ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
- ספריה
- בבא מציעא - פרק ראשון
- "שנים אוחזין" במציאה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
"תני רבי חייא: מנה לי בידך והלה אומר: אין לך בידי כלום. והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז - נותן לו חמשים זוז, וישבע על השאר... ותנא תונא: שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו'."
וזו לשון רש"י שם:
" אנן סהדי דמה דתפס האי - היינו פלגא.
דידיה הוא - שהרי מוחזק הוא בפנינו, והרי הוא תובע את כולה, וחברו כופר את כולה, שאומר: כולה שלי ואף מה שאתה תפוס בידך , ואנו מעידין אותו שיש לו בה מקצת, ומחייבים את חברו שבועה על השאר - דהיינו חצי שעיכב לעצמו."
דידיה הוא - שהרי מוחזק הוא בפנינו, והרי הוא תובע את כולה, וחברו כופר את כולה, שאומר: כולה שלי ואף מה שאתה תפוס בידך , ואנו מעידין אותו שיש לו בה מקצת, ומחייבים את חברו שבועה על השאר - דהיינו חצי שעיכב לעצמו."
פשטות לשון רש"י - "ואף מה שאתה תפוס בידך " - מראה שלרבי חייא ("קמייתא") משנתנו מועמדת - כאשר כל אחד מבעלי הדין אוחז בידו ממש חצי מהטלית, ולא נותר חלק מן הטלית שאינו תחת ידו ממש; ומעתה יש "אנן סהדי" לכל אחד מהם - שחלק הטלית שתחת ידו שהוא שלו.
שתי אפשרויות לחיוב השבועה כשאוחזים בחציה ממש.
הסוגיה בדף ג' הניחה שפשטות המשנה מועמדת, כשאוחזים בחציה ממש (או בשלשה חלקים וברביע) 1 - וקיימות כמה אפשרויות לומר, שהשבועה שבמשנתנו היא שבועת התורה.
אפשרות א' : שיטת ר' חייא בר יוסף ורבה שבסוגיה בב"ק דף ק"ז ע"א.
מפשטות הסוגיה שם עולה שלשיטתם קיימת שבועת התורה בכופר הכל בפקדון. ולפיכך אף כאן; כל אחד משביע את השני על החלק שהשני מחזיק תחת ידו ומסרב להביא לו.
אפשרות ב' : שבועה מדין רבי חייא קמייתא.
כשהסוגיה אמרה בשיטת רבי חייא - "שלא תאמר: הודאת פיו הוא דרמיא רחמנא שבועה עליה, כדרבה", כוונתה הייתה לומר שרבי חייא בא לחלוק על השיטה שיש שבועת כופר הכל בפיקדון; ולשיטתו השבועה שבמשנה היא אמנם מן התורה, אך מדין - העדאת עדים במקצת.
שיטת רבנו חנאל
גם רבנו חננאל רמז בפרושו בבבא-בתרא - לאופן שרבי חייא (קמייתא) העמיד בו את משנתנו. וזו לשון הסוגיה בבבא בתרא (דפים ל"ד ע"ב - ל"ה ע"ב):
"ההוא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי, האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא ... זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי - אמר רב נחמן: כל דאלים גבר. ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד, דרב אמר: יחלוקו, ושמואל אמר: שודא דדייני? התם ליכא למיקם עלה דמילתא, הכא איכא למיקם עלה דמילתא. ומאי שנא מהא דתנן: המחליף פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה, זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה - יחלוקו? התם - להאי אית ליה דררא דממונא, ולההוא אית ליה דררא דממונא, הכא - אי דמר לא דמר, ואי דמר לא דמר."
הרשב"ם הביא שם את שיטת רבנו חננאל, וזו לשון הרשב"ם:
" האי אמר דידי הוא כו' - ולא זה ולא זה מוחזקין בה מדלא רמי עלה ממתניתין דשנים אוחזין בטלית שזה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת ולא אמרינן כל דאלים גבר כן פירש רבנו חננאל".
לכאורה, דברי רבנו חננאל קשים. בסוגיה בב"מ דף ז' ע"א רב פפא העמיד את משנתנו כשאוחזין בקצות הטלית; ואילו רבנו חננאל סבור שבמשנה הזו כל אחד נוטל עד היכן שידו מגעת !!
אולם רבנו חננאל מרמז בדבריו שם, שהוא הכריע כסוגית הפתיחה של מסכת בבא-מציעא. לפי סוגיה זו משנת "שנים אוחזין" מועמדת, כשכל אחד אוחז בטלית בחציה ממש, ולא נותר חלק שאינו מוחזק בידי אחד מהם. וכעין כך כתב רבנו חננאל בפרושו במסכת שבועות דף מ"ח ע"א, וזו לשונו: "... כענין שנים אוחזין בטלית שכל אחד מהן נשבע על מה שבידו - ומחזיק ."
ההעמדות השונות של משנת "שנים אוחזין"
