ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
פנינה בת שרה
שבת דף עג. במשנה, רש"י ד"ה בתופר וקורע.
כסף משנה הלכות שבת פרק י' הלכה י'.
רש"י בדף לא: ד"ה לעולם כר' יהודה.
אחיעזר חלק ב' סימן ה' סעיף קטן ז'.
שפת אמת על דברי רש"י במשנה בדף עג. הנ"ל.
תוס' בדף עג: ד"ה וצריך לעצים, ושם בגליון הש"ס.
משנה ברורה סוף סימן ש"מ בביאור הלכה בהסבר התוס' הנ"ל.
תוס' בדף עג. ד"ה הקושר והמתיר.
ר' עקיבא איגר בתוספותיו למשניות על דברי התוי"ט בענין מתיר.
משנה ברורה סימן שי"ז בביאור הלכה ד"ה דינו (קושיתו על הרא"ש).
קורע שלא על מנת לתפור לא היה במשכן
כתב רש"י בדף עג. במשנה ד"ה על מנת לתפור:
"פעמים שהנקב עגול ואינו יכול לתופרו יפה אלא אם כן קורעו כדמפרש בגמרא, אבל קורע שלא על מנת לתפור לא היה במשכן".
האחרונים עמדו על הדיוק בדברי רש"י, שהרי לכאורה רש"י לא זקוק לטעם של "לא היה במשכן" אלא יש לנו כלל שכל המקלקלים פטורים ואם אדם קורע שלא על מנת לתפור הוא מקלקל, מדוע נזקק רש"י לטעם של "לא היה במשכן"?
יתר על כן מעיר ה"שפת-אמת" כאן, שמשמע מרש"י שכל קורע שלא על מנת לתפור אפילו אם הוא מתקן פטור כי זה לא היה במשכן. והרי לקמן בדף קה: אומרת הגמרא שקורע בחמתו ועל מתו חייב למרות שאינו על מנת לתפור, וזה לא היה במשכן, ומדוע חייב? אלא על כרחך משום שאינו מקלקל, ואם כן לא ברור למה כתב רש"י הטעם הנ"ל בדף עג.
האחיעזר הקשה סתירה ברש"י. בדף לא: בעניין סותר על מנת לבנות במקומו, רש"י עצמו כתב שהפטור של קורע שלא על מנת לתפור הוא מצד מקלקל. הגמרא שם שאלה:
"ר' יוסי (שפוטר את המכבה מפני שחס על הנר והשמן ומחייב במי שחס על הפתילה) כמאן סבירא ליה..."
ומתרצת הגמרא:
"אמר עולא: לעולם כר' יהודה סבירא ליה, וקסבר ר' יוסי סותר על מנת לבנות שלא במקומו לא הוי סותר".
והסביר רש"י:
"כל מקלקל דשבת פטור, דלאו היינו מלאכת מחשבת. וסותר דתנן באבות מלאכות דמחייב, סותר על מנת לבנות הוא... ור' יוסי סבר דאם במקומו חוזר ובונה הוא דמחייב, ואי לא - לא. ומכבה דומיא דסותר הוא, וכן קורע דומיא דסותר ולהכי תנן הקורע על מנת לתפור..."
אם כן רש"י לכאורה סותר את דבריו בסיבת הפטור של קורע שלא על מנת לתפור. האמת היא, שרואים שגם הכסף-משנה למד כך בדברי רש"י.
ברמב"ם בפרק י' מהלכות שבת הלכה י' מדוייק לכאורה הפוך, שכתב:
"הקורע כדי לתפור שתי תפירות, על מנת לתפור שתי תפירות חייב. אבל הקורע להפסידה פטור מפני שהוא מקלקל... והפותח בית הצוואר בשבת חייב".
משמע שבקורע שהוא מתקן חייב אע"פ שאינו על מנת לתפור.
מביא הכסף-משנה במקום:
"כתב הריטב"א: בפרק קמא דמכות פירש רש"י פותח בית צוואר ממש שעשה פתח חדש לחלוּק בשבת חייב חטאת מפני שתיקן כלי. (מסביר הריטב"א) פירוש: דנהי דלא מחייב משום קורע, דקורע שלא על מנת לתפור הוא , מחייב משום תיקון כלי".
ומדוע לא חייב משום קורע, הרי הקריעה שם היא תיקון! מוכרחים לומר בריטב"א את אותו יסוד שרואים ברש"י בעג., שהכל צריך להיות דומיא דמלאכת המשכן, ולכן כל קורע שלא על מנת לתפור לא חייב משום קורע, אפילו אם יהיה תיקון בקריעה. אך מכל מקום עדיין יש סתירה ברש"י כנ"ל.
