1. באיזו מידה התייחסו גדולי הדור בהווה או בעבר לתנועה האיסלאמית כחלק מעמלק? אמנם לא כל המוסלמים אומרים כלפי חוץ שהם רוצים להרוג יהודים, אך הקוראן והחדית' (החדית' הוא אוסף של הלכות וסיפורים אודות מוחמד ודרך חייו אשר מופיעים בסונה, עבור רוב המוסלמים החדית' הוא המקור המוסמך לפרשנות הקוראן, ומקור להלכה ולמערכת הערכים הרצויה) מלאים בשנאה ובמשפטים אלימים המכוונים כלפי יהודים. 2. האם ה'אללה' של הקוראן זהה או קשור ל"אל הירח" של שבטי ערב? האם לא נכון שמוחמד פשוט הרחיב את התפקיד של "אל הירח" שלו וחיבר אותו עם אלוקי ישראל?

1. ראשית יש להבהיר ולחלק שעמלק הוא עם והאיסלאם היא דת כך שלא ניתן לחבר בין השנים. על פי המסורת מיוחסת האומה הערבית לישמעאל ולא לעמלק או אדום. ראה בספר הכוזרי מאמר ראשון שמתייחס לאיסלאם ולאומה הערבית כאל ישמעאל, אך כידוע האיסלאם התפשט לאומות ועמים רבים אחרים דוגמת איראן, טורקיה, פקיסטן ואינדונזיה. ישנה התייחסות בשם ה"חפץ חיים" המתייחסת מפורשות לאומה הערבית כאל ישמעאל: הרב שמעיה אליעזר דיכובסקי זצ"ל כותב בהקדמה לספרו "נאות דשא" (עמוד יט), וראיתי לציין בזה אמרה אחת מה שאמר לי החסיד שבכהונה, רבן של ישראל, פאר הדור, קדוש ישראל ורכבו מרן "החפץ חיים" זצ"ל בנושא הנ"ל, בחדא שאילתא דשאילנא מיניה, והכי הוה עובדא. בתחילת שנת תרצ"ג התארגנה קבוצה של בני תורה מבני הישיבות לנסוע לארץ ישראל, ע"מ ללמוד תורה שם, וגם אני הייתי בתוכם, אבל היות שהיו לי הרבה ספיקות בדבר, כי ידעתי שהרבה מגדולי ישראל, וביחוד רבנן ראשי מתיבתא התנגדו בתוקף לרעיון כזה שבני ישיבות יסעו לא"י אפילו ע"מ ללמוד תורה, באמרם כי עדיין לא נוצרו התנאים שיוכלו ללמוד תורה בא"י בשקידה גדולה כמו שלומדים תורה בישיבות בחו"ל, ולכן אמרתי בלבי כי אל לי לבא לשאול כעת את דעת רבותי בזה, כי בודאי התשובה תהיה שלילית, וקיימתי בעצמי לנהוג בדבר זה כמו שר' זירא הוה קמישתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לא"י וכדאיתא בכתובות (ק"י ע"ב) ע"ש. וע"כ החלטתי לנסוע לשאול בעצת צדיק הדור מרן החפץ חיים זצ"ל, וגם כדי לקבל את ברכתו לפני נסיעתי, לשם כך נסעתי לפני יוה"כ לישיבת "רדין" ושהיתי שם במחיצתו של אותו צדיק, וכידוע זה היה היו"כ האחרון של אותו צדיק, כי בשלהי שנה זו בחודש אלול, נתבקש לישיבה של מעלה, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. ולמרות חולשתו הגדולה, איסתייעא מילתא וזכיתי להתקבל על ידו למחרת יום הקדוש, וכשהרציתי דברי לפניו וסיפרתי לו שיש לי כעת הזדמנות טובה לעלות לא"י כבן ישיבה, אלא שיש לי כמה ספיקות בדבר, ובראשונה החשש שמא לא אוכל ללמוד בא"י בשקידה כ"כ כפי ששוקדים בתורה בחו"ל, ענה לי מיד במתק לשונו שלחשש זה אין מקום כלל, כי מדוע לא יוכלו ללמוד תורה בשקידה גדולה, ואדרבה א"י ודאי מסוגלת יותר