ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הגר"ע יוסף (יחווה דעת ה', ס"ד) פוסק שלמדינת ישראל יש דינא דמלכותא:
"ונראה שגם במדינה שאין השלטון על פי מלך, אלא על פי ממשלה הנבחרת על ידי תושבי המדינה, שייך בהם הכלל דינא דמלכותא דינא, בכל מה שנוגע לתשלומי מסים וארנוניות ומכס וכדומה. וראיה לכך מקושית הגמרא (בבא קמא קי"ג ע"א) על המשנה נדרים (כ"ח ע"א) נודרים לחרמים ולמוכסים, והרי אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ולא העמידוה בממשלה שאין שם מלך, וכמו שכתבו התוספות עבודה זרה (דף י ע"ב) שברומי נשבעו שלא יהיה להם מלך אלא ממשלה של שלש מאות יועצים וכו'. ע"ש. (וכעין הוכחת מרן הבית יוסף בחשן משפט סימן שס"ט לגבי מלכי ישראל). וכן כתב בשו"ת הרשב"א חלק א' (סימן תרל"ז), שכל שלטון של ישראל המושל במקומו דינו דין, והוא בכלל מה שאמרו דינא דמלכותא דינא. וכדין מלך ממש, וראיה לזה ממה שאמר רבא (בבא קמא קי"ג ע"ב), תדע דאמרינן דינא דמלכותא דינא, שהרי שלוחיו כורתים אילנות דקלים לעשות מהם גשר, ואנו עוברים עליהם וכו'. (וכן הוא ברמב"ם פרק ה' מהלכות גזלה ואבדה הלכה יז). וכן הדבר בכל שלטון ישראל על ידי הפקידים הממונים על כך. ע"כ.
וראה עוד בתשובות הרשב"א (ח"א סי' תרי"ב, וח"ב סי' שנ"ו). וכן כתב הכנסת הגדולה חו"מ (סי' שס"ט הגהות הטור אות י', והגהות בית יוסף אות ס"א). ושכן כתב המהר"י קולון (סי' קצ"ה), ובשו"ת תומת ישרים (סימן ט"ז). ע"ש. וכן כתב בשו"ת פאת שדך (סי' קס"ה), שאין הדבר תלוי במלכות ממש, אלא בכל שלטון שייך הכלל דינא דמלכותא דינא. ע"ש. וכן מבואר מדברי הגרא"י קוק בשו"ת משפט כהן (סי' קמ"ד אות י"ד), שגם בזמן שאין מלך בישראל, חוזרים כל משפטי המלוכה בכל מה שנוגע למצב הכללי של תושבי ארץ ישראל, אל העם השוכן בתוכה, והממשלה הנבחרת על ידו יש לה כל דיני מלכות. וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (חלק חו"מ סי' כ"ח סעיף ב') שהוא הדין לממשלה שיש לה בית נבחרים ומחוקקים, אף על פי שאינם מעוטרים בעטרת מלוכה, דינם דין גמור בענייני המדינה, ושייך בהם הכלל דינא דמלכותא דינא, ושכן הדין לגבי מדינת ישראל שאזרחי המדינה בוחרים בכנסת וכו'. ע"ש. (וראה עוד בזה להגר"ש ישראלי בספר עמוד הימיני ח"א סי' ז'). ואמנם בשו"ת פאת שדך (סי' צ"א) כתב, שלגבי הכנסת שנבחרים בה כמה מפריצי עמנו, ויש בהם גם כן שונאי דת, לא שייך לומר בחוקים שלהם דינא דמלכותא דינא, ושוב חזר לומר, שאי אפשר לעמוד בזה אם לא נדון שבקצת דברים שייך בהם דינא דמלכותא וכו'. ע"ש. אולם אין דבריו נכונים להלכה, שהרי אפילו במלך רשע ועובד עבודה זרה שייך הכלל דינא דמלכותא דינא, וכמבואר בתוספות (סנהדרין כ ע"ב). ובזוהר הקדוש (פרשת וישב דף קצב ע"ב). ע"ש. והעיקר כמו שכתב בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל, שגם לגבי מדינת ישראל שייך הכלל דינא דמלכותא דינא. וכן כתבו בפסקי בתי הדין הרבניים חלק א' (עמוד רפ"ה). ע"ש. ולכן נראה להלכה שבכל מה שנוגע למסים וארנוניות ומכס, יש לקיים את החוק של המדינה, שזה בכלל מה שאמרו חז"ל דינא דמלכותא דינא".
שיטת הגרי"ש אלישיב
הגרי"ש אלישיב , (פסקי דין רבניים ח"ו עמודים 376-381) פוסק אף הוא שיש למדינת ישראל הנשלטת על ידי יהודים דינא דמלכותא בדבר שניתקן לתועלת כל בני המדינה כגון רישום בטאבו.
