ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות תשעה באב
- ספריה
- הלכות חגים
- חודש אב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
שיעורי הרב אליעזר מלמד לימי בין המצרים
אכילה ושתיה
א. אסור לאכול או לשתות בתשעה באב משקיעת החמה בערב תשעה באב ועד צאת הכוכבים במוצאי תשעה באב. חולה שאין בו סכנה או קטן - אינו צריך לצום.
ב. חולה האוכל בתשעה באב אינו צריך דווקא שרופא יאמר לו לאכול, אלא מי שמרגיש בעצמו חולשה ויודע שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה - יאכל. אך לא יאכל מעדנים או בשר ולא ישתה יין. ואם רופא יאמר לו לאכול שני תבשילין או בשר - חייב לאכול.
מעוברות ומניקות
ג. מעוברות ומניקות צריכות לצום בתשעה באב אפילו שמצטערות הרבה - אם לא במקום שיש לחוש לחולשה מיוחדת כדין חולה שאין בו סכנה. ודין חולה הוא שאף על פי שאין בו סכנה, יש להקל לו שלא להשלים התענית, רק יתענה איזה שעות, ומכל שכן אם הוא חלוש בטבעו. (שו"ע תקנד סע' ה).
ד. מניקה שאין לתינוק שלה מה לאכול, צריכה לאכול. ונהגו המניקות להתחיל את הצום עד שירגישו חולשה או חסרון חלב (עיין ברכ"י שם).
ה. יולדת עד ל' יום דינה כחולה שאין בה סכנה. ולאחר ל' יום דינה כמו כל אדם. ואם היא מרגישה חולשה מיוחדת, הרי היא כמו כל חולה שאף על פי שאין בו סכנה, מותר לה לאכול. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא תזיק לה, יש לה לגמור את התענית. (עיין שו"ע תקנד סע' ו. כה"ח שם ס"ק כו-כט ומשנ"ב ס"ק יד).
קטן
ו. קטנים, עד גיל בר מצווה לא יצומו את כל צום תשעה באב; אבל צריכים לצום מספר שעות כדי להתחנך במצוות. (עיין כה"ח שם ס"ק כג).
ז. ילדים קטנים אין להאכילם מעדנים ביום זה אלא רק כדי צרכם, ויש מי שכתב להאכילם לחם ומים בלבד ולא נהגו כן. (כה"ח תקמט ס"ק ח. תקן ס"ק ט).
ח. קטנים שהגיעו לגיל שמבינים שהוא יום תשעה באב, צריך לחנכם שלא ילבשו מנעלי עור.
ט. חיילים, בכוננות מבצעית שצריכים להיות בכושר מבצעי, צריכים לאכול. חיילים שנמצאים באוהלים - ינהגו בכל מנהגי אבלות באכילה, בנעליים וכדו'.
האוכלים בתשעה באב
י. אלו שצריכין לאכול בתשעה באב, אינם צריכים לאכול כמויות קטנות כמו ביום כיפור אלא יאכלו כדרכם; אמנם לא יתענגו במאכלים, אלא בכדי צורך בריאות הגוף. (עיין שו"ע תקנד סע' ה. כה"ח שם ס"ק ל).
יא. מי שאכל שלא בהיתר ביום התענית בין בשוגג בין במזיד, חייב להמשיך לצום אף על פי שאכל (שו"ע תקס"ח סע' א'). וישאל שאלת חכם כמה תעניות עליו לצום על מנת לתקן את אשר עיוות (עיין כה"ח תקמט ס"ק ז', כה"ח תקנ"ח ס"ק י"ב).
יב. חולה האוכל בתשעה באב אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר "נחם" קודם "ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו" וחותם, "ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים", ולדעת השו"ע לא יאמר "נחם" (עיין שו"ע תקנז ומשנ"ב ס"ק ה וכה"ח שם ס"ק יא ולבא"ח שם כז רק אם אכל מן המנחה ולמעלה).
רחיצה
