ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- תפילה
- השכמת השחר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
למעבר לברכות השחר בנוסח ספרד
למעבר לברכות השחר נוסח אשכנז
למעבר לברכות השחר בנוסח תימן
1 - ברכות השחר באופן כללי
רשימה של ברכות תקנו חכמים לומר מיד עם הקימה בבוקר, ועניינן להודות לה' על כל הדברים הקטנים והגדולים שבחיים.
וכך מובא בתלמוד מסכת ברכות (ברכות ס, נ), מיד כשייעור משנתו יודה לה' על הנשמה שהוחזרה לו לאחר השינה, ויאמר : "אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי, ואתה משמרה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל המעשים ואדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים". וכשישמע את קול התרנגול המבשר את בואו של היום החדש, יאמר : "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". וכשילבש את בגדיו, יברך את ברכת "מלביש ערומים". וכשיניח את ידיו על עיניו יברך את ברכת "פוקח עיוורים". וכשישב על מיטתו לאחר שהיה אסור בכבלי השינה, יברך את ברכת "מתיר אסורים". וכשיעמוד על רגליו יברך "זוקף כפופים". וכשיניח את רגליו על הארץ יברך "רוקע הארץ על המים". וכשינעל מנעליו יברך "שעשה לי כל צרכי". וכשיתחיל ללכת יברך את ברכת "המכין מצעדי גבר". וכשיחגור את חגורו יברך "אוזר ישראל בגבורה". וכשישים את כובעו על ראשו יברך "עוטר ישראל בתפארה". וכשיטול את ידיו יברך "על נטילת ידיים". וכשירחץ את פניו יברך את ברכת "המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי" וכו'. בברכות אלו אנו לומדים להכיר טובה לבורא העולם על כל פרט ופרט ממרכיבי חיינו, אנו מתייחסים אל הדברים הגדולים וגם אל הקטנים. אנו מודים על הנשמה באופן כללי, ויחד עם זאת לא שוכחים להודות גם על דברים פעוטים יחסית כפקיחת העיניים, לבישת המלבוש, נעילת הנעליים, או אפילו על שמיעת התרנגול, המבשר את הבוקר החדש. באופן כזה החיים נעשים בעלי משמעות עמוקה יותר, אנו לומדים שלכל דבר יש ערך אלוקי, וכך אנו פותחים את היום החדש במבט עשיר ומלא.
2 - זמן ברכות השחר
כפי שלמדנו, תקנת חכמים המקורית היתה, לברך כל ברכה מברכות השחר בזמנה המדוייק. דהיינו מיד עם ההתעוררות מהשינה היו מברכים את ברכת "אלקי נשמה", ומיד עם השמע קול התרנגול היו מברכים "הנותן לשכווי בינה", ובעת שהיו מתיישבים על המיטה היו מברכים את ברכת "מתיר אסורים". וכשהיו נעמדים היו מברכים "זוקף כפופים", וכך היו מברכים כל ברכה בעיתה. אבל כיום השתנה המנהג, ורגילים לברך את כל ברכות השחר ברציפות. ולכאורה יש מקום לתמוה, מדוע חל השינוי הזה, הרי ברור שכאשר אנו מברכים כל ברכה בזמן המתאים לה, הברכה נאמרת בצורה השלמה ביותר. ולא זו בלבד, אלא כל הקימה מהשינה מקבלת משמעות עמוקה יותר, כאשר עם כל התקדמות לקראת היום החדש אנו מוסיפים ברכה ותודה לה'. ובאמת הרמב"ם פוסק לברך את כל ברכות השחר בדיוק כפי שנאמר בתלמוד, דהיינו כל ברכה בעיתה, ויש מעולי תימן שנוהגים כמותו גם היום.
אבל השולחן ערוך בסימן מ"ו סעיף ב' כתב שכיום נוהגים למעשה לומר את כל ברכות השחר בבת אחת, בבית הכנסת, ושני טעמים לכך. האחד מפני עמי הארץ שאינם יודעים את כל הברכות בעל פה, וכדי שלא ישכחו את אחת הברכות תקנו לאמרם בבית הכנסת מתוך הסידור. ועוד, שאנו רוצים לברך את ברכות השחר בצורה המכובדת ביותר, כלומר בידיים נקיות ובלבוש מכובד, ולכן אנו דוחים את אמירת הברכות מעת הקימה לתחילת התפילה בבית הכנסת.
