ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- גשמים בארץ ישראל
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
באוזני חכמי התלמוד מעוררת המילה 'מלקוש' צליל בעל גוון שלילי, ושואלת הגמרא (תענית ו, ע"א): שמא המלקוש גורם "להפיל את הבתים ולשבר את האילנות ולהעלות את הסקאין", היינו לגדל את הארבה. ומתרצת הגמרא את השאלה מסמיכות היורה למלקוש. כמו שהיורה לברכה כך המלקוש לברכה. ומוכיחה הגמרא מן הכתוב ביואל (ב, כג): "כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה, וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן". הועילה לו למלקוש שכנותו הטובה ליורה, להיחשב לדבר חיובי, כשם שהיורה 'מורה לצדקה' כך גם המלקוש לברכה.
ייתכן להסביר את הרקע לראיית המלקוש כדבר שלילי, כי המילה מלקוש נגזרת מ'לקש' שפירושה, איחור. כל דבר הבא באיחור נראה כחסר שלימות ולכן הוא מפגר ומתאחר ומגיע רק בסוף. לעומתו היורה - הגשם הראשון, אנו נמצאים בציפייה דרוכה לקראתו, תלמי השדה צמאים אליו, התהום הומה לקראתו, ותועלתו ניכרת לכול, ואילו המלקוש בא לאחר כל הגשמים, כשאנו כבר עייפים מרוב גשמים, ומצפים לאביב שיגיע.
גשמים בארץ ישראל (18)
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
11 - יורה
12 - מלקוש
13 - גבורות גשמים
טען עוד
הזכרנו ששכנותו הטובה של המלקוש ליורה הועילה גם לו, "גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן" (יואל ב, כב) ודין אחד לשניהם, וצומחת הברכה גם ממנו. מכאן נבין את דרשתם של חכמים בתלמוד על מעלתו של המלקוש. "מלקוש - אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן של ישראל" (תענית ו, ע"א). ראו חכמים מילה זו (מלקוש) כמורכבת משתיים, 'מל' מלשון למול 'קש' מלשון קושי, קשיות הלב. "כשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה, ומתענין ועושין צדקות" (רש"י שם). "בשעה שישראל באין לידי עבירות מעשים רעים, הגשמים נעצרים, והן מביאין להן זקן אחד..." (ירושלמי תענית פרק א, הלכה א), והוא מעוררם בדברים, לרכך לבם לתשובה.
הסבר נוסף נותנים חכמים מבית מדרשו של רבי ישמעאל: "דבר שממלא תבואה בקשיה". גם כאן צירוף משתי מילים: 'מילוי', 'קשין', במילוי קשי התבואה, יש יתרון לגשם האחרון לעומת הראשון. לאחר שעוררו הגשמים את הזרעים והביאום לידי צמיחת הגבעול, הרי המלקוש בא בסוף וממלא את ראש הגבעול. כל הכוח הראשון של הגשמים הושקע בהפיכת הגרעין לצמח שיגדל ויתפתח, ועתה בא המלקוש לגמר המלאכה ומסיים את מלאכת הגידול, במילוי התבואה, בשעה שעומדת בקשיה.
בהסבר השלישי של הברייתא נאמר על המלקוש: "דבר שיורד על המלילות והקשין". אין כאן תיאור של פעולת המלקוש, כמו לפי הפירושים הקודמים, אלא קביעת עובדה. לעומת היורה שיורד על רגבי האדמה היבשים והקשים, ועל התלמים המבוקעים המבקשים את המים, מופיע המלקוש על השדה המליאה בים השבלים, זו אינה אותה שדה ריקנית של תחילת החורף, אלא שדה מליאה במלילות וקשין, והמלקוש יורד "על המלילות ועל הקשין". היורה מציין את הגשמים שבתחילת החורף, בעת שתלמי השדה היו בציפייה לגשמים - ואילו המלקוש מבטא את סיום תהליך הצמיחה בסוף עונת הגשמים, והוא מציין את השמחה שבגמר.