יג. אסור לרחוץ בתשעה באב בין במים חמין בין במים קרים, ואפילו להושיט אצבעו לתוך מים אסור. ואינו אסור רק רחיצה של תענוג אבל שלא לתענוג מותר. ולכן מותר לאדם לרחוץ עד סוף קשרי אצבעותיו בבוקר כשקם משנתו, ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני שרוח רעה שורה על האצבעות, ולאחר שנגבם קצת ועדיין אצבעותיו לחות קצת, יעבירן על עיניו. (שו"ע תקנד סע' ז, י, יא. בא"ח דברים כב).
יד. אם עיניו מלוכלכות הרבה ודרכו לרחצם במים, רוחצם גם עתה כדרכו ואינו חושש. וכן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וכדומה - מותר לרחוץ במקום המלוכלך. וכן כשעשה צרכיו - מותר לו לרחוץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. ואם ידיו מלוכלכות ממש - יכול לרוחצם יותר מכן. (שו"ע שם סע' ט, יא).
טו. מותר לאדם לרחוץ ידיו לתפילת מנחה רק אם ידיו מלוכלכות או שהוא רגיל לרחוץ ידיו לפני כל תפילה. (כה"ח שם ס"ק נא. עיין בא"ח דברים כב).
טז. ההולך לצרכי מצווה ואין לפניו דרך אחרת רק לעבור במים, עובר במים בין בהליכתו בין בחזרתו ואינו חושש. אבל אם הולך בשביל ממונו, בהליכתו - מותר לעבור במים, ובחזרתו - אסור (שו"ע שם סע' יב, יג).
יז. הבא מן הדרך ורגליו כואבות - יכול לרחוץ אותם אף במים חמים. (עיין כה"ח שם ס"ק סג).
יח. אשה שחל טבילתה בליל תשעה באב, לא תטבול כיוון דאסורין בתשמיש (שו"ע שם סע' ח).
יט. מותר לנשים לבשל ולשטוף אוכל, שהרי אינן מתכוונות לתענוג. (עיין כה"ח שם ס"ק מד. בא"ח שם).
כ. סיכה בשמן או במשחה שהיא לתענוג - אסורה. אבל לרפואה - מותר. (שו"ע שם סע' טו).
כא. גם מי שהותר לו לאכול בתשעה באב, אסור ברחיצה ושאר העינויים אם לא שצריך להם לרפואתו.
נעילת הסנדל
כב. אסור לנעול נעליים או סנדלים של עור, אבל נעליים של בד וגומי מותרים. אמנם נעל בד שיש לה סוליה של עור - אסורה, וכן נעל עץ עם חיפוי של עור - אסורה. אבל נעל בד שיש לה קישוטי עור - מותרת (שו"ע שם סע' טז).
כג. נעל של עץ עם רצועת עור שמחזיקות את הרגל - מותרת (שו"ע שם. כה"ח ס"ק עה).
כד. יש מחמירים שלא לנעול נעל גומי עם סוליה עבה אף על פי שכולה גומי (עיין כה"ח שם ס"ק סט, ע. וכן משמע מהרמב"ם, הל' שביתת עשור פ"ג ה"ז).
כה. חיילים ההולכים במסעות רגליים בנעלי עור, וכן מי שמהלך מעיר לעיר ברגל, כיוון שהוא טורח גדול, לא אסרו עליו חז"ל לנעול נעליים, אך עדיף שילך עם נעלי גומי. אמנם כשמגיע לעיר, חולץ את נעליו. ואם נוסע ברכב, אסור בנעילת הסנדל (עיין שם סע' יז).
כו. מי שחייב לילך עם נעלי עור מחמת בריאות - ישים בנעליו עפר וכדו' לזכור את הצום והצער (כה"ח שם ס"ק פ).
כז. מי שאין לו נעלי בד - ילך עם גרביים. ואם הוא נמצא במקום נכרים שאינו יכול לילך עם גרביים ישתדל לקנות נעלי בד וגומי שלא לבטל המצווה. ואם אין לו יכול לילך עם נעלי עור (כה"ח שם ס"ק פא).
כח. אפילו מי שנועל נעליים רגילות בהיתר כדלעיל - לא מברך בברכות השחר של תשעה באב "שעשה לי כל צרכי" כיוון שרוב הציבור לא עושה כמותו. ויש סוברים לברך ברכה זו במוצאי תשעה באב כשלובשים את מנעליהם, ואין דעתו של הרב "בן איש חי" ב"רב פעלים" נוחה מזה (ר"פ ח"ב ח'. עיין כה"ח שם ס"ק עח).
לימוד תורה