3 - ברכות השחר למי שלא נהנה
בין ברכות השחר יש ברכות שלא כל אדם זוכה להנות מהן, והשאלה המרכזית ביותר בהלכות ברכות השחר היא, האם כל אדם יכול לברך את כולן, או שמא מי שלא נהנה מאחת הברכות אינו יכול לברכה.
למשל, האם עיוור יכול לברך את ברכת "פוקח עיוורים". וכן אדם שאין בשכנותו שום תרנגול הקורא בבוקר, האם יוכל לברך ברכת "הנותן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה".
למעשה נחלקו בשאלה זו גדולי הראשונים, הרמב"ם פסק (הלכות תפילה פ"ז ה"ט) שרק מי שנהנה מאותו דבר יוכל לברך עליו, ולכן אדם שישן בלילה עם בגדים, לדעתו לא יוכל לברך בבוקר ברכת "מלביש ערומים", מפני שאינו מתלבש. וכן חולה שאינו יכול ללכת, לא יוכל לברך ברכת "המכין מצעדי גבר". ואדם משותק שלא יכול להניע את איבריו לא יוכל לברך את ברכת "מתיר אסורים" ואת ברכת "זוקף כפופיסי'. וכרמב"ם פסק גם בעל השולחן-ערוך (שו"ע או"ח מו, ח). אבל לעומת זאת בעל ספר הכלבו (סימן א') כתב בשם רב נטרונאי גאון ורב עמרם ושאר הגאונים שהמנהג הוא לומר את כל ברכות השחר על הסדר, בין שנהנה מהם ובין שלא נהנה, משום שהברכה אינה פרטית בלבד, אלא היא על העולם כולו, ולכן אף שאותו משותק אינו יכול להזדקף, מכל מקום הוא רשאי לברך את ה' על כך שאחרים יכולים להזדקף. וכן העיוור יכול לברך פוקח עיוורים, על שאחרים יכולים לראות, ועל ידי כך יוכלו להראות לו את הדרך, ולהכין לו את כל צרכיו. וכן פסק הרמ"א (שו"ע או"ח מו, ח), שכל אדם יכול לברך את כל ברכות השחר, בין אם נהנה מהן באופן ישיר ובין אם לא, מפני שיש לברכות הללו גם משמעות כללית. וגם הבן איש חי על פי האר"י ז"ל פסק כשיטת הרמ"א, שכך הוא המנהג הנכון. ולכן למעשה גם הספרדים נוהגים כשיטת הרמ"א, לומר את כל ברכות השחר על הסדר, משוס שגם מי שלא התחייב בחלק מן הברכות רשאי לברך אותן ולהודות לה' על הטובה הכללית שהשפיע לעולם.
4 - הברכות הכלליות
בין ברכות השחר, העוסקות בעיקר בהודאה לה' על דברים פרטיים, כגון ראיית העיניים, המלבושים, ההליכה וכדומה, תקנו חכמים לומר גם שלוש ברכות המבטאות את הכרת התודה של כל יהודי על מצבו הכללי בעולם. ואלו הן : "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה". וכתב השולחן-ערוך (שו"ע או"ח מו, ד), שהנשים יברכו במקום "שלא עשני אשה", "שעשני כרצונו".
ומזה שגם האיש וגם האשה מברכים, משמע שלכל מין ישנו צד של מעלה על המין האחר. האיש מברך "שלא עשני אשה", משום שהאשה מחוייבת בפחות מצוות, שהרי היא אינה חייבת במצוות תלמוד תורה ובמצוות עשה שהזמן גרמן. והאשה לעומת זאת מברכת, "שעשני כרצונו", ופרוש הדבר, שהאיש צריך ליותר מצוות, משום שמצבו הבסיסי נמוך ממצבה של האשה, ולכן הוא זקוק ליותר מצוות כדי לתקן את עצמו. אבל האשה שמיסודה נבראה בצורה מתוקנת יותר, יכולה להודות לה' ולברך "שעשני כרצונו", דהיינו אני מתאימה יותר לרצון האלוקי (שיחות הרצי"ה 9, 7).