"אך גם לאלה הסוברים דהרישום בטאבו מהוה מעשה קנין, הרי לפי האמור, זה מבוסס על דינא דמלכותא, ואם כן לכאורה גם זה שנוי במחלוקת, לדעת הר"ן נדרים כ"ח והרשב"א שם, דוקא במלכי אומות העולם אמרו דינא דמלכותא דינא אבל במלכי ישראל לא דינא, דאינו יכול ליטול משלהם כלום לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה ע"ש.
אולם מהריטב"א (נדרים כ"ח) משמע דלמאן דאמר כל האמור בפרשת מלך, מלך מותר בו אמרינן דינא דמ"ד גם במלכי ישראל. ועי' בחת"ס חו"מ סי' ע"ד: דעת הרשב"א ב"ב נ"ד דגם במלכי ישראל אמרינן דינא דמ"ד שהרי כתב כל מסים וארנוניות ומנהגי משפטי מלכים שרגילים להתנהג במלכותא דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והילכך דין גמור, ולפי זה אין לחלק בין מלך אומות העולם למלך ישראל שאפילו מלך ישראל שאין הארץ שלו כי אם לשבטיו נתחלקה, מכל מקום כל נמוסיו וחקיו מקבלים עליהם ברצונם, עכ"ד. ובשו"ת ארח לצדיק סי' א' כתוב: דעת הרמב"ם לא לחלק בין מלכי אומות העולם למלכי ישראל דהא בפ"ה מהל' גזלה השווה מלכי ישראל למלכי אומות העולם לענין דינא דמלכותא דינא, וזו לשונו: ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישראל, וכן כתב הב"י בחו"מ סי' שמ"ט שאחר שכתב דברי ה"ה שדעת הרמב"ם והגאונים דדוקא בדאיכא תועלת למלך אמרינן דד"ד כתב: וכן נראה ממה שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' מלכים (וז"ל: רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס - שכל האמור בפרשת מלך, מלך זוכה בו') וכן כתב הטור בסי' שס"ט, משמע בהדיא דד"ד איתמר גם במלכי ישראל, גם הנמו"י כתב בפרק חזקת הבתים: הסכימו כל בעלי הוראה דמדאמר דד"מ ולא אמר דינא דמלכא משמע דלא אמרינן אלא בדברים שהם חוק המלכים, יש חוקים ידועים שהרי אפילו במלכי ישראל כתב להם שמואל מה שהמלך מותר בו', הרי שהשווה מלכי אומות העולם למלכי ישראל לעניין ד"ד, ואף על גב דאינה ראיה גמורה, מכל מקום משמעות פשט דבריו כך הוא, עכ"ל.
מסקנות:
א. 1. חלוקים גדולי הפוסקים אם רישום נכסי דלא ניידי בספרי האחוזה מהווה מעשה קנין משום דינא דמלכותא או אין בזה אלא משום סמיכות דעת גרידא.
2. במקום שנפוץ מנהג בין הסוחרים להעביר נכסי דלא ניידי מרשות לרשות ע"י רישום בטאבו, יש בזה מעשה קנין לכל הדעות מדין סיטומתא.
ב. 1. יש מחלוקת בין הראשונים אם גם בארץ ישראל חל הכלל דינא דמלכותא דינא.
2. מחלוקת זו היא רק בזמן שהשלטון בא"י הוא בידי יהודים, אבל כשהארץ כבושה בידי זרים אין הבדל בינה לבין ארצות אחרות ודינא דמלכותא דינא לכל הדעות 1 .
ג. בעניינים שיש בהם תיקון לחיי המדינה הכל מודים שדינא דמלכותא דינא גם בא"י.
ד. ולפי זה יש לדון שאין תוקף בא"י להעברת נכסי דלא ניידי בלי רישום בטאבו, בהתאם לדינא דמלכותא, כי יש בזה תיקון גדול ונעילת דלת בפני הרמאים, שאם לא כן תהיה האפשרות בידי כל אחד למכור נכסיו לכמה בני אדם ולהחליף מכירתו עשרת מונים".
שיטת הרב יהודה סילמן
לעומתם, הרב יהודה סילמן (דרכי חושן חלק א' עמ' שפ"ט-שצ"ז) סובר שאין למדינת ישראל דינא דמלכותא, ומביא ראיות לסתור את הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב. תורף דבריו הוא כדלקמן:
א. מן המחלוקת האם פרשת המלך נאמרה להלכה או לאיים בלבד מוכח שבארץ ישראל אין דינא דמלכותא, שאם היה כן מדוע ישנה דעה שפרשת המלך איננה להלכה, הרי מכל מקום יש לו הזכות מטעם דינא דמלכותא דינא.
