שלום כבוד הרב, אני פותח נושא/רעיון חדש וכבד ומלאת תוכן, אך אשתדל בכל זאת לקצר; מעת חורבן הבית השני כולנו נחשבים טמאי מת. ולכאורה אין פיתרון לדבר, שהרי כדי להיטהר צריך מי שיהיה טהור, ואפר פרה אדומה, ולצערינו אין לנו לא את זה ולא את זה. אלא שיש דרך להשיג את המטרה. היא תדרוש משאבים רבים ותיכנון וזמן ומסירות, אבל בעוד עשרים שנה נוכל למצוא לנו כהן טהור שיכין עבורינו פרה אדומה וכל עם ישראל יוכלו להיטהר. שהרי, יש דרגות לטומאה. אב-אב הטומאה, אחר כך אב הטומאה, אחר כך ראשון לטומאה, שני שלישי ורביעי. יש חילוקי עניינים דאורייתא/דרבנן וכו’ שאין כאן המקום לפרט, אבל הרעיון אמור לעבוד: אם עשרים זוגות כהנים טריות יקימו יישוב מבודדת, ויהיה השגחה כבדה על מה ומי נכנס ויוצא, מי/מה צריך טבילה/פירוק והרכבה לפני שהותר להיכנס. הדור הראשון הם הרי אב-הטומאה, כמו כולנו היום. אבל הילדים שלהם ישמרו אותם בתנאי בידוד כך שיהיו רק ראשונים לטומאה. ראשון לטומאה לא צריך שבעה ואפר פרה (לפחות מדאורייתא), מספיק טבילת יום. וכך מהדור השני (או השלישי, אם יש עוד פרטים מדרבנן שמעכבים, הכל לפי מה שיפסקו לנו פוסקי הדור), יכול לקום כהן טהור שדרכו נוכל להיטהר. עצם השאלה שלי האם זאת מטרה שראוי לרדוף אחריו או שאנחנו פשוט אמורים לחכות לאליהו הנביא ולא להתאמץ בעניין. אם הרב אומר שראוי, אני בלי נדר מוכן להתחיל לגייס כוחות לעבודה המרובה הזאת, לפחות להשתדל, זה הרי פרוייקט אדיר שידרוש תמיכה מהעם כולו, הן במישור ההלכתי, החינוכי, הכלכלי, הבריאותי, המשפטי... תודה רבה

פנה למכון המקדש