כט. דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט ט), ולכן אסור בתשעה באב ללמוד תורה כי אם בדברים שמעציבים את לבו, כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו, אך פסוקי נחמה שבו ידלג. וכן פורעניות על אומות העולם שכתובים שם ידלג. וכן מותר ללמוד בספר איוב, ומדרש איכה, ובפרק אלו מגלחין במסכת מועד קטן שמדברת על דיני אבל ומנודה, ובפרק הניזקין במסכת גיטין בסיפורי החורבן. ובירושלמי סוף מסכת תענית דמיירי מחורבן. ואף באלו שהוא מותר ללמוד, אסור לעיין בהם איזה קושיא ותירוץ או דרוש, כי משמחים את הלב. וכל מה שמותר האדם ללמוד בעצמו - מותר ללמוד גם עם הילדים (שו"ע תקנד סע' א, ב. כה"ח שם ס"ק ח-טו).
ל. אפילו מי שרגיל לומר בכל יום "פרקי תהלים" "סדר מעמדות" או "חק לישראל" לא יאמרם עד אחרי השקיעה במוצאי תשעה באב, וישלים ביום שאחריו.
לא. אסור ללמוד תורה גם בהרהור בתשעה באב. (שו"ע תקנד סע' ג).
שאילת שלום
לב. אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב. ואפילו לומר "בוקר טוב" וכד' - אסור. ואם מישהו מברך אותו לשלום - ישיב לו בשפה רפה כדי שלא יגיע למחלוקת (שו"ע שם סע' כ. כה"ח שם ס"ק צ. בא"ח דברים כד).
לג. אסור לשלוח בתשעה באב מתנה לחברו, שזהו בכלל שאילת שלום. אך מותר לשלוח מתנה או לתת צדקה לעני כל היום (כה"ח שם ס"ק צא. בא"ח שם).
לד. לא יטייל בתשעה באב ברחובות כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות ראש (שו"ע שם סע' כא).
לה. יש אוסרים לעשן סיגריות בתשעה באב ויש מתירין לעשן אחר הצהריים בצנעא בתוך ביתו. (כה"ח שם ס"ק ג).
מלאכה
לו. נוהגים שלא לעשות כל מלאכה בלילה וביום. ואיזה מלאכה אסורה? כל מלאכה שיש בעשייתה שיהוי קצת אפילו אינה מעשה אומן. אבל הדלקת חשמל, נסיעה באוטו, קשירה וכיוצא בהם מותרים, שאין בעשייתם הסחת דעת מהאבלות. ואחר הצהריים עושין את כל המלאכות. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' כב. כה"ח שם ס"ק צז. בא"ח דברים כד).
לז. נוהגין לאסור משא ומתן בליל תשעה באב וכל לפני הצהריים, ומתירין אחר הצהריים. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (שו"ע שם. כה"ח שם).
לח. מותר לעשות כל מלאכה כל היום על ידי גוי (שו"ע שם. בא"ח דברים כד).
לט. טוב לחלוב הפרות בתשעה באב על ידי גוי, ואם אי אפשר מותר בעצמו (רמ"א שם סע' כב. בא"ח דברים כד).
מ. מותר לעשות כל מלאכת דבר האבד כל היום, גם בעצמו (שו"ע שם סע' כג).
מא. נוהגין שלא להכין צורכי הסעודה עד אחר הצהריים. אבל לצורך מצווה - מותר (שו"ע תקנט סע' י. כה"ח שם ס"ק עח).
מב. נהגו הנשים לנקות את הדירה אחרי חצי היום ויש מקור למנהג זה להביא אמונה בגאולה (ברכ"י תקנט סע' י).
ישיבה על ספסל
מג. נוהגין שלא לשבת על ספסל לא בלילה ולא ביום לא בבית הכנסת ולא בביתו, עד לאחר הצהריים כי אם על הארץ, ולא על הארץ ממש, אלא על שמיכה או שטיח וכדו'. שאינה גבוהה טפח (שמונה ס"מ). אחר צהרים מותר לשבת על כסא.
מד. הנוהג או הנוסע ברכב יכול לישב על כסא כדרכו.
תשמיש
מה. תשמיש המטה, אסור. ויש להחמיר שלא לנגוע באשתו בלילה וביום. ואפילו שלא להושיט משהו מיד ליד. ויש מקילים ביום - ואין להקל. (עיין שו"ע תקנד סע' יח. כה"ח שם ס"ק פה. בא"ח דברים כג).

