שלום הרב, אשמח אם הרב יוכל לענות לשאלות, 1. כותב המסילת ישרים שעשיית המצוות הינם כ'אמצעי' להגיע לתכלית שהיא העולם. הבא. האם גם לימוד התורה מוגדר כאמצעי או הגדרה אחרת? 2. מה היחס בין תפילה לתורה, כלומר מה לכאורה יותר נעלה? תודה רבה (אם אפשר, אשמח למקורות).

שלום הרמח"ל במסילת ישרים כותב "כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו". הרמח"ל בא להוציא מהמחשבה שתכליתו של האדם הוא בעולם הזה. בעקבות כך הוא כותב "והנה אחר שידענו זה, נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו ויקר העבודה אשר בידינו, כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי, אשר בלעדם לא יושג כלל...כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו" התורה והמצוות הן מטרת חיינו בעולם הזה ואמצעי בו זוכים לחיי העולם הבא. בעולם המעשה בו אנו חיים התורה והמצוות אינם משמשות כאמצעי אלא כמטרה והיא עשיית רצון השם. המשנה באבות אומרת שהעולם הזה הוא פרוזדור אל העולם הבא, הרב צבי יהודה הגדיר את הדברים כך: אמנם אנו חיים בפרוזדור (בעולם הזה), אך אשרינו שהפרוזדור שלנו מאיר באור הטרקלין (עולם הבא). המצוות בעולם הזה חייבות להיות עיקר המיקוד והתכלית. ביחס לעולם הבא יש להם תפקיד של אמצעי אך ביחס לעולם הזה הם המטרה שלשמה הובא האדם לכאן, וכך יש להתייחס לכלל עבודתינו וקיום המצוות. קישור לשיעור ביחס שבין תורה לתפילה יום טוב