שיטת תוס' בקורע שלא על מנת לתפור
ר' עקיבא איגר (בגליון הש"ס) עמד על כך שגם התוס' הולכים בשיטה דומה. בדף עג: אמרה הגמרא:
"זומר וצריך לעצים חייב שתיים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע".
אומרים התוס':
"נראה דאפילו לר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה, בעינן צריך לעצים, דלא מקרי בעצים קוצר אלא בענין זה, מידי דהוה אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב".
כלומר לדעת תוס' גם ר' יהודה מודה בקורע שצריך שיהיה דווקא על מנת לתפור. הקשה רעק"א הרי בקורע על מנת לתפור, הצורך ב"על מנת לתפור" הוא כדי שלא יהיה מקלקל, ואם כן מה הראיה משם לזומר וצריך לעצים? מדייק הרעק"א שמוכח שהתוס' הבינו ש"על מנת לתפור" זה לא כדי להוציא ממקלקל אלא זה דווקא על מנת לתפור כי זו היא צורת המלאכה. צורת מלאכת קורע היא על מנת לתפור, ואם זה לא על מנת לתפור זו לא מלאכה חשובה. וכן נראה מדברי הכסף-משנה (שהבאנו לעיל). אך הרעק"א נשאר בקושיא מפרק האורג (קה:) ששם כתוב שלדעת ר' יהודה חייב על קורע שלא על מנת לתפור כשקורע בחמתו ועל מתו. (אמנם גם לפי הרעק"א שיטת תוס' אינה בדיוק כמו רש"י, כי רש"י כתב שקורע שלא על מנת לתפור לא היה במשכן, ובתוס' אומר רעק"א שזו לא מלאכה חשובה).
הביאור-הלכה בסימן ש"מ למד אחרת בתוס', בעקבות קושיית רעק"א, שכוונת התוס' לומר שאדם שזומר ואינו צריך לעצים הרי הוא מקלקל בעצים, ועכשיו דומה הענין לראיית התוס' מקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב. אמנם הוא קצת נדחק בלשון תוס', כי התוס' כתב "דלא מקרי בעצים קוצר אלא בענין זה". ובכל זאת כדי לא להשאר בקושי על התוס' תירץ כך.
הרא"ם הורוביץ כתב פשט בתוס':
"רצונם לומר כמו קורע דכשאין שם תיקון אחר זולת מה שראוי לתפירה דבעינן שיהא צריך לתפור ולא מהני מאי דחזי לתפירה (כך לא מקרי בעצים קוצר אלא אם כן צריך לעצים)..."
וכוונתו היא שהמשנה אמרה בדף עג. "קורע על מנת לתפור", ואפילו אם נבין שזה כדי שהקורע לא יהיה מקלקל, בכל זאת היה מקום לשאול מדוע לא יהיה הקורע מצד עצמו חשוב כי בעזרתו אפשר לתקן, ובלעדיו אי אפשר לתקן את הבגד, אם כן מדוע לא יהיה חשוב הקורע כתיקון גם כשהאדם לא מתכוון על מנת לתפור? אלא מוכרחים לומר שאע"פ שהקריעה יכולה לשמש כתיקון צריך כוונה כדי להתחייב. ומכאן אומר הרא"ם הורוביץ זו כוונת תוס', כשאדם זומר הוא משביח את האילן, ואם אינו צריך לעצים חייב רק משום שנוטע למרות שגם קצר כאן עצים, כי זה סוג של מלאכה שעד שלא תתכוון אליה אינך קשור לאותו תיקון נוסף.
לפי הסבר זה מתורץ התוס'. אך עדיין צריך ליישב את רש"י.
הסתפקות התוס' במתיר שלא על מנת לקשור
בתוס' בדף עג. שואלים התוס' האם גם מלאכת מתיר היא על מנת לקשור או לא. ואומרים תוס' שאין להוכיח מזה שהמשנה לא אמרה "על מנת לקשור" שהרי גם בסותר לא אמרה "על מנת לבנות" ובדף לא: אמרו שסותר הוא דווקא על מנת לבנות.
מהם צדדי הספק של תוס'? היה אפשר לומר על פי דברי רש"י, שכמו שבקורע במשכן היה רק על מנת לתפור, כך גם במתיר הסתפקו התוס' אם במשכן היה רק על מנת לקשור.
