השולחן ערוך (או"ח תכו, ב) כתב: "אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור)". והבן איש חי (ש"ש ויקרא כג) כתב: "וצריך לישר רגליו כתפלת י"ח". הבנתי שכוונתם שצריך להצמיד את הרגליים בשעת ברכת לבנה אך ראיתי שרבים לא נזהרים בכך ואם זו כוונתם ברצוני לשאול: האם יש סיבה להתנהגותם או שזה מחוסר ידיעה? ואם זה מחוסר ידיעה צריך/כדאי למחות בהם? ואם רב המקום גם לא נזהר בכך (האם יש בהצמדת הרגליים משום יוהרא)?

לא ברור שהכוונה היא להצמיד את הרגליים אלא רק ליישרם ולכן לא צריך להעיר לאחרים. עיקר הכונה שבזמן הברכה יעמוד האדם ברצינות ולא יפנה לצדדים.