להתעסק בה בתורה [וכדבריו משמע נמי במד"ר (בראשית ט"ז) דאמר על האי קרא דכתיב " וזהב הארץ ההיא טוב, אלו ד"ת שאין תורה כתורת א"י, ולא חכמה כחכמת א"י, שם הבדולח ואבן השוהם וגו' מקרא משנה ותלמוד תוספתא ואגדה"]. ובטרם שהספקתי להביע בפניו את שאר החששות שבלבי וביחוד החשש הגדול למצב הבטחוני שבא"י, בגלל בני ישמעאל המתנכלים לכל יהודי אשר יושב שם, כי רק כמה שנים חלפו מאז טבח חברון (שהיה בשלהי שנת תרפ"ט), ובזה הוכחה לעין כל טיבה של החיה הטורפת ששמה ישמעאל, שבפראות עצומה ובאכזריות גדולה התנפלו על בני הישיבה ולא חסו אפילו על נשים וטף, אבל הוא הקדימני בשאלה זו, ולא הייתי נצרך להעלות שאלה זו כלל, ומיד התחיל בד"ת, וכך אמר: הנה התורה הקדושה אומרת על ישמעאל והוא יהיה פרא אדם, הלא ידוע כי התורה שלנו היא נצחית, ואם היא אומרת על ישמעאל והוא יהיה פרא אדם, הרי משמעותו שישמעאל ישאר לנצח פרא אדם, ואפילו יתאספו כל עמי התרבות שבעולם וירצו לחנך את ישמעאל ולעשותו כבן תרבות שלא יהיה פרא אדם הלא ודאי לא יוכלו בשום אופן ולא יעלה בידם כלל, כי לא בן תרבות הוא דהא התורה העידה עליו שיהיה פרא אדם, ויהיה פירושו גם לעתיד, לנצח. ואפילו אם ישכיל ישמעאל ללמוד ויהיה למשל עורך דין וכדומה אז יהיה עו"ד פרא אדם. ואם ישכיל להיות פרופסור, אז יהיה פרופסור פרא אדם. זאת אומרת כי הפראות שבו לא תסור ממנו לנצח. ונאנח ואמר אוי מי יודע מה הפרא אדם הזה עלול עוד לעשות לעם ישראל באחרית הימים, וסיים את שיחתו אתי ואמר לי, מ"מ אין חשש זה צריך להיות עכוב לעלות לארץ ישראל, ובירך אותי בברכת עלה לשלום, וה' יצליח דרכך, ונפרדתי ממנו לשלום. אחרי הדברים האלו, שיצאו מפי צדיק, כבר לא קינן שום חשש בלבי, כי בפה קדשו הפיח רוח חיים בלבי, ומיד אחרי החגים הצטרפתי לקבוצת בני הישיבה שהתארגנה אז לעלות לא"י, ביוזמת ראש ישיבת בית יוסף בא"י שהוא נחשב כאחד מעמודי היראה והמוסר הרב הגאון והצדיק מרן הרב הלל ויטקינד שליט"א אשר סלל את הדרך עבור בני תורה אחרים שנהרו אח"כ למתיבתא דא"י. כשעליתי לא"י, הרציתי את דברי הסבא קדישא החפץ חיים זי"ע לפני ראש ישיבת עץ חיים דאז הגאון הגדול פאר הדור מרן ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, אמר לי בזה הלשון: "מרגניתא כ"כ טובה היתה בידך מאת הסבא קדישא, והעלמת אותה ממני עד עכשיו". 2. אינני מומחה גדול לאיסלאם, אך מן המעט שקראתי ובררתי בנושא מסתמן שהאיסלאם אכן השתמש באמונה הפגאנית הקיימת והפך את האמונה באל-הירח שהיה קיים באותה תקופה לאמונה באל אחד בהתבסס על דברי נביאם מוחמד ש"טען" שהמלאך גבריאל התגלה אליו, ובהמשך דוקא נלחם בעובדי האלילים, וחרט על דגלו ובעצם גם על חרבו את האמונה באל אחד, והמעיין בספר הכוזרי, מאמר ראשון, בחלק דברי הישמעאלי, יראה שהדת המוסלמית שבבסיסה האמונה באל אחד, מבוססת בעצם על הדת היהודית.