בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

ירושלים - דרוש ומצא

מה הסיבה ששמה של ירושלים לא מוזכרת בתורה במפורש עד לימי דוד? ומתי נתגלה מקום המקדש לדוד?

undefined

הרב דוד דב לבנון

יום ירושלים תשנ"ט
6 דק' קריאה
ירושלים אינה נזכרת בתורה בפירוש, אלא התורה מתייחסת אליה: "המקום אשר יבחר ה'" (בפר' ראה נזכר שש עשרה פעם, ובפר' שופטים - שלוש פעמים, ובפר' כי תבוא - פעם אחת וכן בפר' וילך - פעם אחת, בסה"כ עשרים ואחת פעם גמט' "אהי'ה" - הוא השם שנתגלה למשה בפעם ראשונה בסנה, ובשם זה הקב"ה מתגלה לעמו "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור"), אך היא אינה מפרשת מהו המקום הזה אשר יבחר ה', ומהו שמו.

נשאלת השאלה מדוע התורה הסתירה את המקום ואת שמו עד שנתגלה בימי דוד?
המפרשים דנו בכך (עיין חזקוני דברים יב, ה. אברבנאל שם. רמב"ם מורה נבוכים ח"ג פמ"ה, כלי יקר, ועיין בספר "הדר ירושלים" להרב איתן שנדורפי). ונראה שיש לכך טעם יסודי ששייך למהות בחירתה של ירושלים, ע"פ מה שבארו לנו חז"ל בספרי (פר' ראה, דברים יב, ה, סימן סב): "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' ... לשכנו תדרשו- דרוש ע"פ נביא. יכול תמתין שיאמר לך נביא? ת"ל : לשכנו תדרשו - דרוש ואח"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב". מנין שלא עשה אלא ע"פ נביא שנאמר: "ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי" (שמואל ב' כד, יח), ואומר: שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו" (דברי הימים ב, ג, א).

רצה הקב"ה שאנחנו נדרוש את ירושלים ורק אח"כ היא תתגלה לנו ע"י נביא. ולכן הסתיר את המקום הזה כדי לתת לנו אפשרות לדרוש אותו, ורק לפי גודל הדרישה כן ימצא לנו. כך מצאנו גם בפעם הראשונה, כאשר צווה ה' את אברהם על עקידת יצחק, צווהו ולא גילה לו את המקום המדויק לכך, אלא "ולך לך אל ארץ המוריה והעליהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך" (בראשית כב, ב). ולמה לא גילה לו הקב"ה את המקום ההוא, פירש רש"י שם: "אחד ההרים- הקב"ה מתהא הצדיקים (משהא הצדיקים) ואח"כ מגלה להם, וכל זה כדי להרבות שכרן, וכן אל הארץ אשר אראך וכו'".

רש"י דמה זאת לניסיון הראשון של אברהם שגם הוא נאמר בלשון כזאת "לך לך " ולא גלה לו את המקום, ופרש רש"י שם: "ולא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור".

