אגדתות

רבי יהודה הנשיא התייחס לעשיר בן אלעשה בתור 'כהן גדול' בתחום הכלכלה, והצדיק את כך שהסתפר כמו כהן גדול. אך בר קפרא זלזל בבן אלעשה וברדיפתו אחר העושר ולגלג עליו בחידה פלאית.

לרשב"י היה ברור שאחיה השילוני יצטרף אליו לקרב את הדורות עד המלך המשיח, ונראה שסיבת הדבר משום שאחיה השילוני ראה זכות במעשי משיח בן יוסף.

בתלמוד מתואר רבי פנחס בן יאיר בתור חתן רשב"י, ואילו בזוהר הוא מתואר בתור חותן שלו. אך משמע שלא היו בינם קשרי משפחה, ומדובר ברמז למפגש בין השקפות עולם חולקות.

רשב"י נאלץ להסתתר במערה משום שהוא חזר על טעות אליהו הנביא וקיטרג על משיח בן יוסף. ולכן אליהו הוא זה שבא להוציא את רשב"י מהמערה.

איש אחד הדיר את אשתו מהנאה עד שר' שמעון יאמר מה דעתו על תבשיליה. אך הוא סירב ואמר "ימותו כל בני אלמנה". זהו רמז להבנת המעשה באליהו שהחיה את "בן האלמנה".

רבי יהושע הצהיר שלא יכריע במחלוקת שבין בית שמאי ובית הלל, ולעדותו על בני הצרות ששימשו בתור כהנים יש משמעות סמלית, ולפיה הוא אכן עמד בדבריו ולא הכריע במחלוקת.

מסופר על אדם ארוך שלבש סדין והשאיל אותו לאדם גוץ, והנהר שטף את הסדין, מקרה זה הוא גם משל למי שהשתמש בזכויות של צדיק שלא מדעתו.

מסופר שרבי יוסי דמן יוקרת הקפיד על ילדיו והמית אותם, מדובר בדמות סמלית וגם מיתת הילדים היא סמלית ומשמעותה ירידה בדרגה, ולשיטתו פעמים שהירידה בדרגה נחשבת בעצם לעליה.

מי שעוזר לאנשים להוציאו את גולגולתם מעל פני המים ו'לנשום תורה', יזכה שאף אותו 'יציפו' וגם הוא ימצא זמן ומנוחת הנפש שתאפשר לו 'לנשום תורה'.

הרמב"ם פסק שהמנגנים במקדש היו לויים וישראלים, ובימי המועדות נגינתם השתלבה עם תקיעת הכהנים בחצוצרות, ופסיקתו מבוססת על התנ"ך ועל רמזים שבמשנה.