אבל קשה לומר שזה צד ההסתפקות של תוס', כי בהמשך הדיבור אמרו תוס' שמרש"י בדף עד: משמע שמתיר הוא גם שלא על מנת לקשור, שאמרו שם בגמרא: "דאי מתרמי ליה תרי קטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד". ופירש רש"י שמתיר אחד מן הקשרים ואחד מניח כמו שהוא, ומזה דייקו התוס' ברש"י שהוא מחייב אפילו במתיר שלא על מנת לקשור, ואמרו תוס' שלשון הגמרא לא משמע כפירושו. ואם נאמר שהספק של תוס' הוא כנ"ל (האם המתיר שבמשכן היה על מנת לקשור), הרי שלב זה בגמרא נדחה! מדוע לא הביאו התוס' ראיה ממסקנת הסוגיא ברשת של ציידי חילזון, ששם הסביר רש"י מתיר על מנת לקשור. וכך מקשה גם התוספות יום-טוב בדברי התוס'. ר' עקיבא איגר תירץ שהתוס' מבינים שאם בעיקרון רש"י מעיז לומר בשלב הראשון בגמרא שמתיר שלא על מנת לקשור חייב, אם כן גם במסקנה זה לא השתנה (אלא שבמקרה הדבר שהיה במשכן היה על מנת לקשור).
אם כן מה יסוד הספק של תוס'? הריטב"א בדף עד: מסביר את הגמרא כרש"י במתיר קשר אחד ומניח אחד. ומוסיף הריטב"א שמכאן לומדים שהמתיר שלא על מנת לקשור חייב, כי אם לא כן, הגמרא היתה צריכה להקשות קושיא הרבה יותר חזקה: "והא מתיר שלא על מנת לקשור הוא", כמו ששאלה קודם לכן בתירוץ הראשון של רבה ביתדות אוהלים, ששאלה הגמרא: "ההוא קושר על מנת להתיר הוא", אלא מוכח שהגמרא מבינה שאפילו מתיר שלא על מנת לקשור חייב.
רואים מדברי הריטב"א חידוש. הריטב"א אמר שהגמרא היתה צריכה לשאול אותה שאלה ששאלה קודם לכן. ולכאורה אלו שתי שאלות שונות! קושר על מנת להתיר זה חיסרון בצורת המלאכה, ואילו מתיר שלא על מנת לקשור הוא מקלקל. מזה שהריטב"א משווה בין שתי השאלות נראה שהריטב"א מבין שמתיר שלא על מנת לקשור זה לא מקלקל אלא חיסרון בצורת המלאכה.
היסוד ליישוב שיטת רש"י
ומכאן צריך לומר שהספק במלאכת מתיר נובע מכך שהראשונים מבינים שהמלאכות שהיו במשכן הן מלאכות של בנין ויצירה. אלא שיש גם מלאכות של קלקול כגון: סותר, מכבה, מוחק, קורע, ומצד מלאכת מחשבת לא חייבים עליהן, לכן כדי שיהיה בהם תיקון ויתחייבו בהן צריך שהמלאכות תהיינה על מנת לבנות, לכתוב לתפור וכו'. אך המלאכות הללו ביסודן הן קלקול, כלומר הן לא תיקון אלא קלקול על מנת לתקן.
נחזור לרש"י בדף לא: שהזכרנו קודם. מדוע רש"י צריך להביא שם את כל המלאכות במשכן שדומות למכבה וסותר? כי רש"י בא להסביר לנו שם יסוד, שאע"פ שהמלאכות הללו ביסודן הן מלאכות של קלקול, וכדי להוציא אותן מדין מקלקל צריך לעשות אותן על מנת לתקן, בכל זאת עדיין הגדרת המלאכה היא קלקול , וקלקול זה הוא לשם תיקון.
ועל פי זה אפשר להבין את ההסתפקות של תוס' במתיר: מצד אחד אפשר לראות את המתיר במשנה בדף עג. כחלק מקבוצת המלאכות של השחתה שחייבים עליהם כשהן נעשות לשם תיקון, אך מצד שני אפשר לומר שהמתיר שבמשנה זה מתיר שהוא עצמו תיקון, שהיה כאן קשר שהוא מגונה בשבילי והתרתי אותו (שלא על מנת לקושרו) ובכך תיקנתי את הבגד.
ומכאן אפשר להבין את דברי הריטב"א שהביא הכסף משנה בפרק י'. הריטב"א הסביר את דברי רש"י שפותח בית צוואר לא חייב משם קורע אלא משום מתקן כלי. מדוע? הרי זה תיקון! אלא מפני שהקורע שבמשנה לדעת רש"י הוא קורע של השחתה ובהשחתה לצורך תיקון - חייב, אבל בקורע שהוא בפני עצמו אינו השחתה בכלל - אין זה קורע שעליו דברה המשנה בדף עג. ואין זה מלאכת הקורע שהיתה במשכן (אלא הוא מתקן בגד וחייב משום מכה בפטיש).
ובכך גם תתורץ קושיית האחיעזר על הסתירה ברש"י. מה שאמר רש"י בדף לא: שקורע שלא על מנת לתפור פטור משום מקלקל, כוונתו לקורע שביסודו הוא השחתה ואם האדם יעשה אותו לשם תיקון יהיה חייב, מפני שזה היה במשכן. ומה שאמר רש"י בדף עג. שקורע שלא על מנת לתפור לא היה במשכן כוונתו לקורע שמצד עצמו הוא תיקון וזה לא היה בכלל במשכן ופטור.