ב. מתשובת הרשב"א (ב', קל"ד) עולה שפרשת המלך וד"ד הם שני ענייני נפרדים, ואם כן אף לדעה שפרשת המלך היא להלכה אין בארץ ישראל דינא דמלכותא.
ג. במלך ישראל רשע שיכול לגרש אם לא יקיימו מצוותו היה נראה לומר שיש לו דינא דמלכותא, אולם אין זה כך מפני שהחוק היום בכל מקום הוא שאין המקום שייך למי שכבש אלא לכל הצבור.
ד. שיטת הר"ן שבאר"י אין דינא דמלכותא הובאה בדרכי משה ללא חולק.
ה. גם לשיטת הרשב"ם וסיעתו שדין המלכות הוא משום הסכמת בני המדינה היינו דווקא רוב ישראל הכשרים ולצערנו במדינת ישראל רוב הבוחרים והנבחרים אינם כשרים אלא בגדר רשעים (וקשר רשעים אינו מן המניין).
ו. הרמב"ם שכתב שיש למלכי ישראל דינא דמלכותא היינו דווקא מלכי ישראל בחוץ לארץ. לכן "הדין הוא אף לבני ספרד ואין לומר אף קים לי כמחבר דמהני".
ז. דברי החתם סופר שאף לר"ן יש דינא דמלכותא בארץ ישראל בדבר שיש עליו הסכמת בני המדינה לא נתקבלו בבתי הדין.
ח. אפילו אם נאמר כדברי החתם סופר "לא שמענו כל זה אלא במלכות שניחא לן בה, אבל שלטון של כופרים ורשעים המיוסד לעקירת הדת ובא להחליף חוקי אמת של התורה מקור מים חיים בבורות נשברים, וכמו שהיה בזמנם שקמה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, אין ספק שלא ניחא לן לקבל חוקיהם אלא במלחמה לבטלם מן העולם, ואף שעדיין אין בידינו לעשות כמעשה החשמונאים עד יבוא שילה, אבל ודאי שלא ניחא לעם קדוש לתת יד לעקירת תורת משה".
ולאחר ההתבוננות בדבריו, נראה שאינם מוכרחים וניתן לענ"ד לדחותם אחד לאחד 2 :
א. אף השיטה הסוברת שפרשת המלך נאמרה רק לאיים עדיין סוברת שיש דינא דמלכותא בארץ ישראל כשם שנוהג במלכי הגויים, ורק לגבי הזכויות המיוחדות שנוספו בפרשת המלך מעבר לדינא דמלכותא הרגיל, דעה זו סוברת שנאמרו רק לאיים. הרב סילמן בעצמו מביא אפשרות זו ודווחה אותה, וכותב "מפשטות הלשון מוכח שאין לו שום זכויות". ותמוה שהרי הדעה הזו הסוברת שפרשת המלך נאמרה רק לאיים אומרת "מלך אסור בו", ודייקא שהמלך אסור דווקא בו דהיינו בזכויות המיוחדות הנזכרות שם ולא בדינא דמלכותא הרגיל באומות העולם שגם מלך ישראל מותר בהם. בנוסף לכך, המאירי (נדרים כ"ח ע"א) שהבאנו לעיל דחה את הקושיה הזו בפירוש, והסיק שיש דינא דמלכותא בארץ ישראל, יעויין שם.
ב. לאור דברינו מתבארים אף דברי הרשב"א, שדינא דמלכותא הוא דין כללי ופרשת המלך היא פרשה עם זכויות מסויימות, והשאלה לדיון היא האם למלך ישראל יש דינא דמלכותא מורחב הכולל את הזכויות הנזכרות בפרשת המלך. הרשב"א כותב שם בפירוש (מצוטט על ידי הרב סילמן עצמו) שאף לדעת הר"ן וסיעתו יש למלכי ישראל בארץ ישראל דינא דמלכותא בכל מה שהוא תועלת לכל בני המדינה, ודברי הרשב"א מתאימים להפליא עם דברי החתם סופר, וכדלקמן.
ג. לאחר הגירוש הנפשע מגוש קטיף מוכח שיש ביד המלכות לגרש בכח הזרוע אף בזמן הזה יהודי מביתו, ואם כן לדבריו במלך ישראל רשע ובמדינת ישראל יש דינא דמלכותא. אלא ודאי שבמה שנעשה נגד דין התורה ונגד משפטי המלוכה לא אמרינן דינא דמלכותא דינא, אלא כדברי הראשונים שזה נקרא 'דינא דמלכא' או 'חמסנותא דמלכא', ואין לו תוקף.
