^ 1. בפשטות עד אחר ט' באב ישתמט מהגוי, ואח"כ יכול להתעמת עימו ככל השנה, וכ"כ קרבן נתנאל בשם הזהר. אמנם במ"א כתב בשם רבינו ירוחם שבכל חודש אב רצוי להשתמט מהגוי. ועיין מ"ב תקנא, ב, שעה"צ ב.
^ 2. ע' שע"ת תקנא, ט. לגבי תערובת יין ובשר בתבשילים, עיין פס"ת תקנא, לט-מ. ולרב קארפ ד, מט. ולגבי קוניאק העשוי מיין ועוד חומרים, יש מקילים ויש אוסרים, עיין לרב קארפ ד, מח. ובפס"ת תקנא, מב, הזכיר המקילים בלבד, מפני שפנים חדשות באו לכאן.
לדעת פוסקים רבים מותר לאכול בתשעת הימים בשר שנשאר משבת חזון או מלפני ראש חודש, מפני שאם לא יאכלוהו יתקלקל. וכ"כ בתורת המועדים ה, מו. ויש אחרונים שהחמירו בזה, כמובא בפס"ת תקנא, לד. ונראה שכיום שאפשר להקפיא את הבשר הנותר ואין בזה חשש בל תשחית, אין היתר לאכול בשר שנותר מסעודות שבת.
ולגבי מלווה מלכה, בכה"ח תקנא, קמד, הביא דעות אחרונים שהתירו לאכול בסעודה רביעית שיירי שבת, ובלבד שלא יקנה לשבת יותר מהרגלו. ובפס"ת שם, כתב שיש מתירים למי שרגיל כל מוצ"ש לאכול בשר למלווה מלכה, לאוכלו גם במוצ"ש חזון, ויש שהחמירו גם בזה.
^ 3. בשו"ע תקנא, י, כתב שאפשר לשתות את יין ההבדלה, והרמ"א ומ"ב ע', כתבו לתת את היין לקטן. ובדרכי משה ט' כתב בשם מהרי"ל שיכול גדול לשתות לכתחילה את יין ההבדלה, כל שכן מסעודת מצווה. ועוד ראשונים ואחרונים מאשכנז נהגו כך, ע' בפס"ת תקנא, לה, ולרב קארפ ד, הערה 74. ועדיף להבדיל על מיץ ענבים, כי אף שנכלל באיסור יין, אינו משמח. וכן מובא מהרב אליהו במקראי קודש (הררי) א, יד. והרב קארפ שם כתב שאפשר שבמיץ ענבים יכול גדול לשתותו לכתחילה. וכתב בשו"ת זכור לאברהם אביגדור נ, והובא בילקו"י ע' 574, שאפשר לשתות את כל הכוס.
ומהו הגיל שהגיעו לחינוך לברכות ועדיין לא הגיעו לחינוך להתאבל על בית המקדש? מבאר בא"א בוטשאטש שהכוונה שאז יכול להבין טעם איסור אכילת בשר שהוא מפני שנתבטלו הקרבנות. לדעת רבים הוא בין גיל שש לתשע או עשר, ויש אומרים עד שלוש עשרה (ע' בפס"ת תקנא, לה, 180).
לדעת המ"א וח"א מותר לכתחילה להאכיל קטנים שלא הגיעו לחינוך בשר ויין. ובמ"ב תקנא, ע, כתב עפ"י א"ר ודג"מ ודה"ח, שרק בהבדלה או כשהם חלשים, מותר להם.
