^ 1 י:
^ 2 במסכת בבא קמא קיג:
^ 3 מסכת בבא בתרא נג:
^ 4 סעיף עג סעיף קטן לט
^ 5 במציאות שבה כל הציבור נוהג לקנות בקניין שקבע המלך הקניין יועיל מדין "סיטומתא". והדיון כאן כאשר הקניין עדיין לא התקבל בציבור.
^ 6 הלכות מלוה ולוה פרק כז הלכה א
^ 7 הכרח לומר שטעות סופר נפלה בדבריו ולכן הוספתי את המילה אי על פי השערתי. בלעדיה דבריו סותרים את עצמם ואת דברי הרשב"א במקומות אחרים.
^ 8 הלכות גזלה ואבדה פרק ה הלכה יח
^ 9 כל מלך ממלכי אומות העולם היה מנפיק מטבע עליו היה מוטבע דיוקנו. במטבעות של מלכי ישראל שנתגלו לא היתה מוטבעת דמות, רק שמו של המלך, וציורים של לולבים, אתרוגים, תמרים, רמונים ובית המקדש. ועיין תוס' בבא קמא צז עמוד ב, דבור המתחיל "מטבע".
^ 10 הגר"א (חושן משפט סעיף שסט, ט) מביא כמקור לרמב"ם את הגמרא במגילה יד, עמוד ב, הדנה בדיון בין דוד לאביגיל על נבל הכרמלי. "אמר לה מורד במלכות הוא ... אמרה לו עדיין שאול קיים, ולא יצא טבעך בעולם". לדעת הגר"א "טבעך" - מטבע שלך, כרמב"ם.
^ 11 בבא בתרא נד, עמוד ב, דבור המתחיל "והאמר". וכן כתב באור זרוע חלק א, תשה ותשמה
^ 12 עיין אבן עזרא על בראשית לז ח: המלוך תמלוך או משול תמשול - אנחנו נשימך מלך או אתה תמשול בנו בחזקה. ועיין פירוש הגר"א למשלי כג, א
^ 13 נדרים כח עמוד א, דבור המתחיל "במוכס" (ונראה שהר"ן משקף את השלטון הפאודלי ששרר בתקופתו)
^ 14 הדבר אברהם סימן א מסביר שדינא דמלכותא דינא ותקנות הציבור נובעות מיסוד אחד, הסבר זה נכון רק לדעת הרמב"ם שדדמאן דאמר היא מטעם הסכמת הציבור.
^ 15 ונראה לומר לדעתם שהוא הדין מלך גוי בארץ ישראל, דינו לא דין, שהרי הוא לא הבעלים של הארץ.
^ 16 בבא קמא דף קיג עמוד ב.
^ 17 מסכת סנהדרין כ עמוד ב.
18 רש"י הכי גרסינן: רבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, ולא גרס ליראם ולבהלם, דהא לרבי יהודה יפה כיוונו, שהרי נצטוו ישראל על כך, והכי גרס לה בתוספתא. הנמוקי יוסף להלן בהערה הבאה משתמש בנוסחת התוספתא. האם הדבר מכוון? או שלדעתו אין נפקא מינה בין הנוסחאות. ואולי כונתו הפוכה משל רש"י. הנוסח "ליראם ולהבהילם" לא בא לשלול מהמלך סמכויות אלא רק להזהיר את העם ולהבהיל אותו לבל יסחף אחרי האשליה שמלך יפתור את כל הבעיות, אדרבה יש חשש שהוא יגרום לבעיות חמורות יותר. וצריך עיון.
^ 18 [הנמוקי יוסף תולה את הפסיקה שהפרשה נאמרה ליראם ולבהלם, בפסיקה שאין דדמאן דאמר במלך ישראל. ואולם הרבה מהפוסקים פוסקים שהנאמר בשמואל נאמר להלכה. כמו הרמב"ם (מלכים פרק ד הלכה א) הרמב"ן וכן השולחן ערוך חושן משפט סימן שסט סעיף ו. אם כן שיטת התוס' היא כנראה שיטה יחידאית. והנה הנמק"י מביא את דבריו לא בשם התוס' כר"ן, אלא בשם רוב המפרשים! ועיין לקמן בהסבר שיטתו].
