ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הדבר יובן ע"פ הזהר הק' (זהר חדש סוף שיר השירים) ש"ישראל ר"ת י ש ש שים ר יבוא א ותיות ל תורה. וא"כ כל אחד מישראל מייצג איזו אות בתורה, ובאישיותו הוא מגלה לאור עולם את חידוש התורה הגלויים באות שלו. וכמו שס"ת שחסר אות אחת פסול, כך כלל ישראל שחסר אחד ממניין של ששים ריבוא, כביכול - חסר שלימות התורה, והיא אינה יכולה להימסר להם. ולכן כ"כ חשוב שלא יחסר אחד מהם.
"ויחן שם ישראל כנגד ההר- כאיש אחד בלב אחד" - האחדות הזו נחוצה לקבלת התורה, מפני שע"י האחדות מצטרפות כל הכוחות כולם של אישי ישראל לשלמות אחת, וביחד משלימים את אותיותיה של התורה, ורק כך היא ראויה להינתן להם. ומצאנו שאמרו חז"ל (ויק"ר פ"ט) כאשר התאחדו ישראל, אמר הקב"ה עתה הגיע שעת הכושר ליתן תורה לישראל.
אמרו חז"ל "אין לך אות שבתורה שאין בה תחיית המתים, אלא שאי אתה יודע לדורשה".
(אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תז ד"ה סמ"ך, אל תקרי "ולמה נקרא שמו מחוקק שחקק כל אות ואות שבתורה באצבעות ידיו, במשענותם אלו נביאים שהיו מחיים את המתים. כגון אליהו ואלישע שהחיו מתים שנאמר ושמת משענתי על פני הנער (מ"ב =מלכים ב'= ד')").
ולפי הנ"ל אפשר לומר שהכוונה היא לחיות שיש לכל יהודי מהאות המיוחדת שלו בתורה, ועל זה נאמר "ויחי בהם" שמחיה עצמו מחלקו המיוחד בתורה, וצדיקים אף במותם נקראים חיים, ולעתיד לבא יקומו לתחיית המתים על ידי "טל תורה שמחיהו", היינו האות המיוחדת שלו.
מובא בגמ' (ע"ז י:) על אנטונינוס קיסר שאמר לרבי "זוטר שבכם מחיה מתים", ולפי הנ"ל מפני שכל אחד מישראל אפי' קטן שבקטנים מיצג אות שבתורה שעמה אפשר להחיות מתים.
ועוד אמרו חז"ל על הפסוק "כי לא דבר ריק הוא מכם" (דברים לב, מז)- " ואם ריק הוא - מכם" שאינכם עמלים בתורה למצוא טעם הכתוב, "שאין לך אות שבתורה שאין בה תחיית המתים"- ולפי דברינו אפשר לומר, שאם רואים יהודי שנראה כ"ריק" מתוכן, עלינו לדרושו ולמצוא כיצד אפילו "ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון", ואם לאו עלינו לצחצחו וללבנו, עד שיבהיק אורו לפי שורש האות שלו, שאם לאו "ריק הוא מכם" החיסרון בנו שלא הצלחנו לדרוש אותיותיה של תורה!
ה"פני יהושע" קידושין הקשה על המאמר בזוהר הנ"ל שלא מצאנו בתורה רק בערך שלושים ריבוא אותיות? ותירץ שיש בתורה קרי וכתיב, מלא וחסר, ובצרוף כל זה אפשר להגיע לשישים ריבוא . ומסיים "תורת ה' תמימה משיבת נפש" - היינו ע"י הקרי והכתיב מלא וחסר ביחד בתמימות, הרי התורה "משיבת נפש" כנגד כל אחד מישראל.
ונראה לבאר דבריו הנפלאים, שיש יהודי שהוא בבחינת אות נקראת ונשמעת, אבל יש יהודי שהוא רק כתוב ואינו נקרא מפני שנקודת היהודי שלו בהעלם. וכן יש אותיות הנשמעות, אע"פ שכתובות חסר, שהם מגלים חידושי תורה שאינם מפורשים בכתוב.
דוגמא לדבר מדברי המהר"ל ב"נר מצווה" שמבאר כיצד הצליחו היונים לטמא כל השמנים שבהיכל, שמרמז לנשמותיהם של ישראל (שמן - אותיות נשמה), מפני שגמטריה של יון - (66 ) עולה על גימטרייה של היכל - (65), אבל לא הצליחו לטמא השמן החתום בחותמו של כהן גדול, שיש בו עוד יו"ד נסתרת במילה הייכל -(75 ), המרומזת בנקוד הצירי. ונראה שהיו"ד הזאת מרמזת לנקודה היהודית הנסתרת שאין לגויים גישה אליה לטמאה.
בהפטרה המיוחדת לפר' במדבר אנו מפטירים "והיה מספר בני ישראל וגו' אשר לא ימד ולא יספר " והקשו במדרש הרי זו סתירה מיניה וביה. אם יש מספר כיצד לא יספר? ותרצו אם עושין רצונו של מקום אין להם מספר, ואם אין עושין רצונו של מקום יש להם מספר. וצריך להבין תירוצם, שכאשר עושין רצונו של מקום אין להם מספר, אם הכוונה לריבוי כמותי, אפי'ה יהיו הרבה מאד גם כן יש להם מספר? ועוד כיצד ליישב את הפסוק לפי פשוטו, שאומר בחדא מחתא שיש להם מספר ושאין להם מספר?
ונראה להסביר זאת ע"פ המדרש שלפניו (ב, יז) " א"ר אבין כל הדברים יש להם מדה המים יש להם מדה שנאמר (ישעיה מ) מי מדד בשעלו מים והשמים יש להם מדה שנאמר (שם /ישעיהו מ'/) ושמים בזרת תכן והעפר יש לו מדה שנאמר (שם /ישעיהו מ'/) וכל בשליש עפר הארץ וההרים יש להם מדה שנאמר (שם /ישעיהו מ'/) ושקל בפלס הרים והגבעות יש להם מדה שנאמר (שם /ישעיהו מ'/) וגבעות במאזנים כל הדברים יש להם מדה שנאמר במספר ובמשקל לכל ומי שאין לו לא מספר ולא מדה אלו ישראל שאין להם מספר ומדה שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים מה חול הים [אין לו מדה כך ישראל]"
