ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- מזוזה ומעקה
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
מזוזה מביאה לידי יראת שמים
ובפ"ו שם הלכה י"ג כתב הרמב"ם: "חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם', בריך רחמנא דסייען". ואין שתי ההלכות הנ"ל סותרות אחת את השניה, אלא האדם צריך לקיים את המצוה כי כך ציוה ה', ואם היא ממילא שומרת עליו, אין בזה חסרון, ובפרט אם מביאה לידי יראת שמים, ולעורר את האדם משנתו, זה חשוב.
מ"ע לכתוב פרשת שמע ולקובעה על מזוזת הפתח
כתוב בבא"ח (ש"ש כי תבא , א'): "מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמע ולקבעם על מזוזת הפתח דכתיב וכתבתם וכו' למען ירבו ימיכם וכו'. ומכלל הן אתה שומע לאו. ועוד שהבית נשמר בה' וכמ"ש ה' שומרך אדם ישן על מטתו בפנים והקב"ה שומרו מבחוץ, ומ"מ לא תהיה כוונת האדם בהנחתה בשביל שמירה או שכר עוה"ב אלא לקיים מצות הבורא יתברך, והכל חייבין בה גם נשים ועבדים ומחנכין הקטנים לעשות מזוזה לפתחיהן".
ברכת שד"י שבמזוזה ליוותה את השבטים
לאחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין, ציוה יוסף לקרא לשבטים וכתוב (בראשית מג, יט) "וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת". ויש לשאול, מדוע נעמדו "פתח הבית"? אלא, כשביקש יעקב מבניו לרדת למצרים בפעם השניה, ואמרו לו שללא בנימין לא יוכלו לראות את פני המלך, אמר להם יעקב (בראשית מג, יג-יד) "וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ. וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי". אומר המדרש:
"מה ראה יעקב לברכן באל שדי? ללמדך שהרבה יסורין באו עליו, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה, ברח מפני עשו ללבן, ראה כמה צרות, הייתי ביום אכלני חורב וגו', היאך שיצא רדף אחריו לבן להורגו, נמלט ממנו, בא עשו בקש להורגו, הפסיד עליו כל אותו דורון עזים מאתים וגו', יצא מעשו באתה עליו צרת דינה, ואח"כ צרת רחל, ואח"כ הצרות הללו, בקש לנוח קימעא, עד שבאתה צרת יוסף, ואח"כ צרת יצחק אביו שמת עשר שנים אחר מכירתו של יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, אח"כ באה עליו צרת שמעון, ואח"כ צרת בנימין, לפיכך היה מתפלל 'ואל שדי', ואומר מי שאמר לשמים ולארץ די, יאמר ליסורי די, לפי כשברא הקב"ה לשמים ולארץ נמתחין והולכין עד שאמר להן הקב"ה די לפיכך כתיב ואל שדי" (תנחומא, מקץ, יב).
אחרי שכך התפלל יעקב אבינו, הבינו האחים שרמז להם יעקב, שהשם שד"י שנמצא במזוזה שבפתח הבית הוא שיצילם מכל צרה, וכשבאה עליהם צרת לקיחתו של בנימין, עמדו "פתח הבית" לרמוז לו למלך מצרים, שיש להם ברכה מאביהם ששם שד"י הקבוע במזוזות בתיהם של ישראל הוא שיציל אותם מגזרותיו (והם לא ידעו שהיתה מזוזה קבועה באותו הפתח, אלא שיוסף הסתיר אותה בתוך המשקוף פחות מעומק טפח).
הכל חייבים במזוזה
חיוב קביעת מזוזה הוא חיוב על הבית ולא על האדם, ולכן חיוב זה חל בין על האיש ובין על האשה, וכל דירה שאדם דר בה חייבת במזוזה.
