ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- הלכות יום הכיפורים
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
שאלה: האם מותר לנעול ביום הכיפורים נעליים טובות שאינן עשויות מעור?
תשובה: נחלקו הפוסקים בזה. לדעת רוב הראשונים רק נעליים או סנדלים מעור אסורים ביום הכיפורים. וכן למדנו בגמרא (יומא עח, ב) שמותר ללכת בנעליים משעם או מגומי. וכך כתבו הרי"ף והרא"ש, וכך נפסק בשולחן ערוך (תריד, ב).
ויש מחמירים שהאיסור אינו חל על עור בלבד, אלא כל נעל נוחה שההולכים בה אינם מרגישים את קושי הדרך אסורה ביום הכיפורים. ובזמן חז"ל רק נעלי עור היו טובות, ולא היו נעליים טובות מחומרים אחרים, וממילא לא חל עליהם איסור, ולכן היה מותר ללכת בנעלי שעם וגומי. אבל כיום שעושים נעליים או סנדלים מחומרים אחרים, והם טובים כנעליים וסנדלים מעור, אסור ללכת בהם ביום הכיפורים. לפיכך אסור ללכת ביום הכיפורים בנעלי התעמלות וסנדלי 'שורש' וכיוצא בהם, אבל מותר ללכת בנעלי בית ובנעלי בד בעלי סוליה דקה, שמרגישים בהם את קושי הקרקע. וכך דעת רש"י, רבנו ירוחם והרז"ה, וכ"כ החתם סופר.
הלכה למעשה
למעשה, אף שרבים הסתפקו בזה, ויש שנטו להחמיר, מכל מקום ההוראה המקובלת שאין איסור ללכת בנעליים וסנדלים שאינם מעור. ואע"פ כן מי שיכול בלא קושי רב להסתפק בנעלי בית או בנעלי בד שאינם מגנים באופן שלם על הרגל - טוב שיחמיר (מ"ב תריד, ה, הליכות שלמה ה, טז, תורת המועדים יג, י, הלכות חגים לרב אליהו מה, לח-לט).
תוספת ביאור
יש להוסיף, כי גם כיום, שיש נעליים טובות מחומרים שונים, עדיין נעל העור נחשבת משובחת יותר, מפני שהעור חזק וגמיש כאחד, ועוד יתרון יש לו שהוא "נושם" (אינו אוטם את הרגל מאוויר), ועל כן הנעל המשובחת עשויה מעור. ואף לפי הקבלה ביארו שהאיסור הוא דווקא בעור, מפני שהוא מזכיר את חטא אדם הראשון, שעל ידו כותונות ה"אור" הפכו ל"עור". ויש בהליכה בנעלי עור ביטוי של גאווה, שהאדם נוטל בעלי חיים, פושט את עורם ועושה מהם נעליים לרגליו, כדי לדרוך על במותי ארץ ברגל גסה.
ואע"פ כן, מי שיכול להחמיר, מוטב שלא ישתמש בנעל טובה, מפני שנעילת הסנדל היתה אמורה להיות אחד מחמשת העינויים של יום הכיפורים, וכאשר הולכים בנעליים או סנדלים שרגילים בהם כל השנה, אין בכך שום עינוי.
דין הנצרך למדרסים
שאלה: מה דינו של מי שנצרך למדרסים, ובלעדיהם כואבות לו הרגליים מאוד, ומדרסיו מצופים בעור?
תשובה: ראשית, הוא בוודאי יכול לסמוך על דעת המקלים וללכת בנעליים טובות שאינן מעור, כדי שיוכל להניח בהם את המדרסים.
ולגבי המדרסים עצמם, יש מי שהקל למי שסובל מאוד והמדרסים שלו מצופים בעור, שיניחם בתוך נעל בד או גומי, מפני שאינם חלק מהנעל, והרי זה כמי שעומד על כר מעור שמותר (רמ"א תריד, ב). ועוד, שהוא מצטער מאוד, והוא דומה למי שהולך בטיט (חלק יעקב ח"ב פג). והרוצה רשאי לסמוך עליו.
וטוב לדעת, שיש מדרסים שמצופים בחומר אחר שאף הוא טוב, ויש בו מעלות, שאפשר לנקותו וגם אינו נוטה להיאכל כמו שהציפוי מהעור נאכל ע"י הזיעה.
דין חיילים וההולכים במקומות מסוכנים או מטונפים
מי שהולך במקום שיש לחשוש בו לסכנת עקרב וכיוצא בו, מותר לנעול נעליים מעור. מפני שאיסור נעילת הסנדל הוא רק כאשר נועלים את הסנדלים או הנעליים לצורך הליכה ונוחות, וכאשר יש צורך לנעול אותם לסיבה אחרת - אין איסור. וכן מי שהולך במקום רפש וטיט, מותר לו לנעול את מנעליו כדי שלא ייטנפו רגליו (שו"ע תריד, ג-ד).
וממילא כך הדין לגבי חייל בשירות מבצעי, שאם יש צורך בטחוני שינעל נעלים צבאיות העשויות מעור, יכול לנעלם. אבל אם אפשר להסתפק בנעליים שאינם מעור, אין לנעול נעלי עור, מפני שרק לצורך ממשי מותר להקל בזה, וכאשר יש לו נעליים מחומר אחר כבר אין צורך לנעול את נעלי העור, וממילא אם הוא נועל את הנעליים מהעור הרי שזה לצורך נוחות.
