קשיא: מצווה בו יותר מהשוחט?

הגמרא בקידושין קובעת ש"מצווה בו יותר מבשלוחו", האם זה אומר שכל היודע לשחוט חייב לשחוט בעצמו? והתשובות שלכם על הקשיא משבוע שעבר

גודל טקסט

תקציר החידה הקודמת: הגמרא בסנהדרין דף פט לומדת ש ש"המוותר (עובר) על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו – מיתתו בידי שמים". מצד שני, אם כל מצוות התורה נאמרו לנו מפי נבואת משה, האם נאמר שכל העובר על מצווה בתורה יהיה חייב מיתה בידי שמיים?
שחיטה.jpg
צילום: חופשי

ביזוי נבואה- המנחת חינוך (תקטז,א), וכן תירץ דוד בתגובה, מסביר שחיוב המיתה שקיים על העובר על דברי הנבואה הוא כאשר עוברים על הציווי משום ביזוי הנבואה ולא משום קושי לכבוש את היצר. לשיטתו, מי שמפקפק בנבואתו של משה ועובר על אחת מהמצוות- אכן יהיה חייב מיתה בידי שמיים, אך מי שעובר מסיבה אחרת- פטור. 
המנ"ח אף מוכיח כשיטתו מהמסופר בספר שמואל ששאול לא הקשיב לקול שמואל הנביא, ועל כן נענש והורד מכסא המלוכה. לדבריו, שאול לא היה חייב מיתה מכיוון שלא זלזל בנבואתו של שמואל, אלא שהתקשה להתגבר על יצרו.

התורה איננה נבואה רגילה- הסבר אחר הציע הגרי"ד סולובייצ'יק בספרו דברי הגות והערכה ("מה דודך מדוד"). לדבריו, התורה איננה ציוויו של משה לעשות את דבר ה', אלא אלו חוקי הקב"ה הנצחיים המתגלים בעולם. אם מישהו היה ממרה את פיו של משה בנבואה לשעתה, כגון שלא היה מביט בנחש הנחושת במדבר, היה נחשב כעובר על דברי נביא, אך העובר על חוקיו הנצחיים של הקב"ה- אינו נחשב כעובר על דברי נביא.

והשבוע: הגמרא במסכת קידושין (דף מא) קובעת ש"מצווה בו יותר מבשלוחו" וממילא לכתחילה על האדם לטרוח בעצמו בהכנות לקראת שבת קודש, ולקיים את הקידושין בעצמו ולא על ידי שליח. 
אך, מכלל זה עולה חומרא גדולה- האם כל היודע הלכות שחיטה חייב לשחוט בעצמו? ולהבדיל, האם כל היודע למול חייב למול בעצמו את בנו, ולכתחילה אסור לו למנות שליח במקומו?

מוזמנים להחכים אותנו בתשובות שלכם בתגובות