כיצד תתחבב הארץ והמקום אם אינו מגלה לו"איזהו מקומן" ? אלא זה הכלל, כדי שדבר יתחבב על האדם הוא צריך לטרוח בו, אילו אותו דבר בא בהיסח הדעת הוא מאבד את חביבותו ("ברכת פרץ"), לכן לא גילה לאברהם את המקום כדי שיטרח לחפשו ויתחבב בעיניו. וזהו אולי הפרוש בנוסח המדרש ברש"י "כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה". הוסיף לומר על כל פסיעה ופסיעה להדגיש את הקושי שיש בדבר ללכת למקום בלתי ידוע, וכמה אמונה צריך לכך, ולא בכדי נחשב לנסיון הראשון של אברהם אבינו ע"ה, והכל נעשה לטובתו כדי לחבבה בעיניו. והוכחה לכך מהציווי ללכת להר המוריה, ולא גילה לו את המקום. וכשהגיע לשם נאמר: "וירא את המקום מרחוק", ואמרו חז"ל: "ראה ענן קשור על ההר" (רש"י). ובב"ר הוסיפו ששאל את שני נעריו האם אתם רואים דבר מה? השיבוהו שאינם רואים דבר. אמר להם אברהם: אם כן "שבו לכם פה עם החמור- עם הדומה לחמור", אינכם זכאים להתקרב אל המקום ההוא. נמצא שלא כל אחד זוכה לראות את מעלת המקום, ולהבחין בשכינה השורה עליו. ורק אברהם ובנו יצחק שנצטערו לדרוש את המקום, כדי לעשות את רצון ה' , הם שזכו לראות אותו ולגלות את השכינה שעליו. ועל שם הזכות הזאת שזכה לראות קרא אברהם למקום, "ה' יראה" ויש בכך דו משמעות: שה' יראה את המקום ויבחר להשרות בו שכינה (רש"י), בזכות ישראל וזהו "יראה"- שיראה אותם או שאנו נראה את ה' בו. וכך הוא אומר " אשר יאמר היום בהר ה' יראה" - פרש"י"שיאמרו לימי הדורות עליו בהר ה' יראה הקב"ה לעמו" . שכפי הרצון לראות את ה', כך ה' מתגלה בו. וכך המצווה לדורת "יראה כל זכורך את פני האדון ה'" ודרשינן יראה - ודרשו חז"ל בגמ' (סנהדרין ד:) "כדרך שבא לראות כך בא להראות".


ונראה שמעומק הדרשה בא ללמד, שכדרך שאדם מכין עצמו לראות את ה' כך ה' רואה אותו, והוא מתגלה לו בשלמות. מבחינה הלכתית למדו משם שסומא באחת מעיניו פטור ממצות "ראיה" - עליה לרגל. ומשמעות הדבר, שאם לא יראה בשתי עיניו לא יוכל לזכות לראות את השכינה (בלעם היה שתום העין, ולכן שגה בהבנת הנבואה. וה"נעם אלימלך" אמר שראה גדלות הבורא בעינו אחת, אבל לא ראה שפלות עצמו בעינו השניה, אבל האדם מישראל שרוצה לראות את השכינה צריך לסגל לעצמו את שני הענינים הנ"ל).

וכך אפשר להבין את כל מה שתיארו חז"ל במדרש על השטן שעכב את אברהם בדרך, נראה לו כהר גבוה, וכים שאי אפשר לעברו, ואברהם נכנס בו עד חוטמו, וכך יבשו המים. הכל בא כדי להגדיל את התקשרות של אברהם למקום, וכפי גודל העכובים והמניעות, כן נתחבב המקום בעיניו, וקנה בו קנין לנצח נצחים.

הרמב"ם במורה נבוכים כתב את הטעם לכך שלא נתגלתה ירושלים כדי שלא תהיה מחלוקת בין השבטים שכל אחד ירצה שהמקדש יהיה בחלקו. ונראה שזה חלק מהבעיה של חביבות המקום שצריך להיות לעילא מכל שקול אישי אפילו שנראה שיש בו לשם שמים! ומחמת קטנות המוחין אפשר לעשות מחלוקת שתעכבאת השראת השכינה במקום.

מתי נגלה מקום המקדש לדוד?
ממשמעות הפסוקים משמע שמקום המקדש נתגלה לדוד המלך בסוף ימיו לאחר המנין שמנה את העם (מ"סדר עולם " פי"ד משמע זה היה שנתיים לפני מותו). ואחרי שפרצה המגפה בעם, נאמר לו ע"י גד החוזה להקים מזבח בגורן ארונה היבוסי "ויאמר לדוד זה הוא בית אלקים וזה מזבח לישראל" (דבה"י א' כב, א). וכך משמע במדרש שוחר טוב (תהילים ד') שהקב"ה גילה לו את המקום רק בסוף ימיו ע"י גד החוזה.

מאידך גיסא , בגמ' (זבחים נד:) נראה שדוד גילה את המקום עוד לפני שנתמנה למלך "וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה" (שמואל א, יט, יח) ואמרו חז"ל "מה ענין ניות אצל רמה? אלא שהיו יושבים בניות ועוסקים בנויו של עולם" (למצוא את מקום בית הבחירה"- רש"י), וזה היה כשדוד פחות משלושים שנה.