^ 4. בעניין כמות המוזמנים, עיין בתורת המועדים ה, מט, שסיכם את שלוש השיטות, ונטה להקל. ובמ"ב עז, ובכה"ח קסה, פרטו שיש שתי שיטות מהו להזמין בצמצום, לדעת הלבוש היינו עשרה בנוסף לבעלי השמחה ולקרובים הפסולים לעדות, והלבוש סובר שכך צריך לנהוג כל תשעת הימים. לעומתו הרמ"א מחמיר רק בשבוע שחל בו, ואז הוא מחמיר יותר, שמלבד בעלי השמחה עצמם יהיה מניין מצומצם בלבד, ובתוך המניין נספרים הקרובים. עוד כתב כה"ח שם עפ"י הבא"ח שיש נוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין אפילו בסעודת מצווה, אלא אוכלים דגים ושאר משקים כדי שלא להיכנס לספקות את מי אפשר להזמין, ובברהמ"ז של סעודות מצווה ודאי מברכים על היין. ויש נוהגים (חסידי חב"ד) לסיים מסכתות דוקא בתשעת הימים, ומזמינים לסעודת הסיום כמה שיותר אנשים, וסוברים שיש בזה תיקון, להרבות בשמחת התורה ואהבת רעים. אולם לא נתקבלו דבריהם להלכה. ועיין בפס"ת תקנא, לח, ולרב קארפ ד, נג (ע' פב), ותורת המועדים ה, נב. בפועל, סיום זמן קיץ בישיבות הוא בתשעה באב, לכן יוצא שסיום המסכת של זמן קיץ נופל בתשעת הימים, ואין זה כדי להפר האבלות, ולכן מותר לערוך סעודה מכובדת כראוי לסיום מסכת שעסקו בה זמן שלם.
^ 5. תריסים וארונות של מותרות נחשבים בניין של שמחה, וכך אפשר ללמוד מאג"מ או"ח ג, פב, לגבי ארון. וכן נראה לאסור הדבקת טפטים לנוי כמובא בצל החכמה ד, נד (ושלא כמובא באג"מ שם). וכן יש לאסור התקנת ווילונות שנעשו לנוי, וכ"כ הרב קארפ ד, ד. אבל כשעיקר המטרה לצניעות נראה להתיר בתריסים ווילונות. הדוגמא בתענית יד, ב, לבניין שמחה הוא בית חתנות לבנו, וכיום אין זה מעשי, ולכן לא הזכרתיו למעלה.
^ 6. וכ"כ בכה"ח תקנא, כח, ותורת המועדים ה, יט. וע"ש ה, כ. ויש לעיין אם מותר לסייד ולצבוע בתים שעומדים למכירה, או לבנות ווילות מפוארות למכירה. ונראה להקל כשיש הפסד, כי רק בניית דברי מותרות לצורך יהודי מסוים אסורה, שיש בה שמחה, אבל להכין בתים כדי למוכרם, זוהי עבודה לצורך פרנסה.
^ 7. מבואר בב"י שיש שני סוגי איסור: בתוס' מגילה ה, ב, מבואר שאין סוחרים בדברי מותרות משמחים. ובתוס' יבמות מג, א, יש דעה שיש למעט בכל משא ומתן. ומשמע משו"ע שסובר שצריך להזהר כשתי הדעות, ואין הן סותרות זו את זו. בסימן תקנא, ב, מדובר בעיקר במשא ומתן של שמחה, ומסימן תקנד, כב, משמע שיש למעט בכל משא ומתן. אלא שכתב במ"ב תקנא, יא, שנהגו להקל במשא ומתן רגיל מפני דוחק הפרנסה. ולכן כתבתי את עיקר האיסור בדברים משמחים, והוספתי לכתחילה למעט בכל משא ומתן. ועיין בתורת המועדים ה, טז, שהקל לגמרי בשאר משא ומתן, ואף הגדיר קניית ארון וכלים כדברים שאינם משמחים. אולם האג"מ או"ח ג, פב, כתב שארון ספרים הוא דבר משמח ויש להימנע מקנייתו בתשעת הימים. וכן נראה שצריך להימנע מכל קניית דבר משמח, אלא א"כ יש חשש הפסד, שבזה התירו, כדוגמת בניית כותל של שמחה במקום שיש חשש נזק (מ"ב תקנא, יג). ולכן כתבתי שסוחרים, אף בדברים משמחים רשאים להמשיך לעבוד, מפני שאם לא יעבדו עלולים להפסיד. וכ"כ כמה אחרונים ע' בשעה"צ יג. [ואין בזה מסייע לדבר עבירה, שאולי הם קונים ממנו לצורך מצווה ואינם יכולים לדחות את קנייתם. ואף לאלה שקונים באיסור, כיוון שהם יכולים לקנות אצל מוכרים אחרים, י"א שאין איסור לפני עיוור במצוות דרבנן.]
