כיצד ייתכן ש"מצה עשירה" (מצה שנילושה במי פירות ללא מים) נאסרה מצד אחד בפסח מחשש חמץ, ומצד שני נאסרה בערב פסח מדין "איסור אכילת מצה"? אם היא נחשבת חמץ, הרי שאינה מצה, ואם היא נחשבת מצה (ולכן אסורה בערב פסח), מדוע אנו חוששים שהיא חמץ בפסח עצמו?

שלום רב, אכן לדעת מרן השו"ע (סי' תע"א סע' ח'), מותר לאכול 'מצה עשירה' (שנילושה במי פירות או יין בלבד), כיוון שמי פירות לבד לא מחמיצים, אבל ברגע שנכנסת אפילו טיפת מים אחת, הבצק מחמיץ הרבה יותר מהר מבצק רגיל. ומעיקר הדין אף הרמ"א מתיר (סי' תס"ב סע' ד'), אלא שכתב שהמנהג שלא לעשות ולאכול מצה עשירה, לא בפסח ולא בערב פסח. וכתב המ"ב (מ"ב שם סקט"ו, סי' תע"א סק"י) שני טעמים למנהג בני אשכנז (יש לציין שגם מבני ספרד יש שנמנעים ממצה עשירה, ראה שו"ת אור לציון י"א י"ב): א. מטעם שחוששים לשיטות שמי פירות כן מחמיצים, ב. מחשש שיכנס טיפת מים ואז לכל הדעות הן מחמיצים. ואם כן לשני הטעמים, ברור מדוע בני אשכנז מחמירים לא לאכול מצה עשירה בפסח, וגם לא בערב פסח אחרי זמן איסורו, כיון שחוששים לחימוץ. כמו כן ניתן להוסיף, כי הטעם בערב פסח למניעת אכילת מצה עשירה היא אחרת לגמרי. גם אם לא נתייחס לטעמים הנ"ל, מכל מקום המגמה היא, להגיע לליל הסדר ולאכול את המצת מצוה האמיתית "לתאבון". כיוון שלמצה עשירה יש טעם דומה לשל מצה, אכילה שלה בערב החג מעט פוגמת את הטעם המיוחד של מצוות אכילת מצה בלילה. בברכה רבה,