ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
בישיבה
פעם הגיע מורנו ורבנו הרב צבי-יהודה לשיעור תנ"ך בישיבה, והתלמידים לא הופיעו לשיעור. ניגש מיד לעמוד והחל להתפלל 'מעריב', והודיע לי שלא יבוא יותר לישיבה. כששאלתיו: והרי הרב כאן ראש הישיבה, יצאו התלמידים ולא הרב? ענה: "אצלי אין כפייה דתית!".
קבוצה מבני הקיבוץ הדתי הייתה אמורה ללמוד חודש בישיבה. בין תלמידי הישיבה נשמעה טענה שאין יכולת קליטה בישיבה, וכדי לחזק את האווירה הישיבתית צריכה הישיבה קודם כל להתגבש בתוכה. הרב דרש בכל תוקף לקבל קבוצה זו באומרו: "כל מחשבה על ניתוק בין ישיבתנו להתיישבות העובדת, לא תקום ולא תהיה". והכריחני לקבל עלי את הטיפול בקבוצה. (עמוד לו).
לאחד אמר דבר אחד ולשני הפכו. לשאלה מדוע סתר את עצמו, השיב: בעבר היו הלל ושמאי, שמאי דחף באמת הבניין משום שהיה גם הלל, והלל לימד על רגל אחת משום שהיה גם שמאי, "ומה אפשר לעשות שאני צריך להיות גם הלל וגם שמאי" (עמוד נא).
הזכיר שדואג ואחיתופל היו שני בחורי ישיבה מקולקלים, והנזק שגרמו בחורי ישיבה מקולקלים לעם, גדול יותר מכל נזק אחר (עמוד כ).
לימוד תורה
פיתח בתלמידים יחס של הערצה לראשונים, והיה חוזר ומשנן (שבת קיב, ב): "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם" - כלומר אם אתה מרגיש ביחסך אל הראשונים כחבר, הראשון אומר דבר ואתה אומר דבר – אזי "אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר".
כשהיה מזכיר דברי חכם מחכמי הגמרא, היה מרחיב את הדיבור לא רק על אותה המימרא, אלא גם על דמותו כפי שהייתה משתקפת מהש"ס כולו. והסביר זאת, שחייב אדם לראות את בעל השמועה כאילו הוא עומד לנגד עיניו. (עמוד קיא).
כששמע ביקורת על פירוש ה'אבן-עזרא' שנאמרה מפי תלמיד ישיבה אחד, רעם: "אני מפחד מ"אבן-עזרא". (עמוד קיב).
הבחין בסייעתא דשמיא המיוחדת של פרשני הרי"ף, המצטיינים בבהירות הלשון.
הדריך ללמוד "שב שמעתתא", משום שעוסק בעניין שלם כסדר.
ציין שהלמדנים היותר מעמיקים העדיפו את ה'נתיבות' על ה'קצות'. (עמוד יט).
אברכים ומלגות
היו תלמידים שנמנעו מלקבל תמיכה מהישיבה (אולי מפני שחששו לדעת הרמב"ם), והקפיד שיקבלו.
בתגובה לטענה שהאברכים בישיבה נתמכים בסכומים שאינם שווים, דרש מהרב רענן זצ"ל להשוות את הסכומים כדי שלא תיווצר קנאה. בתשובה לשאלה מניין ישיג את הכסף, ענה שמהיכן שנמצא לאחד יהיה לכולם.
אולם לדרישה להגדיל את התמיכה לבעלי משפחות גדולות, ענה: "במרכז הרב אין 'כולל'… אנחנו עוזרים לבחור עד שימצא את מקומו, כשהכיוון הוא חינוך או רבנות. (עמוד לו).
סגולות
אחרי מלחמת ששת הימים נמצאה תעודה המיוחסת לר' אליעזר מגרמיזא, בעל ספר 'הרוקח', בה כתוב שאם יקיפו 300 כוהנים את הר הזיתים תהיה זו סגולה לשלום.
משפחה ירושלמית פרסמה תעודה זו והחלה לארגן ברכת כוהנים המונית ליד הכותל. שאלנו את הרב מה דעתו בעניין, והפנה לרבנות הראשית. אחר כך אמר, שהמקור לרעיון הרי הוא התעודה שנמצאה בשם ר' אליעזר מגרמיזא, וגם ר' אליעזר מגרמיזא, עם כל חשיבותו, יודע שהסגולות הכתובות בגמרא הן בעלות חשיבות גבוהה יותר; ובגמרא נאמר (ירושלמי פאה א, א), שחילותיו של אחאב ניצחו משום שלא היה בהם דילטורין (בעלי לשון הרע)… (עמוד כו).
אתחלתא דגאולה
על השאלה האם אנו נמצאים באתחלתא דגאולה ענה, שכבר ר' שלמה אלקבץ דיבר על אתחלתא דגאולה בזמנו.
וסיפר שכשנפגש עם ר' לייב בנו של ה'חפץ חיים', סיפר לו ר' לייב, שכשהגיעה השמועה לאביו על הקמת פתח-תקווה, קרא לו ואמר: "ר' לייב, הייבצעך און דיע מעיישע…" (המעשה מתחיל).
לשאלה, מה נאמר למפקפקים מתוך הציבור החרדי על תחילת גאולתנו, ענה: "אנחנו לא קראים! אנחנו יהודים של גמרא, ושם (סנהדרין צח, א) מדובר על הקץ המגולה, שאם ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה לעם ישראל שקרבו לבא, אז אין לך קץ מגולה מזה. ואלו דברים מפורשים" (עמוד כט).