כאשר קניית הרהיטים והבגדים לחתונה מעכבת את החתונה, נמצא שקנייתם היא לצורך מצוות חתונה, ולכן מותר לקנותם בתשעת הימים, ובתנאי שמדובר בחתן שעדיין לא קיים מצוות פרייה ורבייה (רמ"א תקנא, ב; מ"ב יד). אמנם כיום עיכוב הקניות לא מעכב את החתונה, מפני שקובעים אולם ושולחים הזמנות כחודשיים מראש, וניתן לקנות את הכל לפני או אחרי תשעת הימים, ובכל מקרה הקניות לא יבטלו את החתונה. ורק במקרים נדירים, כאשר המשפחה במתח רב מקניית הבגדים, אפשר להתיר להם כפי שמתירים לצורך גדול.
^ 8 מנהג אשכנז ללבוש בגדים מכובסים לשבת חזון, כדברי הגר"א המובאים במ"ב תקנא, ו. אמנם מצעים אין להחליף, כי אין בכך צורך. וכ"כ הרב קארפ ד, כו.
העצה להשליך בגדים מכובסים על הרצפה הובאה במנחת יצחק י, מד, בשם כרם שלמה. לבנים וגרביים - בדורות הקודמים המנהג היה לאסור, כפי שמשמע ממ"ב תקנא, ו, וכה"ח צא, בשם הבן איש חי. אלא שכיום אנו מפונקים יותר וסובלים מאוד מהריח שבלבנים ובגרביים, וכן הבא"ח עצמו דברים ו' התיר לכבס מטפחות מפני שנמאסים מהם. ולכן העיקר להתיר כיום להשתמש בלבנים וגרביים מכובסים. וכן מובא בפס"ת תקנא, יז. וע' לרב קארפ ד, כז, שכתב להשליכם לארץ לשעה.
צחצוח נעליים לרוב הפוסקים אינו נחשב ככיבוס, ומותר בשבוע שחל בו תשעה באב, כ"כ ביבי"א או"ח ג, לא, והרב קארפ ד, כג. ובאג"מ או"ח ג, פ, התיר רק בלא הברקה. ובאג"מ או"ח ג, עט, אסר כיבוס יבש כשאר כיבוס.
יש לציין כי בג'רבא (ברית כהונה), וחלק מקהילות מרוקו, נהגו איסור כיבוס מר"ח.
^ 9. ניקוי מקומי במים בלבד נראה שאינו בכלל האיסור לכבס, וכ"כ בגשה"ח כא, י-יא, לגבי אבלות שבעה, שמותר לרחוץ כתם במים. וכ"כ הרב קארפ ד, יד. ואם אינו יכול לצאת בו בלא ניקוי במעט סבון, ישתמש בסבון, שאפשר לומר שאין גירוד כתם בעודו לבוש בבגדו ככיבוס שנאסר, ועוד שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה.
^ 10. כתב הרמ"א תקנא, יד, שאין נוהגים להמנע מלכבס בגדי קטנים, והמנהג להקל עד גיל חינוך - שש, ובשעת הצורך מקילים יותר. והרב קארפ ד, טז, כתב בשם הרב אלישיב שנוהגים להחשיב ילדים בגיל שמונה כקטנים. ע"כ. ונראה שכאשר מדובר בילדים שמתלכלכים מאוד, גם יותר גדולים נחשבים כקטנים.
