האם מותר לכוון בתפילת 18 תוך הארכה מרובה של המילה? איפה יש גבול? לדוג יש מילה ששמעתי כמה כוונות עליה והייתי שמח לכוון את כולם כי אני חושב שכולם טובות. עד כמה אפשר להאריך באמירת המילה עצמה? האם אפשר לכוון בין מילה למילה בראש על משמעות המילה הקודמת גם אם יש הרבה מה לכוון? האם יש עניין של ארוך מדי ואז צריך להפסיק בכוונה?

שלום רב. יש אומרים שמותר להאריך בכוונה באמצע התיבה, אך אסור להפסיק בנשימה או להאריך מאד את התיבה באופן שמקלקל את משמעות התיבה, ולכן אם רוצים להוסיף ולכוון אחרי התיבה, ניתן להמשיך גם אחריה אך ללא שהייה מרובה. ויש אומרים, שמותר לנשום אף בתוך התיבה, ושכך נהגו בישיבת המקובלים בית-אל. למעשה, צריך לזכור שהעיקר בתפילה הוא הלב "רחמנא לבא בעי". לכן, עשה כפי מה שהכי נכון לך כדי לכוון מקירות הלב ולחבר אותך לבורא עולם באותה תפילה. אם הדיבור הרציף הוא זה שמחבר אותך, תכוון שם, ואם אחרי התיבה תוכל להשיג כוונה עמוקה יותר, בחר בדרך זו. מקורות: הנה מרן הבא"ח (עוד יוסף חי וארא י"ט) כתב שלכתחילה יש להאריך בתיבות שיש בהם כוונה כדי שהכוונה תהיה בעת שתהיה תנועת הדיבור בפיו, אך יזהר שלא תתקלקל משמעות אותה התיבה מחמת האריכות, וכל שכן שאין לנשום בינתיים או לחלק תיבה אחת לשניים בניגונים. אולם הגר"ש דבליצקי זצ"ל בפתח עיינים החדש (הקדמה דף י') כתב שהיום רוב המכוונים נושמים ומפסיקים בין תנועה לתנועה באותה תיבה עצמה ומנהג ישראל קדושים, וכן המנהג בק"ק בית אל יכב"ץ כמו שהעיד הגר"ע הדאיה זצ"ל בעל הדעה והשכל. ויש אומרים שדווקא בסוף התיבה יכול לחזור ולנשום, ומנהג המקובל רבי שאול דוויק הכהן זצ"ל ותלמידיו, להמשיך כמה שיכולים באותה נשימה, ואם צריכים עוד לכוון, היו ממשיכים בשתיקה עד שתגמר הכוונה של אותה תיבה, וגם באופן זה הזהיר הבא"ח שלא ישהה הרבה. ולמעשה הגרב"צ אבא שאול זצ"ל פסק שגם אם מפסיקים הרבה בשתיקה כדי לכוון, אין בזה משום הפסק, כיוון שזה לצורך התפילה (וראה בספר עטרת מרדכי כוונת הקדיש במאמר הארכת התיבות, שהאריך לבאר את כל השיטות, עיין שם). בברכה נאמנה,