ולכאורה בחר המדרש בדוגמאות שאדם לא יכול למדוד אותם רק הקב"ה, ואעפ"כ יש להם מידה, ולישראל שאפשר למנותם אין להם מידה?
אלא נראה שהכוונה כאן היא לאיכות נשמתם של ישראל שאין לה מידה בעולם הזה הגשמי, ולעומת זאת כל עניני עוה"ז אפילו הם בכל זאת מוגבלים במידה גשמית, אפי' השמים ושמי השמים, הימים, וההרים הגבוהים. ולכן יש בעיה למנות את ישראל שמא יטעו לחשוב שיש להם מספר, לפי מראה עיניים, ולכן יש להביא "מחצית השקל" כדי לרמוז לכך שהמניין הוא רק "מחצית" הנגלית לנו, ואין אנו לוקחים בחשבון את הרוחניות של ישראל אינה ברת מנין. שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, בחלק הפנימי הרוחני שהוא מעל לגבולות המוגבלים של עוה"ז שבו יכולה הברכה להתפשט עד בלי די. ולפי זה מיושב הפסוק "והיה מספר ... אשר לא ימד ולא יספר" שהמספר הזה גופא של בנ"י יהיה מעל למידה הנספרת בגלל החלק הנשמתי שלהם. וזה כאשר הם עושים רצונו של מקום.
תרוץ נוסף נראה לומר מתוך דיוק דברי המדרש הנ"ל (במדבר רבה (וילנא) פרשה ב) "אשר לא ימד ולא יספר א"ר שמלאי מהו הדבר הזה מי שהוא אומר שיש להם מספר הוא חוזר ואומר להם שאין מספר לא ימד ולא יספר אלא בזמן שאין עושין רצונו של מקום יש להם מספר שאין חסרים ממניין ששים ריבוא והיה מספר ובזמן שהם עושין רצונו של מקום אין להם מספר אלא אשר לא ימד ולא יספר".
הזכיר את המספר "ס' ריבוא" שבו נבחן הדבר אם יש להם מספר או אין להם מספר. ובאור הדברים: שהפרטים של אישי ישראל צריכים להתאחד להיות אומה אחת של ס' ריבוא. וכמו שהזכרנו לעיל שבמספר זה רמוז אותיות התורה וצרופים ביחד ספר תורה כשר. וכאשר הם מתאחדים מתבטל המספר ונעשה אחד, וכביכול כל אחד מקבל משמעות של איכות של כלל ישראל שהוא "לא יספר" מפני שבאחדותו הוא נחשב לתורה ש"אורייתא וישראל חד הוא" .
ונראה להסביר כך גם את המדרש הבא שם: ""אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מי שהוא אומר והיה מספר בני ישראל חוזר ואומר אשר לא ימד ולא יספר אם אין להם מספר היאך יש להם מספר כשם הוא אומר (ויקרא כד) ויצא בן אישה הישראלית וגו' (יהושע ז) וילכד עכן בן כרמי וגו' (במדבר כה) ושם איש ישראל המוכה וגו' זמרי בן סלוא וגו' לאלו יש מספר אבל לצדיקים אשר לא ימד ולא יספר".
היינו, מי שיוצא מן המחנה, ופורש מהכלל, נחשב למספר בפני עצמו, אבל כלל ישראל ביחד הם בבחינת עד אין מספר.

כאב הגלות ותקוות הגאולה

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

מהו הכח שמוציא את עם ישראל ממשבר?

הלכות שטיפת כלים בשבת

איך עושים קידוש?

"בזאת התורה" - איזו תורה?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

מסירות או התמסרות?

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

למה ללמוד גמרא?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים מברכת המזוזה ועד מנהגי העדות בתפילין
הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה | הואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בו בשר ולא לשתות יין | כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר מותר להתכונן לשבת בתספורת, כביסה ורחיצה * הורו חכמים שכל אדם יבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים | כאשר המזוזה עטופה בניילון, אין צורך לבדוק אותה, אלא אם אירע דבר שעלול לפוסלה | לכתחילה, נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו ולרכוש ספר תורה, תפילין ומזוזות כמנהגם

ואתחנן פרשת ואתחנן – איך בונים מקדש
מדוע מדגישה התורה שהארץ טובה וירושלים טובה? ואיך זה קשור לתהליך העמוק של בנין המקדש בישראל? הסוד הגנוז ברמב"ם

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן מותר לבקר בגן חיות או בסאפרי כדי להתבונן בפלאי הבריאה, ובזה להכיר את גדולת הבורא









