שלום כבוד הרב, על פי ההלכה מי שלא כיוון לבו באמירת פסוק ראשון של קריאת שמע (לפי הכוונות המופיעות בשו"ע) ובברכת אבות - לא יצא ידי חובה. אני מאוד רוצה לקיים את ההלכה הזאת היטב, ועד היום כיוונתי בכך שציירתי בדמיון את הדברים שאני אומר (או את הכוונות שצריך לכוון), אך הגעתי למסקנה שלא ייתכן שככה מכוונים, שהרי חלק מהכוונות הנדרשות הן מופשטות. אם כן, מהי הדרך הנכונה לכוון?

א. הכוונה הפשוטה היא לקיים את מצות התורה, לומר לכל עם ישראל כי ד׳ הוציאנו ממצרים ונתן לנו את תורתו והוא המשגיח ושומר עלינו מכל רע ואליו ואל מצוותיו אנו שומעים, והוא האלוקים היחיד בעולם וכל אחר הוא הבל וריק. ועל כן אנו מובטחים שהוא יגאל אותנו וכל העולם יכירו באחדותו וביחודו. ב. הכוונה הראויה בברכת מגן אבות היא האמונה הברורה בריבון העולם שהוא המנהיג אותנו היום, ומאז אבותינו הקדושים שבחר בהם. יכולתו מלאה בגדולה(חסד גדול), בגבורה (אין מי שיכול לעצור בעדו) ובנוראות(רחמים גדולים בכל מצב) והוא עליון מעל כל השגה ובוודאי שיביא גואל למען שמו ומתוך זכירת חסדי אבות. והשגחה זו כלולה בהבטחה שהבטיח לאבינו הראשון אברהם שהוא יהיה מגן לו ולזרעו אחריו שהכוונה אלינו ממש.