אדם הפקיד (לא הלווה!) אצל חבירו כסף. חבירו עשה עסקים עם כספו והרויח. כך שהוא מחזיר למפקיד יותר כסף. האם יש בזה משום ריבית?

אדם שקיבל לידיו כסף בתורת פיקדון (כלומר שאינו נושא באחריות על הכסף ואם יקרה אונס והכסף יאבד הוא פטור) יכול להחזיר לבעלים סכום גבוה יותר במצב כזה לא מדובר בהלוואה שניתנה ללווה אלא מדובר בכספים של המפקיד שנשארו שלו גם כשהופקדו ברשות אדם אחר, ומכיון שלא מדובר בהלוואה אין בזה ריבית. (מלווה ה' פרק ג סעיף יח, שו"ע סימן קעז סעיף יט וראה ט"ז כה וש"ך מב). בשולי התשובה נרחיב מעט מתי נתינת המעות נחשבת הלוואה ומתי פיקדון? בחפצים ההבדל ברור, כשאדם חייב להחזיר את אותו חפץ שהגיע אליו מדובר בפיקדון, וכשמחזיר אחר תמורתו מדובר בהלוואה, למשל אדם הפקיד אצל חבירו שולחן על מנת שיחזיר לו אותו בסיום זמן ההפקדה, מדובר בפיקדון. לעומת זאת אדם הנותן לחבירו חלב על מנת שיחזיר לו שקית חלב אחרת זוהי הלוואה! שהרי לא מחזיר את אותה שקית חלב. ממילא צריך להבין כשאדם נותן לחבירו כסף, מה הדבר שמגדיר את הנתינה אם היא פיקדון או הלוואה? הרי אין משמעות לעובדה שמחזיר את אותם שטרות או מטבעות? דבר נוסף מבדיל בין פיקדון להלוואה הוא אחריות על הקרן. בפיקדון האדם לא אחראי על הקרן בכל מצב, ואם קרה אונס והחפץ אבד, השומר פטור מלשלם עבורו. לעומת זאת בהלוואה, המקבל תמיד חייב להחזיר את הקרן שקיבל. ובמקרה של נתינת מעות זהו ההבדל שמגדיר אם הנתינה היא הלוואה או פיקדון.