בירושלמי כאן ובפ"ב דכתובות מבואר שהבאת הסיוע לדברי רבי חייא מן המשנה, לא היתה חלק מדברי רבי חייא; אלא דברי אמוראים שניסו לסייע לשיטתו. לפיכך יתכן, שרבי חייא יעמיד את המשנה כאוקימתא של רב פפא, שאוחזין בקצות הטלית. ואזי המשנה תהיה סיוע לשיטתו ב"הילך"; וכדלקמן.
שניים הבאים לבית דין ואוחזין בקצות הטלית - בלי לנסות לאחוז כמה שיותר ממנה; - הרי שאנן סהדי - שבכוונת כל אחד, שבי"ד ימסור חלק ממנה לחברו. ואע"פ שהוא אומר שכולה שלו, הרי שהוא כאומר 'הילך' לחברו; שהרי אם לא היה מעונין בכך, היה צריך לנסות לאחוז כמה שיותר ממנה.
ונמצא שאע"פ שאינו טוען בפה מלא - "הילך"; הרי ש"אנן סהדי" שהוא טוען "הילך".
וזו לשון הסוגיה בדף ד' ע"א:
"אלא דקאמר ותנא תונא, מי דמי? התם - למלוה אית ליה סהדי, ללוה לית ליה סהדי דלא מסיק ליה ולא מידי, דאי הוו ליה סהדי ללוה דלא מסיק ליה ולא מידי - לא בעי רבי חייא לאשתבועי. הכא, כי היכי דאנן סהדי בהאי - אנן סהדי בהאי, ואפילו הכי משתבעי! - אלא, כי איתמר ותנא תונא - אאידך דרבי חייא איתמר. דאמר רבי חייא: מנה לי בידך, והלה אומר: אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך - חייב. מאי טעמא - הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ותנא תונא: שנים אוחזין בטלית. והא הכא, כיון דתפיס - הילך הוא, וקתני ישבע."
התוספות הקשו שם על מהלך הסוגיה. אולם יתכן שכוונת הסוגיה לחזור בה גם מאופן העמדת המשנה. כלומר, כאשר הסוגיה רצתה לסייע לדין "רבי חייא קמייתא" מהמשנה - העמידו את המשנה כשכל אחד תופס עד חציה ממש. אולם כאשר רצו לסייע מהמשנה ל"אידך דרבי חייא" - העמידו אותה כששני בעלי הדין תופסים בקצותיה. ומכיוון שכל אחד תופס באופן מוזר זה, הרי שהוא כאומר לחבירו - "הילך".
ואמנם, בחלק מן הגרסאות יש תוספת - [אנן סהדי דמאי דתפיס]; ובחלקן אינה מופיעה. ונלענ"ד, שהגרסאות הקצרות נוקטות, שלאידך דרבי חייא - המשנה מועמדת כשאוחזין בקצותיה; ולכן אין "מאי דתפיס" וממילא אין גם - "אנן סהדי דמאי תפיס".
סדר הסוגיות ברי"ף
הרי"ף הביא תחילה (בדף ב' ע"א מדפי הרי"ף) את הסוגיה בדף ז'; שמבואר שם שמשנתנו מועמדת כשאוחזין בקצות הטלית, ורק אח"כ הרי"ף הביא סוגיות אחרות שבפרקנו, ואע"פ שהן קודמות לה.
ובדף ד' ע"א מדפי הרי"ף - הרי"ף הביא את דין רבי חייא קמייתא בתור דין עצמאי - שאין אפילו נסיון לקושרו למשנה. ואח"כ הרי"ף הביא את דין רבי חייא השני בתור דין שיש לו סיוע מן המשנה; וזו לשון הרי"ף שם:
"תני רבי חיא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידים אותו שיש לו נ' זוז נותן נ' זוז וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק"ו, וכן הלכתא. ואמר רבי חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז והילך חייב מאי טעמא הילך כמודה במקצת טענה דמי ותנא תונא שנים אוחזין בטלית והא הכא דכיון דתפיס הילך הוא וקתני ישבע. רב ששת אמר הילך פטור מ"ט כיוון דאמר ליה הילך הני חמשין דקא מודי ליה בגויהו כמאן דנקיט להו בידיה מלוה ובאידך חמשין הא לא קא מודה ליה הילכך ליכא הודאה מקצת הטענה. ולרב ששת קשיא מתניתין אמר לך רב ששת מתניתין תקנת חכמים היא כר' יוחנן."
הרי"ף רצה לרמז שלמסקנה, אין קשר בין דין רבי חייא קמייתא לבין המשנה, מפני שהמשנה מועמדת ששני בעלי הדין חולקים זה על זה - אך אוחזים בקצותיה. ולשיטת הרי"ף במצב זה - אין אנן סהדי שלכל אחד יש מחצית. ולפיכך הרי"ף הקדים בהבאת האוקימתא הזו של רב פפא.
^ 1 ועיין בשטה מקובצת.

האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

הלכות קבלת שבת מוקדמת

מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?

"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?

הלכות שטיפת כלים בשבת

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

למה כולם נלחמים על ירושלים

למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