^ 11. אסור ליהודי לכבס בימים אלו עבור גויים. והאיסור מפני מראית עין, שיחשבו שמכבס ליהודי, ואם ניכר שהבגדים של גויים, מותר לכבסם. וכובס יהודי שאין לו מה לאכול, יכול לכבס עבור גויים בימים אלו (מ"ב תקנא, מב). וגם האשכנזים מחמירים בכיבוס עבור גויים רק בשבוע שחל בו תשעה באב (מ"ב תקנא, מג). המתפרנס ממכבסה, גם אם הוא אשכנזי רשאי להקל להפעילה עד שבת חזון, שלספרדים מותר לכבס אז, וכן האשכנזים נוהגים להקל למי שיש לו חלוק אחד או לכבוד שבת. (וע' לרב קארפ ד, כ, שהתיר לעבוד גם בשבוע שחל בו למי שעלולים לפטרו. וע'"ע שם ד, כח).
^ 12. מבואר בשו"ע או"ח תריג, א, לגבי יום הכיפורים, שמי שידיו או גופו מלוכלכים, מותר לו לרוחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. והוסיף במ"ב תריג, ב, שמלשונו משמע שאם הזיע הרבה ורוצה לרחוץ כדי להעביר הזיעה - מותר, כיוון שאינה רחיצה של תענוג. אמנם התיר זאת לאיסטניס בלבד. אבל אם כך התירו ביום הכיפורים שמצוותו מהתורה ואף איסור רחצה לכמה ראשונים אסור מהתורה, ק"ו לגבי תשעת הימים שאיסור הרחצה בהם קל ויסודו במנהג ראשונים.
וכיום כמעט כולם איסטניסים לגבי ריח רע, מפני שלא רק שיש לנו ברזי מים לרחצה אלא אף צינורות ביוב שמפנים את הצואה ומי רגליים. אולם בעבר הצואה ומי הרגליים היו זורמים בתעלות שבין הבתים, או מוטמנים בקרבת הישובים, כך שהריחות הרעים היו מצויים. ומסתבר שכל הלכות ריח רע הן לפי מה שמקובל, ולכן כיום מחמירים יותר מבעבר (ע' בפניני הלכה תפילה ג, י). וגם הרגלי הרחצה השתנו לגמרי, ואנו מתרחצים כיום הרבה יותר מבעבר, והרי אנו איסטניסים בזה, ומותר לנו להתרחץ לשם ניקיון. אלא שכדי שלא ליהנות יש להתרחץ במים פושרים. ואין להקפיד על רחצה בקרים בלבד, מפני שרוב האנשים התרגלו להתפנק בחמים, והרחצה בקרים תגרום להם צער רב. לכן יש לרחוץ בפושרים כאלה שלא יגרמו סבל ולא הנאה. עוד ראוי לציין שמסתבר שההבדל בין מנהג אשכנז לספרד נובע גם מחמת שינויי האקלים, שבארצות הדרום החמות יש צורך גדול יותר להתרחץ לעומת ארצות הצפון הקרות. ועוד שבקרב גויי אשכנז היתה דעה רווחת כי הרחצה מזיקה לבריאות, והיו מתרחצים רק אחת לכמה חודשים, ואף היהודים שחיו ביניהם הושפעו מהם מעט, ועל כן החמירו בזה בימי בין המצרים. אולם כיום בארץ ישראל הצער ממניעת הרחצה רב, ובאופן זה לא נהגו להחמיר. (עו"ע בפס"ת תקנא, מח-מט, ובהלכות לרב קארפ ד, נו-סא, (ע' פג-פט), שהאריך בביאור חומרת מנהג אשכנז וקיצר בדיני האיסטניס. ועי' בספר אבלות החורבן ע' 155.)
^ 13. אשכנזים נוהגים לקרוא בשבת חזון (גם כשלא חלה בתשעה באב) מקצת פסוקים בהפטרה, ופסוק אחד בפרשת דברים, במנגינת איכה. והספרדים נמנעים מזה, כדי שלא לבטא אבלות בשבת.