מפורסם היה בשמו, שהוא אומר שרוב גדולי ישראל לא התנגדו לציונות. אחד התלמידים בישיבה רינן, שלא יעז לומר זאת ליד ארון הקודש. התגנבו הדברים לאוזני הרב ומיד רץ לישיבה, פתח את ארון הקודש ואמר: "מי שאומר שרוב גדולי ישראל התנגדו לציונות הוא משקר. האמת ניתנת להאמר, שהציונות הייתה תנועה חדשה, ורוב הגדולים לא ידעו איך להתייחס אליה. מבין אלה שהתייחסו, רובם היו לחיוב, מלבד שני גדולים שהתנגדו, רבי חיים מבריסק ורבי דוד פרידמן".
שאלתי: ומדוע התנגדו? השיב בשאלה: "וכי לא היה למה להתנגד"? (עמוד ל)
בן גוריון והרצל
התבטא בחריפות כנגד בן גוריון, על שהתפאר שגר עם אישה ללא חופה וקידושין. ואמר בין השאר, שכל זמן שהיה ראש ממשלה לא דיבר כנגדו, כי היה חייב בכבוד מלכות. אולם מאחר וירד מגדולתו מרשה לעצמו לומר זאת.
שאלתיו: והרי הוא הקים את המדינה? ענה: "הרב מימון הקים את המדינה!" (עמוד לט). (הרצי"ה התבסס על עובדות מסוימות, ולא כאן המקום להרחיב בדבר. א.מ.) ואף אנחנו שמענו ממנו כמה פעמים שאמר על בן גוריון, שבמחילת כבודו היה אפיקורס).
לעומת זאת את הרצל העריך, והיה חוזר על הידיעה מפיו של ר' אהרן מרכוס ז"ל, שהרצל הוא מצאצאי מהר"י טיטצאק והוא ממשפחה ספרדית. (עמוד נד).
זכותנו על הארץ
אחר חתימת בגין על הסכמי קמפ-דויד הוציא את ספר המצוות ואמר: "הוא אולי שכח שאנו לא נמצאים כאן מכוח הרצל והציונות, אלא מכוח דבר ה' כפי שבא לידי ביטוי בדברי קודשו של הרמב"ן".
לשאלתי, אבל הרי חלק גדול של העם - ומתוך כך הצבא - אינו רוצה להלחם? ענה: "כאן בארץ גדל דור בריא, אלא שמערכת החינוך הזאת…"
וכששאלתיו, מה עלינו לעשות בתנאים אלו, ענה: "קודם כל שני ה'אלפים' - אהבה ואמונה, ואהבה קודמת לאמונה" (עמוד מ').
עם גדולי תורה
כשהיה נפגש עם הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, היו מתחבקים ומתנשקים בחום ובאהבה. (עמוד מו).
התכוון לנסוע לישיבת פוניבז' לעיין בכתבי האדר"ת הגנוזים שם. התברר לי שהוא עומד לנסוע לבדו ונלוויתי אליו. בכניסה אמר לי שלרב כהנמן זכות גדולה בבניין קריה של תורה, אבל כתם גדול רובץ על הישיבה שתלמידיה ביזו בה שני תלמידי חכמים, את הרב הרצוג זצ"ל ואת הרב אונטרמן זצ"ל, ותגובת הישיבה לא הייתה מספיק חריפה.
בצאתו, שאלו הרב כהנמן כיצד הוא מתכוון לחזור. וכשהשיב - באוטובוס, אמר לו הרב כהנמן שזמן זה תורה, ושייסע במונית. כשהגענו לתל-אביב שאלתיו: וכיצד ניסע? ענה: "מצווה לשמוע דברי חכמים". ונסע במונית. (עמוד מח).
לימוד אמונה
את הגמרא (שבת לא, א) בה מתוארות שאלות שנשאל אדם ביום הדין, וביניהן: "נשאת ונתת באמונה", היה מבאר, האם למדת אמונה? ועל השאלה "ציפית לישועה", היה מוסיף את דברי הר"ן: "האם ציפית להתקיימות דברי הנביאים בימיך". (עמוד ס').
היה חוזר ומשנן: "אין מחלוקות ברוחניות" (עמוד סא).
חזר, שינן ולימד, שהבדלה אינה הפרדה, והוסיף להדגיש זאת בצרפתית: "דיפרנסיסיון אינו ספרסיון". ואמר שכאשר יתפרסם משפט זה, תבוא גאולה לעולם. (עמוד סו).
שאלו הרב ירחמיאל וייס, האם הרמב"ם היה 'מקובל'. ענה, שבעל ה'תניא' אומר שהרמב"ם היה מקובל גדול. שאלו: ומה אומר הרב? ענה, שישנן הרבה דרכים להגיע למעלה.
לשאלה האם בזמן התחדשות הנבואה יהיה מקום גם ל'פילוסופיה דתית', ענה: ה'מורה-נבוכים' זו תורה (בלשון זו ענה גם הרב דוד הנזיר זצ"ל) (עמוד סב).
היה אומר בשם רבי מנשה מאיליה, שהעולם לא יכול להיות שלם כל עוד אי שם בקצווי תבל ישנה איזו תולעת בנקיק הסלע שהאבן לוחצת עליה והיא מרגישה לא כל כך בנוח. (עמוד סח).
(מתוך העיתון "בשבע" גיליון 30, לפרשת "תצווה" תשס"ג).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