ד. הדרכי משה אינו ספר פסיקה, והרוצה לדעת את ההלכה יעיין ברמ"א שהביא שתי דעות, והכריע במפורש כדעה השניה החולקת על הר"ן.
ה. באופן הפשוט נראה שלדעת הרשב"ם קבלת בני המדינה מרצונם אינה תלויה בכשרים או רשעים, יהודים או גויים, אלא כל מי שחפץ להישאר במדינה מודע להרכב האנושי שבה ובא על דעת זה, ויודע שיש בחירות ואף הוא משתתף בהם, ואף אם לא נהנה מן ההחלטות כמו שאר האזרחים.
ו. ההבנה בדעת הרמב"ם שהתכוון למלכי ישראל המולכים בחוץ לארץ היא דחוקה לכל מעיין, ומתי שמענו על מציאות שהיו מלכי ישראל שמלכו שם. וודאי שאין לזוז מפשט הלשון של הרמב"ם והשו"ע כפי שהבינו כל הפוס' שהובאו ביחו"ד ובפס"ד של הגרי"ש אלישיב. וביותר תמוה כיצד החליט לכתוב שאין לומר לבני ספרד קים לי כמותם.
ז. דברי החת"ס כן התקבלו בבתי הדין, והראיה היא שהגרי"ש אלישיב הביאו וסמך עליו להלכה כדבר פשוט וברור בפסק הדין שלו. פסק זה ניתן בבית דין הגדול בפני הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק נסים - נשיא הרבנים, הרב יוסף שלום אלישיב, והרב בצלאל זולטי 3 . (כאמור בס"ק ב' דברי החתם סופר מכוונים עם דעת המאירי).
ח. בוודאי שצדקו דבריו שאיננו חפצים בשלטון כפירה כזה וכולנו מייחלים לשלטון מלך המשיח שיבוא בב"א, אך האמת ניתנת להיאמר שאחרי הכל בדיעבד אנו מעדיפים שלטון כזה על פני שלטון בריטי או ערבי וכדומה. ובוודאי עדיפה מלכות על פני אנארכיה, וכבר נאמר במשנה באבות "הוי מתפלל לשלומה של מלכות שאלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". ולכן ישנה אומדנא שבמצב הקיים ניחא לן במציאות המצערת הזו ממציאות גרועה יותר, ובמיוחד שאף הצבור החרדי נוטל חלק בהנהגת המדינה ובממשלה על ידי שרים או סגני שרים, והמשותף לכולם שנהנים מתקציבי המדינה וביטוח לאומי לקיום עולם התורה המשגשג שיש כיום בארצנו, ולתמיכה במיעוטי יכולת וחולים. לכן ודאי ש"לא ניחא לעם קדוש לתת יד לעקירת משה", אך במצב הבדיעבד שישנו היום ישנה הסכמה לעצם המלכות במה שנוהג לתועלת בני המדינה ולא נוגד את תורתנו הקדושה.
^ 1.הדברים מתאימים לשיטת המאירי לעיל שתלה מחלוקת הר"ן ורשב"ם במחלוקת האמוראים בפרשת המלך. אולם לפי השיטות שמחלקות ביניהם ניתן לומר להיפך, דמלך גוי, לא יהיה דד"מ שהארץ אינה שלו, ובמלך ישראל לשיטות שמלך מותר בו יהיה עכ"פ דין משפט המלך.
^ 2.נראה שאף הרב סילמן מודה שישנם עניינים בהם יש דינא דמלכותא בארץ ישראל כגון חוקי התנועה השייכים למשפט הפלילי, והחוקים בענייני דיור, וכן כתב גם בספר עמק המשפט (חלק ב' סימן מ"ב, חלק ד' עמ' תקס"ט) שלדעתו במדינת ישראל אין דינא דמלכותא, וכתב שבכל אופן יש דינא דמלכותא "רק בחוקים מסוימים שכך נתפשט המנהג אצל כולם, כגון חוק הגנת הדייר וחוק הפיצויים, ובחוקי התנועה, בזה אנו נוהגים כפי החוק". (ודברים דומים שמעתי מפי הגר"א נבנצאל.) מאחר וכל הדברים הללו תלויים במנהג, לגבי מי שנתקשרו (ביחסי עבודה,שכנות,שכירות) לאחר שנחקק החוק, פשוט שנתקשרו על דעת החוק, ודד"מ יהיה לו נ"מ לגבי שינויים בחוק שנערכו לאחר ההתקשרות.
^ 3.דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל הוא דבר פשוט בפסקי הדין הרבניים, עיין למשל פד"ר חלק א' עמוד רפ"ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
