הינו בוונציה והיה שם חנות של הרבה מסכות שונות של פרצופים קנינו מסכה שהיא מנגנת, אני חושבת שזה נחשב מהאיסור לא תעשה לך פסל ומסכה כי זה צורה של פנים. האם מותר לנו לשמור את זה או שאנחנו אמורים לזרוק?

שלום וברכה, לגבי חשש שהצורה של עבודה זרה, כבר כתבו הפוסקים שאם אין ידוע שזה של עבודה זרה, אין איסור שהייה של צורת אדם כיון שבימינו אין הדרך לעובדם. לכן, אם מדובר בסתם מסכה אומנותית שיש בה צורת פנים, נהגו להקל להשהות את מסכה זו, כיון שאין לו גוף. וראוי להחמיר ולחסר גם איבר בפרצוף (אף/אוזן/עין). מקורות: הנה כתב הרמב"ם (ע"ז פ"ג ה"י): "אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עבודת כוכבים שנאמר 'לא תעשון אתי' כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים", וז"ל השו"ע (יו"ד סי' קמ"א סע' ד'): "אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. ואם עכו"ם עשאם לו, אסור להשהותם". עוד כתב מרן השו"ע (שם סע' ז') בשם הרא"ש: "יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה". והוסיף רבנו הרמ"א שכן נוהגים. כלומר נוהגים להקל לעשות צורת אדם, וכל שכן להשהות צורת אדם שאינה שלימה. וראה בשו"ת יבי"א (ח"ג ח') שדבר ידוע בכללי הפסיקה של מרן, שאם הוא מביא שיטה ב"יש מי שאומר" ללא חולק, כן דעתו לדינא. ברם זקני הש"ך (ס"ק ל"ב) ציין לשיטת הסמ"ג שאין לעשות צורה של פנים אף אם יש חיסרון בגוף, וז"ל: "והסמ"ג לאוין כ"ב פסק דאפילו באדם אין חילוק ולעולם אסור", וסיים: "והמחמיר בכל זה תבוא עליו ברכה". גם בפת"ש (ס"ק י"א) כתב בשם השל"ה על דברי הרמ"א: "דכשר הדבר שלא לנהוג כן". ולכן למעשה אף שדעת המחבר והרמ"א להקל לעשות ולהשהות, מכל מקום כיון שמדובר באיסור תורה, ראוי להחמיר (ראה חכמ"א פ"ה ד'). וכן הכרעת האחרונים להחמיר, כמו שכתב הראי"ה קוק זצ"ל (דעת כהן סי' ס"ה), וז"ל: "מה נעשה שבאו גדולי האחרונים וסתמו עלינו את דרך ההיתר בזה". וראה בשו"ת יבי"א (שם), שהנוהגים להקל לקנות בובה לילדים עם צורת אדם, יש להם על מה שיסמוכו, אך עדיף לקנות חסרות. ולגבי לעשות בובות אלו, יש להחמיר כיון שמדובר באיסור דאורייתא. בשולי הדברים יש לציין את דעת מרן החת"ס (שו"ת יו"ד סי' קכ"ח) שמותר לעשות צורה שלימה ע"י גוי, ולשיטתו אם יש חיסרון באותה צורה, ניתן להשלים אותה ע"י הגוי. אולם יש חולקים בזה (ראה ס' נהרי אפרסמון יו"ד סי' קט"ז ו-קי"ח), וראה עוד הרחבה בעניין זה בדרכי תשובה (יו"ד סי' קמ"א סק"ל וסקל"ב). ולמעשה המחמיר בזה, תבוא עליו ברכה. והנה לגבי צורת אדם בזמן הזה, כתב בחכמת אדם (כלל פ"ה סע' ו'): "ונראה לי דצורת אדם בזמן הזה מותר להשהותן דכיון דאינו אלא משום חשד וידוע דבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם ואותו שנעבד עושין אותו משונה וכן מתלמידיו הנעבדים יש בכל אחד מהן סימן ואלו ודאי אסור להשהותן אבל שאר צורת אדם ומכל שכן אם סימא עינו וכיוצא בו מותר דאין בו משום חשד (וראיה דאמר ליה סמי עיניה דדין בפרק אם אינן מכירין (ראש השנה דף כ"ד ב)". ואם כן אם אין ידוע בודאי שצורת אדם זו או פרצוף זה נעשה לעבודה זרה, יש להקל שהרי בזמן הזה אין רגילות לעבוד לפסלים בצורת אדם, וממילא אין איסור להשהותם, וכל שכן במקרה שסימא עין אחת מהצורה, שאז ודאי שאין בצורה זו חשד לע"ז. ושמעתי על כמה מגדולי ישראל שקיבלו צורה כזו או אחרת, והחסירו לה חלק מהפרצוף מהאף או מהאוזן, ובכך התירו להשהותה בבית. בברכה רבה,