אופן קביעת המזוזה
מרן בשו"ע פירט את אופן קביעותה (יו"ד סי' רפ"ט) וז"ל:
"בא לקבעה, יניחנה בשפופרת של קנה או של כל דבר (כמו בתי המזוזה שלנו מזכוכית וכד') ויקבענה במקומה, ויברך אקב"ו לקבוע מזוזה. ולא יברך בשעת כתיבתה" (סעיף א'). "איזהו מקום קביעתה, בתוך חלל של פתח, בטפח הסמוך לחוץ, בתחלת שליש העליון גובה השער. ואם קבע למעלה מזה, כשרה, והוא שירחיקנה מהמשקוף טפח. וצריך לקבעה על ימין הנכנס. ואם קבעה משמאל, פסולה" (סעיף ב')... "כיצד קובעה, ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח, או יחפור בה חפירה ויקבענה" (סעיף ד'). "ולא יעמיק לחפור טפח בעומק, שאם עשה כן פסולה" (סעיף ה')... "צריכה להיות זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח, ויכוין שיהא "שמע" - דהיינו סוף הגלילה - לצד חוץ. הגה - וכן נהגו (ב"י). אבל י"א שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, ארכה לרוחב מזוזת הפתח. והמדקדקין, יוצאין ידי שניהם, ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגין במדינות אלו. ויכוין שיהא ראש המזוזה, דהיינו שמע לצד פנים, ושיטה אחרונה לצד חוץ" (סעי' ז') עכ"ל.
מה שנוהגים לקבוע את המזוזה בזקיפה דוקא כדעת מרן הוא הטוב ביותר, וכמו שפרשיות התפילין מונחות בזקיפה, כך גם המזוזה, וגם לוחות הברית שבארון הקודש היו עומדים בזקיפה, וכן דעת הרמב"ם והגאון.
מדוע לוחות הברית מצויירים עגולים בראשם?
רוב קהילות ישראל נהגו לעשות את שני לוחות הברית מעוגלים בחלקם העליון. האדמו"ר מחב"ד זצ"ל הקפיד על מנהג זה וטען שלוחות הברית היו מרובעים ולא מעוגלים. למעשה, הוא צדק באופן עקרוני משום שלוחות הברית היו באמת מרובעים, ובכל אופן המנהג הוא נכון, משום שעל לוחות הברית היו כתובים כל הדיברות ולא רק ראשי הפסוקים בלבד, והיו גדולים ביותר, ולא נכנסו לארון הברית שהיה אמה על אמה וחצי (50 ס"מ X 75 ס"מ) בלבד, ובגלל זה נעשה נס והיו מגלגלים את לוחות האבן, ואז היה החלק העליון מקבל צורה של עיגול, ואת אותו הנס אנו מתעדים ומראים על ידי שמציירים את הלוחות מעוגלים בחלקם העליון.
יש לקובעה בתחילת שליש העליון
יש לקבוע את המזוזה בתחילת שליש העליון של גובה השער (בא"ח ש"ש כי תבא, ז'). וי"א שגם אם הדלת גבוהה יקבע את המזוזה בתחילת שליש העליון, ובכל פעם שעובר יקח סולם וינשק את המזוזה, וי"א שבכגון זה יקבענה כנגד כתפיו. ולמעשה, אם יש לו שער גבוה ישים באמצע משקוף, כך שהמזוזה תהיה בתחילת שליש עליון. שואל הרב בעל הבא"ח, מה הדין את קבע את המזוזה למעלה מתחילת שליש העליון, האם יסירנה ויקבענה במקומה שנית או לא? והאם יברך שוב או לא? ועיין לבא"ח פרשת כי תבא אות ח' שמסתפק, ומדמה זאת לעולה לס"ת וכדלקמן, ולמסקנה דעתו נוטה שלא יברך.