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מהי המלכות שיש בכתר התורה?

איך מותר להכין קפה בשבת?

הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"

איך עושים קידוש?

היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי

איך ללמוד גמרא?

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

למה ללמוד גמרא?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.

חקת מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.

חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א נטייה ותשוקה לעבודה עליונה
דרך הקודש ג' פסקה ז-ט
עבודה "שלא על מנת לקבל פרס" היא עבודה מהאהבה, והצד המשלים שלה זה "ויהי מורא שמים עליכם". אדם שמרגיש נטייה לדבקות אלוקית צריך לשמוח במעלתו ולממש את הכישרון הזה. מאידך, הוא צריך להזהר שלא לבוז לאחרים. גם מי שיש לו נטיה כזו במדה מועטת - עליו להתנהג בהתאם ולהתעלות בדרך הקודש.

יסודות הש"ס דבר האסור ודבר הנדור
ביאור הגדר של דבר האסור ודבר הנדור | ביאור הטעם בחטאת ואשם בכור תרומה ומעשר בהמה ויישוב דברי הרמב"ם.

כשרות אתגרי כשרות: בשר, חלב ותעשייה
השיעור עוסק באתגרים מעשיים בהלכות כשרות, בדגש על האיסור לשנות ייעוד של כלים מבשרי לחלבי כדי למנוע טעויות, והחשיבות של סימון ועיצוב ברור של מאפים כמו בורקסים למניעת מכשול. בנוסף, הדיון מציג תקלות נפוצות בתעשיית המזון וברשתות השיווק, כגון הכנה שגויה של כבד ואתגרי הפיקוח על חלב המיובא מחוץ לארץ.

אורות ישראל ותחייתו משמעות האושר, גאולת ישראל ואורו של משיח
השיעור מסביר כי אושר אמיתי ומשמעות עמוקה מושגים רק כאשר חיי המעשה מחוברים לאידיאלים האלוהיים העליונים, וכי ניתוק מחזון זה מותיר את האדם ללא תוחלת אמיתית.

אור החיים על הפרשה נבואת העתיד של בלק
אור החיים על פרשת בלק חלק ב'
הנבואה השנייה של בלק היא על זמן הגעתו של המשיח, שאם לא זכו המשיח יגיע בעוד זמן רב.

אור החיים על הפרשה חיבור ישראל לתורה
אור החיים על פרשת בלק חלק א'
הבדל בנמשל בין 'אהליך יעקב' ל'משכנותיך ישראל'. 4 משלים כנגד 4 כתות בישראל, שלכל כת לומדים תורה בצורה אחרת. לעתיד לבוא מלך המשיח יגלה עומק חדש וגדול בתורה.

רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !

אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית

בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו

אורות התשובה - הרב הראל כהן תשובה פנימית ותשובה חיצונית
אורות התשובה פרק ו א1*
הרב מסביר שהתשובה צריכה להיות לא רק בצד החיצוני שלה, כלומר בשינוי המעשים אלא גם בהטבת הרצון לטוב.


