מנהג כפרות
אחד המנהגים המפורסמים של ערב יום הכיפורים הוא מנהג הכפרות. וכך עושים: לוקחים תרנגול זכר על כל זכר מבני הבית, ותרנגולת אחת על כל אחת מבנות הבית. ולמעוברת לוקחים תרנגול ותרנגולת, שאולי תלד בן. וכשיש שם תרנגול לבן, בוחרים בו, לרמוז לפסוק: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". ובשעה ששוחטים את התרנגול יחשוב שכל מה שעושים לעוף הזה - הכול היה ראוי לבוא עליו, ועל ידי חזרתו בתשובה הקב"ה מסלק הגזירה מעליו, ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. ולאחר מכן המנהג ליתן את מחיר שוויו של הבשר לעניים, כדי שיהיה להם מה לאכול בערב יום הכיפורים ולאחר צאתו.
ויש חולקים על מנהג הכפרות. הרשב"א, שהיה אחד מגדולי הראשונים בספרד, מספר כי מצא בעירו כמה מנהגים שנדמו בעיניו כדרכי אמורי האסורים, ובכללם מנהג הכפרות, וסיים: "והרחקתי מנהג זה הרבה, וציוותי לבטלו, ובחסד עליון נשמעו דברי, ולא נשאר מכל זה וכיוצא בו בעירנו מאומה". ועל פי הרשב"א גם השולחן ערוך (או"ח תרה, א) פסק שאין לקיים את מנהג הכפרות. ויש שהתנגדו למנהג הכפרות מפני החשש שמא מפאת החיפזון לשחוט את כל התרנגולים בערב יום הכיפורים יפלו ספקות בכשרות השחיטה.
ומכל מקום רבים נוהגים לעשות כפרות, וכן כתב הרמ"א שכך נוהגים באשכנז ואין לשנות המנהג משום שהוא מנהג ותיקין. וגם האר"י הקדוש קיים מנהג הכפרות.
לתת צדקה כנגד מחיר הכפרות
רבים נוהגים כיום לקיים את מנהג הכפרות על ידי מתן צדקה בשווי של תרנגול על כל אחד מבני המשפחה. באופן זה יוצאים במידת מה ידי שתי הדעות, שנותנים צדקה כנגד שווי תרנגול, ומנגד אין חשש משום דרכי האמורי ושחיטה שלא כהלכה, אלא רק תוספת צדקה לקראת היום הקדוש. מחיר עוף שחוט כיום הוא קרוב ל-15 ש"ח.
סגולה לנישואין ביום הכיפורים
יום הכיפורים הוא יום מסוגל להתפלל ולחשוב על שידוך הגון, לאדם עצמו ולילדיו. וכך ראוי שעניין קדוש כמו השידוך יהיה שייך ליום קדוש כיום הכיפורים, וכפי שאמרו חכמים במשנה מסכת תענית (ד, ח):
"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תיתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל. ואומר: תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה..."
כך נהגו בזמן שבית המקדש עמד על תילו, והשכינה שרתה בישראל, והכוהן הגדול היה נכנס ביום הכיפורים לפני ולפנים, ובאותה שעה יכלו ישראל לעסוק בשידוכים בקדושה. אולם כיום שבית המקדש חרב, אנחנו צריכים להרבות מאוד בתפילות, ואין השכינה מתגלית בנו עד שנוכל לעסוק בפועל בענייני שידוכים ביום הכיפורים. ואע"פ כן, ראוי ביום קדוש זה להתפלל ולחשוב על העניין הגדול הזה.
ובמיוחד מי שנמצא בהתלבטויות רבות, יכול מתוך קדושת היום למצוא את דרכו למציאת זיווג. ובפרט שפעמים רבות מידות רעות, כגאווה ותאווה חיצונית, מונעות מאדם למצוא את זיווגו, וביום הכיפורים שבו מתגלה הנשמה הטהורה, יכול אדם להתבונן בראייה נכונה יותר על שאיפותיו בחיים ועל הזיווג המתאים לו באמת, זיווג שאותו יוכל לאהוב באמת, ועמו יוכל לשמוח באמת, ויחד יוכלו לקיים את התורה והמצוות בשלמות.
השבת שלום בית
כיוון שקדושת יום הכיפורים מועילה למציאת שידוך, ממילא מובן שמתוך קדושת היום והתשובה המתלווה אליו, יכולים בני זוג שהשגרה והקשיים העיבו על היחסים שביניהם להשיב את האהבה, השלום והשמחה שביניהם. וכפי שאמר רבי עקיבא: "איש ואישה, זכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתם" (סוטה יז, א). ופירש רש"י, שהרי שיכן ה' שמו ביניהם, 'י' באיש, ו'ה' באשה. והכוונה שאם הם חיים בקדושה - שכינה ביניהם, וממילא האהבה והשמחה ביניהם. ואם שכחו את ה', נסתלק שמו של ה' מביניהם, ואש אוכלתם.
וזו טעות שרבים שוגים בה, שחושבים שאם יתקשרו לעבודת ה' יפגמו באהבה שבין בני הזוג. והאמת הפוכה, שככל שיהיו קשורים יותר לענייני קדושה באמת, יוכלו מתוך כך להרבות יותר בשמחה ואהבה ביניהם. וכך ביום הכיפורים אסור לאדם לנגוע באשתו אפילו באצבע (שו"ע תרטו, א), אבל מתוך הקדושה והתשובה העמוקה יוכלו אח"כ להעמיק יותר ויותר את הקשר שביניהם.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