ממילא נוכל להסביר גם מדוע הקורע בחמתו ועל מתו חייב משום קורע לפי רש"י למרות שאינו קורע על מנת לתפור, כי הקריעה כאן כלפי הבגד עצמו היא השחתה גמורה, אלא שהיא לצורך תיקון כלפי האדם.
ולפי זה אפשר לישב את הערת הביאור-הלכה בסימן שי"ז על הרא"ש שהביא הב"י, שלא חייבים במתיר אלא על מנת לקשור קשר של קיימא כמו שהקשר של ציידי חילזון במשכן היה של קיימא. ואומר שם הביאור-הלכה שלכאורה צריך עיון על דברי הרא"ש, שהרי בקורע כל שעושה על מנת לתקן - חייב, כמו שקורע בחמתו ועל מתו חייב, וכך גם מתיר שהוא עצמו תיקון - חייב.
ולפי דברינו אין קושיא, כי הרא"ש מבין שמתיר הוא מלאכת השחתה, ורק כאשר הוא מקלקל על מנת לעשות תיקון - חייב, אבל כשהמתיר בעצמו הוא תיקון - פטור.
איך עושים קידוש?
איך מותר להכין קפה בשבת?
אנחנו קודש למענך
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
בדיקת קורונה בשבת
האם מותר לפנות למקובלים?
למה באנו לעולם הזה?
תהיו חמים!
הכל מתחיל בפנים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
לקראת הנישואין הכנה לפגישות
בבסיס הכל - התפילה | גיל החתונה בזמננו | למה להתחתן? | שלב החיפושים | מתי להתחיל? | איך יודעים שזה מתאים? |ההבדלים בין איש לאישה | שלבי התפתחות הקשר | דגשים כלליים לפגישות.
תפילה מהות התפילה: חיבור עמוק לבורא
הרב מסביר כי התפילה אינה רק פעולה טכנית שאנו חייבים לצאת בה ידי חובה, אלא "עבודה שבלב" שנועדה לבטא התבטלות, עבדות ורצון אמיתי לקרבה ולדבקות עם בורא עולם. בנוסף, מודגש כי ההלכות השונות והמבנה הקבוע של התפילות נועדו לרומם את שאיפותינו הרוחניות ולחזק בנו את ההכרה התמידית שכל השפע בחיינו מגיע אך ורק מאת השם.
רביבים חטא המרגלים כמבחן אמונה לדורות
כשם שצום תשעה באב חמור מצום י"ז בתמוז, כך מכמה בחינות חטא המרגלים חמור מחטא העגל | שני החטאים היסודיים של דור המדבר מלווים את ישראל בכל הדורות | המרגלים חטאו בכך שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה | מי שכופר בערכה של ארץ ישראל, כופר ביכולת לגלות את דבר ה' בארץ | רוב מי שמבינים את ערכה של ארץ ישראל, מוצאים דרכים מעשיות כיצד להחזיק בארץ וליישבה תוך התמודדות עם האתגרים הקשים נדמה שהוויכוח על ארץ ישראל מבוסס על טענות ריאליות, האם ויתור על שטחים ימנע מלחמה או יקרב מלחמה? האם ניתן להחיל את הריבונות על יהודה ושומרון בלא לתת אזרחות לנוכרים שאינם מזדהים עם המדינה היהודית? אולם בפועל אנו מוצאים עובדה מעניינת. הרוב המוחלט של מי שאינם מבינים את ערכה המקודש של הארץ, מוצאים שיש קושי ליישבה ורוצים לסגת מחלקים ממנה, ולימים מתברר שהביאו אסונות על עם ישראל
אורות ישראל ותחייתו הורדת הרעיונות למעשה
השיעור מדגיש כי רוח ההלכה המעשית, באמצעות התורה שבעל פה, מספקת הדרכה מסודרת המהווה בסיס יציב וחיוני לבניית חיי רוח שלמים וקבועים ללא דילוג על שלבים. לעומת זאת, "רוח סער" המחפשת אידיאלים גבוהים ללא עיגון מעשי בסדרי החיים, כפי שבא לידי ביטוי בנצרות או בגישות קיצוניות, מנותקת מן המציאות ואינה מסוגלת להתקיים לאורך זמן.
כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש אב
אבלות בתשעה באב בשגרת החיים | רמת ההחמרה בכשרות (בדיקת תולעים וחרקים) | קריאת שם לתינוק על שם קרוב משפחה שנפטר | מפגשים ושיח עם הציבור החילוני | אחדות ישראל ושילוב כלל העם (משל החלבנה) | כוונה בתפילה.