^ 19 שמואל א יא, ז
^ 20 מלכים א ט, טו
^ 21 מלכים א יב, יא
^ 22 שמואל א פרק ח, יא
^ 23 הלכות מלכים פרק ד
^ 24 [הרשב"א מביא דין זה בשם רבי אליעזר ממיץ שהיה תלמידו של ר"ת.]
^ 25 שו"ת בעלי התוס' סימן יב
^ 26 סנהדין יט, עמוד א: "משנה: המלך לא דן ולא דנין אותו. גמרא:אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן".
^ 27 בבבא קמא ס:
^ 28 כלומר, למרות שכריתת העצים מאדם אחד הסמוך לנהר לצורך הגשר אינה צודקת (עיין בבא קמא שם) מיהו מלך רשאי לעשות זאת
^ 29 סנהדרין כ עמוד ב
^ 30 מלכים א כא
^ 31 סנהדרין כ: דבור המתחיל "מלך"
^ 32 ועיין תוס' הרא"ש שם שמביא זאת בשם ר"ת.
^ 33 מלכים א
^ 34 הלכות מלכים פרק ג, הלכה ד
^ 35 הלכות מלכים פרק ב, הלכה ו
^ 36 הלכות מלכים פרק א, הלכה ג
^ 37 חלק יורה דעה, סימן שיב אות יב
^ 38 ראיה זו הובאה גם על ידי המשנה למלך בפרשת דרכים דרך המלך ובהקדמת שו"ת עונג יו"ט ובקרן אורה להוריות שם. ועין בני יששכר לחודש אדר שהקשה משמעי בן גרא מדוע דוד ציוה לשלמה לא לנקותו והרי לא היה לדוד דין מלך באותה שעה? ותירץ ששמעי נענש על מרידתו במלכות בית דוד ולא בדוד עצמו. מיהו בהגהת בנו של האבני נזר, בעל השם משמואל (שם אות כז) חולק על אביו ומפרש את המשיחה החוזרת בדרך אחרת, עיין שם.
לכשתמצי לומר כבר התורה רמזה במצות מינוי מלך שהמינוי תלוי ברצון העם שנאמר: "ואמרת אשים עלי מלך" ועיין העמק דבר שם.
^ 39 שמואל א ח, ד
^ 40 שם ז
^ 41 שם י, יז
^ 42 שם יא, יד
^ 43 וכן מוכח ממינויו של רחבעם מלכים א יא, ועיין שם פרק טז, פסוקים טז-כב ומלכים ב, פרק יא.
^ 44 רעיון זה ידוע בשמו של מרן הרב קוק במשפט כהן קמד טו. לדברינו זו דעת הרמב"ם והרשב"ם ובארץ ישראל גם הר"ן והתוס' ויתר הראשונים מודים לו. ועיין עמוד הימיני למורנו ורבנו הגרבי שמעון ישראלי
^ 45 שו"ת חת"ס חושן משפט סימן מד
^ 46 עיין דבר אברהם חלק א סימן א בסוף ענף ב בהגהה שחילק בין מעשר למסים אחרים. ואולי גם הוא מתכון למה שכתבנו, המעשר נועד לצורכי הכלל ויתר המסים נועדו לצרכי המלך. (ועין שבת לג, עמוד ב, במחלוקת רבי שמעון בר יוחאי ורבי יהודה בן גרים).
^ 47 עיין מעדני אשר שביעית בסוף פרק כ, שהוכיח שגם בארץ ישראל חל דינא דמלכותא והסיק מכך שהתקנה של רישום קרקעות בטאבו תקפה גם על פי ההלכה. ולעניות דעתי נראה שאין ספק שהתקנה של רישום קרקעות מסודר על ידי רשות מרכזית היא טובה ונחוצה. אולם יש מקום לדון האם משום כך קניין שנעשה כהלכה על ידי כסף שטר וחזקה לא יחול משום כך עד הרישום בטאבו. וצריך עיון.
^ 48 אומנם בדורותינו רבו הישראלים שאינם רואים את עצמם מחוייבים לכל מצוות התורה, אולם גם להם אין הגדרה אחרת לציבור ישראלי ,וגם לא תוכל להיות כזו, אלא זיקה כל שהיא לתורת ישראל.