מדיני קריאת התורה
העולה לתורה צריך לראות את הפסוק שבו מתחילים לקרא לפני שיברך. י"א, אם בעל הקורא הראה לעולה בטעות פסוק אחר והעולה בירך, אין זה מעכב, וכל זה כשהקריאה באותה עמודה. אבל אם יש צורך לגלול את הספר – אין מועילה הברכה שבירך. אבל להלכה אנו אומרים, שהברכה מועילה, כי בברכתו הוא מכוון על כל ספר התורה, והיכן שיקרא החזן יוצא יד"ח, אבל לכתחילה יראה לו בעל הקורא את המקום המדויק.
מזוזה - חובת השוכר או המשכיר?
החיוב במזוזה הוא על מי שגר בדירה, ולכן החיוב הוא על שוכר הדירה ולא על המשכיר. אבל משכיר הדירה, לא יקח את המזוזות עימו אלא ישאירם במקומם, ואפילו הן מהודרות ושילם עליהם מחיר גבוה, וכמו שמובא בשו"ע (יו"ד סי' רצ"א סעי' ב') "וכשיצא לא יטלנה בידו". נשאלת השאלה, האם המשכיר יכול לחייב את השוכר שעתה נכנס לדירה שישלם לו עבור המזוזות שהשאיר בדירה או לא? הרמ"א כותב (יו"ד סי' רצ"א סעי' ב'): "ואם הקפיד על מעותיה, השני צריך לשלם לו" (ב"י בשם הרב מנוח). משמע מכאן, שלדעת מרן אין צורך לשלם, היינו שאינו חייב לשלם, אבל טוב לשלם. ומ"מ אם עשה תנאי שכשיעבור דירה יטול עימו את המזוזות, אזי יכול להסיר את המזוזות המהודרות שלו ולהניח במקומם מזוזות כשרות. אבל אם לא עשה תנאי – חייב להשאירם. ועל זה כותב הרב בעל 'כף החיים' ע"ה בספרו 'קול יעקב' (סי רצ"א): וכשיצא לא יטלנה בידו - עיין בברכי יוסף אות ג' שכתב דאם הוא במקום שאינו מוצא מזוזה לבית שהוא רוצה עתה לדור בו והיא רחוקה ממנו שתבא לידו, כדאי הם הגאונים רבנו האי ורב אחא שאמרו דאם קבעה מיד בבית אחר לית לן בה, לסמוך עליהם בשעת הדחק (היינו, שהם לא חוששים למזיקים שיכנסו לבית).
מכירת בית כוללת כל דבר שמחובר לבית
וכתב: מי שמכר ביתו ולא כתב עם כל מה שבתוכו, ורוצה המוכר ליטול המזוזה הקבועים ביתדות בפתח החדרים או שישלם לו דמיהם, הדין הוא: עם הלוקח, דפסקינן בחו"מ המוכר בית סתם לחברו מכר לו כל מה שבו, כל מה שמחובר. והנ"מ היא, אם מכר בית לחברו, ויש לבית דלת פלדלת מהודרת ביותר, אין המוכר רשאי לקחתה ולהחליפה בדלת פשוטה יותר, כי מכירת הבית כוללת כל מה שמחובר לבית. והגדרת דבר מחובר היא, כל מה שדורש פירוק של בעל מקצוע. אלא אם כן, מלכתחילה עשה המוכר תנאי בחוזה שהמכירה אינה כוללת את הדלת.
ויש לשאול, מה הדין אם יש בדירה נברשות יפות – האם רשאי המוכר להחליפם בבתי מנורה פשוטים או לא? האם בכגון זה נאמר שאינם נחשבים כדבר מחובר שהרי לפירוקם לא דרוש בעל מקצוע, או לא? הכלל הוא: כל הנותן בעין טובה נותן, וכל המוכר בעין רעה מוכר. הגמרא בברכות (דף ה' ע"א) אומרת: "אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה, מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב, ולוקח שמח. אבל הקב"ה אינו כן, נתן להם תורה לישראל ושמח שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
הרה"ג המקובל האלוקי חכם אפרים הכהן זצ"ל הקשה : הרי ענינו הרואות בחנויות שהמוכר שמח ואינו עצב? אלא מה שאמרה הגמרא שהמוכר עצב – הכוונה למוכר דברים מתוך ביתו בשעת דוחקו שאין לו מה לאכול, ואז הלוקח שמח כי הוא מנצל את מצבו של המוכר וקונה ממנו בזול.