עוד מצאנו שדוד חפר שיתין של מזבח והגיע לתהום, וכמעט ששטף את העולם. עד שהשביע את אחיתופל שיגלה לו מה לעשות עיין בגמ' סוכה מזה נראה שהמקום היה ידוע לו וברשותו עוד בימי אחיתופל לפני סוף ימיו של דוד.

רש"י על מכות י"א: הקשה זאת: "יש תימה בדבר, שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה, שהיה לאחר מיתת אחיתופל ג' שנים, ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר, שאע"פ שלא קנה (דוד) את הגורן, יודע היה מנעוריו שנמשח, וישבו הוא ושמואל בניות ברמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש, כדכתיב: עד אמצא מקום לה', וכדרשינן ליה בזבחים, וחפר היסודות ברשותו". מדברי רש"י אנו למדים שדוד ידע את מקום המקדש עוד לפני מעשה דהסתה ומנין העם, וכיצד יש ליישב זאת עם המקורות שבמדרש שרק בסוף ימיו גילה לו את המקום הקדוש?

ועוד הרמב"ם אומר בהלכות בית הבחירה פרק ב' הל' ב' "מסורת ביד הכל, שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא מקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן, ומשם נברא וכו'" "מסורת ביד הכל" משמע שהדבר היה ידוע במסורת הדורות, ואם כן המקום היה ידוע כמקום קדוש, ומה החדוש שנתגלה? ומצאתי ברבינו בחיי בדברים יב, ה, שכתב שהמקום היה ידוע ומפורסם באומות, וידעו כולם את מעלתו, ואחר שהביא את דברי הרמב"ם במורה נבוכים שה' העלים את המקום סיים ואמר: "ולכן העלים וסתם הכתוב המקום הזה... כי אף על פי שידעו הכל מעלתו של הר המוריה, לא היו יודעים כי הוא המקום אשר יבחר ה'". היינו שלא קשרו את הדברים, לומר שזה יהיה גם "בית הבחירה".


וכך אפשר להבין גם את הציווי לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", והלא נאמר בפר' נח "ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם", הלא הם היו בדרכם לארץ כנען, וידעו כבר את מקום היעד, ומה נתחדש להם "אל הארץ אשר אראך" אפשר לומר שהכוונה היא שרק כאשר יגיעו אליה יזכו לראות את טובה!

מובא בגמ' (יומא לט:) "רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד: פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה". קשה להבין את המעשה הזה כפשוטו, שלאחר מאות בשנים עדין נשאר הריח שם בשילה, אלא כאשר חקר ודרש אחר מקומו של משכן שילה, זכה לגילויו עד כדי תחושה כאילו מריח ריח הקטורת בין כתליה.
ועין זה אפשר לפרש את הגמ' הבאה (זבחים סב.) הגמ' שואלת איך ידעו בני הגולה היכן הוא מקום המזבח בהר הבית. וז"ל "אלא מזבח מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום. ור' שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים. וכך גם אחרי שנחרבה ירושלים", ושוב אין לומר שאפרו של יצחק ראו שם, שכן יצחק לא נשחט! ואף אם נפרש שהכוונה לאילו של יצחק, קשה לומר שנשמר ונמצא כל כך הרבה שנים מאז, (וכן ביחס לשאר הפירושים שם), אלא שהרגישו את קדושת המקום נסוכה שם.

וכך הבינו חז"ל שבנינה יהיה לפי הדרישה שנדרוש אותה. והתקין רבן יוחנן בן זכאי כמה תקנות לעשות זכר למקדש, ודרש את הפסוק "ציון דורש אין לה" מכלל דבעי דרישה! שיש ענין גדול לדרוש את ציון אם אנו רוצים שתבנה מחדש. וכך כתב אור החיים הק' שהגאולה תהיה כאשר ישראל יכספו לירושלים בתכלית הכוסף.

לכן עלינו להתעורר ביום זה להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, לכסוף לה, ואז יתקיים בנו"שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" "וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il