שלום וברכה לכבוד הרב! המתנתי לאוטובוס בתחנה, בינתיים הרחתי עשן מסיגריה, שהפריעה לי מאוד. הסתכלתי פעמיים שלוש באזור לראות מי מעשן ולא ראיתי. אח"כ מצאתי סיגריה דלוקה מונחת על המעקה בסמוך. השלכתי אותה לרצפה וכביתי אותה. ואז אמר לי אדם שהיה שם: למה כיבית? אמרתי לו: סליחה, לא ידעתי שזה שלך, וחוץ מזה, עפ"י חוק אסור לעשן בתחנה. (מקווה שהוא מחל לי על הסגריה הזאת...) שאלותיי בעניינים כאלו ודומיהם: 1. האם יש לי היתר לקחת ממון חברי המזיקו לו ולסביבתו גם בניגוד לרצונו (וללא ידיעתו) 2. האם פעלתי בסדר? תודה מראש על התשובה!

בס"ד נראה שבמקרה זה נהגת כשורה, סיגריה המונחת על גדר ליד תחנה אומדן הדעת הוא שהמעשן הזדרז לעלות לאוטובוס והניח את הסגריה, והרי היא הפקר, וכיוון שהיא יכולה להזיק יש לכבותה. לגבי השאלה הכללית, הגמרא במסכת ב"ק כז. מביאה כלל, שאדם שמזיקים אותו מותר לו לסלק את המזיק ממנו אפילו על ידי היזק למזיק. כלל זה נקרא "עביד איניש דינא לנפשיה". ולכן הגמרא מתירה לאדם שמילאו את חצירו כדים לשבור מהכדים כדי שיוכל להכנס ולצאת. לכלל זה ישנו סיוג, אם ניתן להנצל מההזק בלא להזיק אין היתר להזיק, ולכן אם אדם מעשן לידי ודאי שצריך קודם לבקש ממנו לכבות, ואף אם לא שמע לי אם ניתן לכבות את הסיגריה בלי להרוס אותה יש לפעול כך. וכך הגמרא מסבירה מדוע מי שדחף שור של חברו שבא להרוג את שורו חייב, שייכל להציל שורו בדרך אחרת. בברכה: הרב משה מאיר אבינר