ואומר הקב"ה, התורה שלי היא חמדה גנוזה בשמים תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם, וכשאני נותן לכם אותה אני שמח, וק"ו בן בנו של ק"ו שאתם גם כן תשמחו בדבר הזה.
מהדין אין להשאיר מזוזה לגוי
אני יליד העיר העתיקה, ובכל שנה בחודש 'המחרם' של המוסלמים (הוא החודש שמחליפים דירות), הם היו עוברים דירה ממקום למקום, והיו מחפשים דירה של יהודים ואומרים לבעל הבית שישאיר את המזוזה, כי האמינו שהמזוזה שומרת. ומהדין אם משכיר בית לגוי, לא ישאיר את המזוזה בדלת אלא יטלה עימו, כי הרואה יחשוב שהגר בבית הוא יהודי (רמ"א רצ"א, ב').
מזוזות בשערי העיר העתיקה
מהדין שער יפו, שער שכם ושער האריות, חייבים במזוזה, ולכן קבעו בהם מזוזה. אבל בלילה היו באים הערבים וגונבים את המזוזות, כי חשבו שאם זה שומר עלינו, זה ישמור גם עליהם. ועל כן כדי שלא יגנבו את המזוזות, היו עושים חור במזוזת השער (שאינו עמוק טפח כי אז אינו נחשב 'על מזוזת ביתך') והניחו בו את המזוזה, וסגרו בטיט (עיין בספר ארץ החיים סטהון זצ"ל). כיום יש מהכותל המערבי יציאה עד לשער האריות. כשפרצו מחילות מהכותל אל שער האריות, אנחנו היינו הראשונים שנכנסנו בו, ואנו הראשונים שקבענו בו את המזוזה, וקבענו אותה בצורה כזו שא"א יהיה לגנוב את המזוזה. הרה"ג המקובל הרב גץ זצ"ל היה נוהג להתפלל בקצה הכותל המערבי מול קודש הקדשים, והוא עשה שם שער, וגם שם אנחנו קבענו את המזוזה על ידי הברגות שא"א יהיה לעוקרה או להוציאה.
נפלה המזוזה בשבת
אם בשבת המזוזה שבפתח הבית נפלה - אסור לקובעה בשבת. ואומר הרב בעל הבא"ח: אם יש לו בית אחר שיש בו מזוזה צריך שיצא מבית זה וישב בבית שיש בו מזוזה. אבל אם אין לו בית אחר, רשאי להשאר במקומו עד למחר שיתקן המזוזה. וה"ה בחול אם לא מצוי מזוזה ידור בלא מזוזה עד שימצא, אך לא יתעצל אלא ישתדל בכל מאמצי כוחו למצוא (בא"ח שם אות ב').
יניח ידו על המזוזה בכניסתו וביציאתו
וכתב הבא"ח (ש"ש כי תבא אות ג'): "כשיצא מביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי ובואי לחיים טובים ולשלום מעתה ועד עולם, אל שדי יברך אותי ויתן לי רחמים". וגם כשנכנס לביתו יניח ידו על המזוזה.
מזוזה "אלקטרונית"
יהודי אחד בצרפת המציא בית מזוזה עם סוללה והקלטה, שברגע שאדם מניח ידו לנשק את המזוזה מיד נשמעת הקלטה של "שמע ישראל", ועשה זאת כדי שגם אם יהודי לא מקפיד ללכת לבית הכנסת להתפלל (ל"ע), הוא יכול לפחות לקבל עליו עול מלכות שמים באופן זה. הרי כתוב בזמן שיוצאים למלחמה עומד הכהן ואומר לעם "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם אל ירך לבבכם" וכו' (דברים כ, ג). אומרת הגמרא (סוטה מ"ב ע"א): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם".
