השכלי... סוף דבר מנקודת הלימוד גרסתנו בתוספתא נשללת ואין לנו רשות להשתמש בה אלא לראותה בלבד ואת ביאור המשנה והלכותיה יש לנו לפרש כאילו אין לנו כאן התוספתא"

מפרשי התוספתא[עריכה]

מפרשי רוב ככל התוספתא[עריכה]

  • אור הגנוז - נוסחים מהתוספתא שהודפסה בעיר ווין בשנת תר"כ
  • הגהות הגר"א - לגאון מוילנא
  • מנחת ביכורים
  • מצפה שמואל
  • זר זהב
  • חסדי דוד - לרבי דוד פארדו
  • חזון יחזקאל - לרב יחזקאל אברמסקי

פרשנים שפירשו רק חלק מהתוספתא[עריכה]

הערות שוליים

  1. הליכות עולם שער א פרק א סעיף ב
  2. קובץ אגרות חזון איש ח"ג סי' ז
  3. קובץ אגרות חזון איש ח"ג סי' יט