שלום רבנו הרב דן בשו"ת אהלה של תורה (אורח חיים חלק ב סימן סט) בהאכלת פרות בתערובת שיש בה חמץ. קשה לי כדלהלן: התערובת אינה ראויה למאכל אדם, ומכיון שמדובר בתערובת חמץ ולא חמץ גמור, הדין הוא שמותרת בהנאה, כך פסק במשנה ברורה בסימן תמב ס"ק כב. וכן פסק האור לציון בשו"ת אור לציון חלק ג עמוד צד תשובה ה. מדוע הרב לא התייחס לנידון זה?

מזה שהתערובת מיועדת למאכל בהמה אין להסיק שהיא אינה ראויה גם למאכל אדם