שלום הרב, האם יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה, על ידי הדלקה של הנרות בגרמא? תודה רבה

שלום וברכה, לא יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה בהדלקה בגרמא. יתכן שבהדלקת נרות שבת יוצאים בהדלקה בגרמא משום שיש מדייקים מהרמב"ם שמצות הדלקת נרות שבת היא לגרום שנר יהיה דלוק כדי שיהיה אור בבית, אך בחנוכה המצוה היא להדליק, כלומר לעשות פעולה של הדלקה, ולכן לא יוצאים בהדלקה בגרמא (ראה בשו"ת הר צבי או"ח ח"ב סי' קיד ב). מקורות והרחבה: הדברי יציב (סי' קיט אות ה) כתב שנראה שהדלקת אור החשמל אינו אלא גרמא ולא יוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת וחנוכה בהדלקה בגרמא. וז"ל: "באור האלעקטר"י מה שמסובב הכפתור להדליק הוה רק כמסיר המניעה שמעכב הליכת כח האש מתחנת הכח למקום זה, וי"ל דהוי כגרמא, וכהך דסנהדרין דף ע"ז ע"ב בזרק חץ ותריס בידו ובא אחר ונטלו עיין שם, וכי אם יסיר הוילון ועי"ז יאיר אל החדר מקרי הדלקת נר שבת ודו"ק, והגויים או המומרים העושים האלעקטרי המה המדליקים, ולא תליא בידו כלל, שהם צריכין להוסיף ולהסיק כח האש בכל רגע". החזון עובדיה (שבת ח"א עמ' ריג) העיר על דברי הדברי יציב שהרבה אחרונים כתבו שהדלקת חשמל אינו גרמא ואינו ענין להסרת הוילון ע"ש. [וראה בדברי יציב שם שלא היה ברור לו נקודה זאת, וכתב שגם אם ברגע ההדלקה אין זה גרמא, הרי שהמשך ההדלקה נחשב גרמא]. ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קיד ב) העלה שאף אם הדלקה בחשמל היא גרמא יש לומר שלעניין נר שבת מספיק שהנר יהיה דלוק ולא צריך להדליק את הנר, מה שאין כן בנר חנוכה שצריך מעשה הדלקה, וז"ל: "והנה לענין הדלקת נר של שבת הוכחתי מדברי המג"א (סימן רסג ס"ק יא) שאין המצוה שידליק בידים אלא שישתדל שיהא נר דלוק בבית, שמביא שם בשם מהר"ם שאם האשה אחרה להדליק הנרות עד אחר שקיעת החמה תאמר לנכרי להדליק והיא תברך, ובחידושי רעק"א שם הקשה הא אין שליחות לעכו"ם וא"כ היא אינה מדלקת והאיך תברך על זה, ולפי האמור שעיקר המצוה היא השתדלות שיהא אור מאיר בבית וזהו קיום מצותה שפיר מברכת על הדלקת הגוי. וכן יורה לשון הרמב"ם ה' שבת (ה, ב) שכתב אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. משמע דאין מעשה ההדלקה עיקר המצוה...אולם כל זה לא שייך לענין נר חנוכה שפסק המחבר בשו"ע (סימן תרעה סעיף ג) שאם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום". עכ"ל. אלא שאולי לפי היד אפרים (תלב ב) יש מקום לקיים הדלקת נר חנוכה בגרמא, כי לדעתו המצוה היא שיהיה נר דלוק, וז"ל: "ולפי זה גם בהדלקת נר חנוכה מה שמדליק לו חבירו אין זה מתורת שליחות, רק שעיקר המצוה המוטלת על האדם כך הוא שיודלק בביתו נר חנוכה, ואין חילוק בין ע"י עצמו או ע"י אחר, וזה המדליק הוא מדליק להתחייב במצוה, והרי זה כאומר לחבירו הנח לי תפילין על ידי, וא"כ כיון שאין המדליק שם שליח עליו שוב אין לו לברך, כיון שאין מצוה זו מוטלת עליו". ובמנחת אשר שמות (סי' קב) האריך בשאלה אם ניתן לקיים מצוות בגרמא. וז"ל: "נראה בזה דבאמת אין בין עשה לל"ת ולא כלום אלא דבין בעשה ובין בל"ת ישנן מצוות שלגביהן דין גרמא כדין מעשה ממש, וישנן מצוות שלגביהם צריך עשיה ולא סגי בגרמא. וכללו של דבר לעולם הדבר תלוי במהות המצוה, גדרה וענינה, דכל שעשה או הל"ת תלויה בעצם המעשה, אין גרמא כעשיה, וכל שעיקר הענין בתוצאה ולא במעשה, בין בעשה ובין בל"ת אין בין עשיה לגרמא ולא כלום. ומשו"כ נראה דלגבי שחיטה, הזאת מי חטאת וקידושה צריך עשיה ולא גרמא דכל אלה הדינים במעשה תלויין ולא מהני בהם גרמא. אבל בשריפת עיר הנדחת הלא מילתא דפשיטא דאין המצוה אלא בתוצאה דאטו יש עבודת הא-ל בעצם שריפת עיר, וע"כ דדין שריפת עיה"נ כשאר דיני עונשים ועיקרה בתוצאה ומשו"כ גם גרמא מהני בה וכו". ע"ש עוד.