מדוע הבינו חכמינו את מילת ה'יורה' כבעלת שורש אחד, יר"ה, אם מלשון הוראה ואם מלשון ירייה, ואילו את מילת המלקוש הסבירו כמורכבת משתי מילים? ייתכן שמפני שהיורה הוא הראשון והמלקוש הוא השני, האחרון. כדי להדגיש שהוא משני, הסבירו את המילה מלקוש כהרכב של שתי מילים. אף שהכירו את שורשה מלשון 'לקש' שפירושה איחור, והשתמשו בה כמו שהזכרנו: "שהלקשתי את הטובה", בכל אופן רצו להדגיש בדרשתם שיש גשמים ראשוניים ויש אחרונים, והמלקוש הוא הבא אחריהם, לבסוף.
שלושת המשמעים שנתנו חכמינו ל'יורה' מקבילים בצורה מפתיעה גם לכינויים שנתנו למלקוש.
הראשון מתייחס לאדם, מה מלמדו הגשם? היורה - להטיח את הגגות ולהכניס את הפרות. המלקוש - מל את קשיות ליבו של האדם, ומרגיל אותו להיכנע לה', בעת שלא יורדים גשמים.
השני מתייחס לפעולת הגשם בארץ. היורה - מרווה את התלמים ומשקה עד התהום, מכשיר את הזרעים לקראת הצמיחה. המלקוש - בסיום התהליך - ממלא את התבואה בקשיה, כי הקרקע החרושה והתלמים החשופים התמלאו ביבול האדמה, ועתה פעולת המלקוש נועדה להשלים את תהליך הצמיחה. המלקוש ממלא את הקשין.
השלישי - מתייחס למטר עצמו, לצורת ירידתו. היורה - יורד בנחת ואינו יורד בזעף, יורד במקומות הנצרכים לגשמים וגם אינו גורם נזקים, ובכך הוא מגיע למטרתו היעודה לו ואילו המלקוש - יורד על המלילות ועל הקשים ואינו שוברם ואינו שוטפם, הוא בא לציין את גמר פעולת הגשמים, שירדו במשך החורף עד לסיומם לברכה.
הנה ראינו שפירושם של חכמינו על תפקיד הגשמים נחלק לשלושה כיוונים, המזכירים לנו את הקשר המשולש: אדם - ארץ - מטר. נזכיר את דברי ר' שמעון בר-יוחאי:
"ג' דברים שקולים זה כזה. ואלו הן: ארץ-אדם-ומטר, ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם". (בראשית רבה יג, ג)
האדם בקיומו תלוי בארץ ובמטר, אבל הם ללא אדם - הם חסרי תועלת וייעוד. וכך נאמר במקום אחר: "אלמלא אדם אין ברית כרותה עליה להמטיר" (שם ח).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מריקבון עצמות לכוח מניע
הקנאה היא כוח עוצמתי בנפש האדם, שיכול לפעול בשני כיוונים מנוגדים לחלוטין. מחד, קנאה שלילית שאינה מובילה לעשייה מייצרת תחושת חוסר צדק ומביאה לריקבון פנימי, בעוד שמאידך, קנאה חיובית יכולה לשמש מנוע לצמיחה, ללמידה ולרכישת קניינים רוחניים וחומריים. המפתח לטרנספורמציה זו טמון באימוץ תודעת שליחות, המאפשרת לאדם לשמוח בחלקו ובתפקידו הייחודי בעולם מתוך הבנה שכולנו שותפים באותה הממלכה.
לקראת הנישואין מההצעה עד החתונה - בניית הקשר
שיחת הכנה לקראת הדייטים בה נבאר לעומק את מפת הדרכים מהדייט הראשון ועד לחתונה, נלמד איך לייצר תקשורת מקרבת, להימנע מטעויות קריטיות, להתגבר על אמונות מגבילות ולבנות קשר עמוק בקצב הנכון. את השיחה העביר יונתן קורנבלום, מאמן אישי לחתונה.
בית המקדש מיקומו של הר הבית
בשיעור זה הרב מדבר על מיקומו המדויוק של הר הבית וגודלה המדויק של האמה לפי מקורות הלכתיים, ממצאים ארכיאולוגים ונתונים בשטח..