ואפשר להוכיח זאת מכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, דהיינו מצלעו של האדם, כלומר האשה מבטאת התפתחות נוספת מעל הקומה שאליה הגיע האיש.
ולמעשה פסק השולחן-ערוך שהאשה תברך בשם ובמלכות את ברכת "שעשני כרצונו", וכן נוהגים למעשה כל יוצאי אשכנז. אבל הנשים הספרדיות נהגו לומר ברכה זו ללא הזכרת שם ומלכות (כה"ח מו, מא).
5 - סוף זמן ברכות השחר
לכתחילה יש לברך את כל ברכות השחר סמוך עד כמה שאפשר לקימה מהשינה. אולם השאלה היא מה הדין בדיעבד, אם לא ברכו את ברכות השחר בתחילת היום, עד מתי ניתן לברכן? היו פוסקים שרצו להשוות את דין ברכות השחר לדין התפילה, וכשם שזמן התפילה הוא עד ארבע שעות זמניות שהוא שליש היום, כך גם זמן ברכות השחר יהיה עד שליש היום (דרך החיים עפ"י המ"א). ויש שאמרו, שכשם שתפילת שחרית אפשר להתפלל בדיעבד עד חצות היום, כך גם את ברכות השחר ניתן לברך עד חצות היום ,רבי שלמה קלוגר). אבל הרבה פוסקים קבעו שאין זיקה בין ברכות השחר לתפילה, ושהברכות הללו קשורות לכל היום. ולדעת הגר"א אם שכח לאומרן ביום, יכול לאומרן אפילו בלילה עד שילך לישון.
ולמעשה פסק בעל המשנה-ברורה (מ"ב נב, י), שלכתחילה צריך לברך את ברכות השחר בתחילת היום, עד לסיום ארבע השעות הראשונות. אבל בדיעבד יכול לברך גם עד חצות היום, ואם לא הספיק לאומרן עד חצות, רשאי לאומרן אחרי חצות, ואין למחות בידו, משום שדעת רוב הפוסקים שאפשר לאומרן כל היום.
6 - ברכות השחר לשומר שקם באמצע הלילה
אדם שצריך לקום לשמירה או לעבודה לפני אור הבוקר, אין ראוי לדחות את ברכות השחר עד לתפילת שחרית, אלא עדיף לברך את כל ברכות השחר מיד לאחר הקימה מן השינה, למרות שעדיין לילה. אבל לפני חצות הלילה אין לברך את ברכות השחר, ולכן אדם שקם מן השינה לפני חצות, ימתין עד לאחר חצות הלילה, ואז יברך את ברכות השחר. ולגבי ברכת "הנותן לשכווי בינה", לכתחילה יש לברך אותה לאחר שיאיר היום או לאחר שישמע קול תרנגול, אבל בדיעבד יכול לברך אותה מחצות הלילה יחד עם שאר ברכות השחר (מ"ב מז, לא , ובאו"ה שם, כה"ח מז, מט). וגם שומר שקם לאחר חצות הלילה לשמירה של כמה שעות, ומתכנן לחזור אחר כך למיטתו ולישון - ראוי שיברך את ברכות השחר בשעה שהוא קם לשמירה. ואת כל הברכות יאמר כרגיל עם שם ומלכות, ולאחר שיקום מן השינה בפעם השניה לא יחזור לאומרן. אולם שתי ברכות יאמר בפעם הראשונה שיקום ללא שם ומלכות, ובפעם השניה שיקום יאמרן בשם ומלכות כהלכתן, ואלו הן : ברכת אלקי נשמה, וברכת המעביר שינה מעיני וכו'. והטעם לכך, משום שברכות אלו הן הודאה על הקימה מן השינה, ומאחר שמתכונן לישון שוב, ראוי שיודה לה' לאחר הקימה האחרונה. אבל שאר ברכות השחר הן הודאה לקראת היום החדש, וכיוון שהודה בקימה הראשונה, שוב אין צורך שיודה בקימה השניה (באו"ה או"ח מ"ז ד"ה 'המשכים').
מאמרים נוספים דברים לכבודו של הגאון הרב יורם אברג'ל זצ"ל
כוח מופלא של הרבצת תורה מתוך אהבת ישראל עמוקה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