כשהראה לי את המזוזה הזו, שאלתי אותו: ומה תעשה בשבת? ענה לי: אני יכול לתכנת שבכל שבעה ימים, עשרים וארבע שעות זה לא יעבוד, ואז אין בעיה בשבת. אמרתי לו ומה תעשה בשני ימים טובים בחו"ל, או אם ר"ה יחול בימים חמישי, שישי, שבת? אמר לי: בזה כבר אין לי פיתרון. אמרתי לו, א"כ אל תשווק זאת, למרות שזה רעיון טוב, ובפרט למי שלא מתפלל ולא קורא ק"ש.
הנחת מזוזה מבפנים או מבחוץ
בבית כנסת שלנו, אם סוגרים את הדלת המזוזה נמצאת בפנים, אבל יש מקומות שהמזוזה בחוץ, ואין נ"מ בזה.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
התשובות לשאלות הגדולות שבחיים
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך עושים קידוש?
איך ללמוד גמרא?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
י"ז בתמוז כוח הראייה בחודש תמוז
שיחה כללית
הרב מנתח את הקשר העמוק בין חטא העגל לחטא המרגלים, תוך הדגשה כיצד שניהם נובעים מקלקול כוח הראייה המיוחס לחודש תמוז. בנוסף, מוסבר כי ימי בין המצרים נועדו לתיקון הפגם הזה, במטרה להשיב את החיבור האמיתי בין עם ישראל, ארץ ישראל וקבלת התורה כסם החיים.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!
רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"
עסקי גוג ומגוג הכנעני שהיה בבית ה'
בסיום נבואת זכריה כתוב שלא יהיה עוד כנעני בבית ה', הכוונה היא שאלו שעמלים רק בתורה יכבדו את אלו שדומים ליהושע בן נון ועמלים בתורה ובצבא, ולא יתייחסו אליהם עוד כאילו הם גויים.
אור החיים על הפרשה בני יהודה בתור משל לחורבן הבית והגאולה העתידה
אור החיים על פרשת פנחס חלק א'
האור החיים מפרש את הפסוק על בני יהודה בתור משל לעם ישראל בשני זמני חורבנות בתי המקדש ובזמן הגאולה העתידה.
נדרים מצוות לאו להנות נתנו
נדרים דף ט"ז:
השיעור מעמיק בכלל "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובוחן את גדרי ההנאה ממצוות דרך סוגיות הגמרא ומחלוקות הראשונים, כדוגמת הרשב"א והר"ן. כמו כן, הדיון מבחין באופן מהותי בין פעולת קיום המצווה עצמה שאינה נחשבת להנאה גשמית אסורה, לבין הנאות צדדיות ונלוות (כגון שכר כספי או תועלת פיזית גרידא) אשר נידונות תחת כללים הלכתיים אחרים.
יסודות התורה והאמונה סגולת ישראל
למדנו תחילה על מרכזיותו וחשיבותו של יסוד הבחירה בישראל וסגולתם כקותב התורה ממש, וביארנו את מקומו גם בתוך עיקרי האמונה של הרמב''ם. אחר, למדנו על שתי דעות במהות הסגולה ובסדר התגלות הבחירה בישראל, שייצגו אותן הכוזרי והרמב''ם, ומצאנו להן יסודות בחז''ל והרחבה אצל חכמים נוספים. חתמנו בהשלכות של ההסברות השונות, ובהדגשת ההסכמה הרחבה על היסוד העיקרי המוסכם, ובגישה כיום ליסוד הסגולה לאור הקושי לקבלו ע''י חוגים שונים.
לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.
בלק מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.
חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.
