אני אוספת בקבוקי מיחזור על מנת לקבל כסף על כל בקבוק. לעיתים אני מוצאת ברחוב, לעיתים בפחי מיחזור בקבוקים, היות ואנשים מתעצלים להחזיר למרכולים הרבה משליכים למיחזורית. המרכולים ברובם בניגוד לחוק מקשים על ההחזרה ומגבילים את אפשרות ההחזרה לשעות מסוימות וכו’ ולכן אנשים משליכים לפחי המיחזור, בידיעה גם שיהיה אספן שימצא וייקח. לפעמים שמים ליד הפחים כי הם יודעים שאנשים אוספים ורוצים להקל, או ששמים אותם במקום המיועד לשקיות הצמוד למיכל הבקבוקים ולפעמים תוקעים בצורה בולטת בין הסוגרים כדי שיהיה קל לשלוף אותם מפח הבקבוקים. (בכוונה פרטתי מיקומים שונים בהם אני מוצאת אותם) רציתי לשאול- החברה האחראית על פחי המיחזור היא "אלה". כאשר אני מוציאה בקבוק מפח המיחזור כדי לקבל עליו 30 אגורות-גם הוא עובר לחברת "אלה" רק שדרך המרכול, ואני מקבלת עליו 30 אג’ עבור כל בקבוק ע"פ חוק הפיקדון. האם זה בעיה של גזל לאסוף כפי שפירטתי? פשוט יצא לי לקרוא באיזה עלון שרב אחד אומר שאסור לקחת בקבוקים משם. לכן רציתי לדעת אם יש בעיה בלקיחה לצורך החזרה וקבלת כספי הפיקדון. יש הרבה בנות אולפנה שאוספות ככה כדי לצבור כסף ולתת לאנשים נזקקים וכן למטרות נוספות. האם יש הבדל בין בקבוקי פלסטיק שאני מוצאת בפח המיחזור לבין בקבוקי זכוכית שאנשים סתם משליכים שם-למרות שזהו לא מקומם (מיועד לבקבוקי פלסטיק בלבד). בגלל שגם עליהם יש פיקדון אז אני לוקחת. אציין שיש גם פחי מיחזור לבקבוקי זכוכית-מהם ממש קשה לקחת, כאן רואים בבירור שלא רוצים שיוציאו משם. משם אני לא לוקחת. (מצד שני זה סוג של דרך לקחת מהצרכן כסף עבור פיקדון על הבקבוק ואח"כ מעודדים אותו למחזר בפח הזכוכית במקום להחזיר למרכול ואז החברה מרוויחה כפול כי הכסף נשאר אצלה אחרי שהיא גבתה אותו מהצרכן)

בס"ד שלום וברכה: יש מספר חילוקים בין מקום למקום ובין פחי המיחזור השונים. יש מקומות שהבעלות על פחי המיחזור היא של חברת המיחזור, ויש מקומות שהבעלות היא של המועצה המקומית\ העירייה. אם פחי המיחזור של העירייה לדעתי מותר לקחת משם בקבוקים. כיוון שאין לעירייה עניין לזכות בבקבוקים אלא לשרת את התושבים ולעודד שמירה על איכות הסביבה, ואם לקיחת הבקבוק לא מזיקה לסביבה אין לה כל התנגדות שיקחו. אך אם פחי המיחזור הם של החברה, אסור לקחת. אך אם לקח, יש חילוק בין פחים סגורים שקשה להוציא מהם לפחים שיש בקבוקים שקל להוציא מהם. אם אלו פחים שקשה להוציא מהם את התכולה הרי הם כחצר המשתמרת והחברה קונה את הבקבוקים והלוקח משם עובר באיסור גזל, אלא אם כן קיבל אישור מהחברה. אם אלו פחים שקל להוציא מהם, דינם כחצר שאינה משתמרת שלא קונה לבעלים. אך למרות זאת אין לקחת משם כדין יורד לאומנות חברו, אא"כ לא יגרם לחברה שום הפסד מחמת לקיחה זו. מקור הדין, מקום בו מותר לחברה להניח את את פח הבקבוקים, הרי המקום שאול להם והם קונים במקום זה כמו שאדם קונה בחצרו. בתנאי שזה מקום המשתמר ולכן רק אם קשה להוציא מהפח המקום יקנה לחברה. וז"ל השולחן ערוך חושן משפט (ר, ג)סח: "חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, ואם נפלה בה מציאה הרי היא של בעל החצר. במה דברים אמורים בחצר המשתמרת". אם קל להוציא מהפח, אף שבמקום זה החברה אינה זוכה בבקבוקים, אך אסור לקחת משום שאסור לרדת לאומנות חברו, מקרה זה דומה לדברי השו"ע (חו"מ רעג, יג) "הלוקח דגים מתוך מצודתו של חבירו כשהיא בתוך הים, או שלקח חיה ממצודתו כשהיא פרוסה במדבר, הרי זה אסור מדברי סופרים". התוספות (קדושין נט.) סוברים שאדם שבא לזכות מהפקר אין איסור להזדרז ולזכות לפניו, וכך הסבירו את המשנה ב"מ (י.): "ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה". אך הקשו מ(ב"ב כא:) שזה המקור הדין שאסור לקחת דג ממצודת חברו ואף יש להרחיק ממצודתו, תרצו התוספות ששם האיסור מפני שהוא יורד לאומנתו. ויש להקשות גם מהדין המובא בשו"ע (רעג, טז): "עני המנקף בראש האילן ומשיר פירותיה ונפלו לארץ... אם לא באו לידו מתחלה אין בהם משום גזל להוציאם מיד הנוטל אבל לכתחלה אסור לו ליטלם". הרי כאן זה הפקר וזו לא אומנות העני ומדוע נאסר לקחתם? המרדכי (קידושין רמז תקכד) מתרץ: "משום דטרח ונקף וסומך העני על זה". והמהרי"ט (חידושיו לקידושין) כותב: "וי"ל דעני המהפך אין טורחו מועיל לזה הבא אחריו אבל עני המנקף בראש הזית ע"י טרחו נתקבצו והלה אוכל יגיע כפיו". בכל אופן במקרה של פח בקבוקים אסור לקחת מהפח של החברה משום שזו אומנותם והם טרחו והשקיעו כספים כדי שהבקבוקים יגיעו אליהם. אך כיוון שהאיסור כאן הוא יורד לאונות חברו אם את לא גורמת להם הפסד מותר לקחת. כגון אם ברור לך שבסוף השימוש תחזירי להם את הבקבוק או כפי טענתך שזו אותה חברה והיא לא מפסידה מכך שאת מעבירה את הבקבוקים לחנות. אך אם זה פח סגור אין להתיר במקרים אלו כיוון שהחברה זכתה בבקבוקים, והלוקח עובר באיסור גזל. בברכה: הרב משה מאיר אבינר