בס"ד על מעשה דינה אומר רש"י: "למס מרעהו חסד" - יעקב לא רצה להשיא את דינה לעשיו ובשל כך נענש. האם יוצא מכך שיעקב היה צריך לתת את דינה לעשיו? הרי ראינו כמה בכתה לאה על שאמרו שהיא תנשא לעשיו? האם מכך יש ללמוד שאדם צריך להתקרב לקרובי משפחה שאינם כל כך מכבדים תורה, על חשבון פגיעה ברוחניות? תודה

לשואל שלום, לפני שנים רבות שמעתי תשובה נפלאה לשאלה זו מפי סבי מורי הר"ר אשר וסרטיל ז"ל, בשם רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, הסבא מסלובודקה, וכך השיב: אכן נכון נהג יעקב בזה שמנע בתו מעשיו הרשע, אבל הטענה כלפיו היא שהוא לא נאנח בשעה שנאלץ לעשות זאת. הוא היה צריך להצטער על כך שאינו יכול לעשות עמו חסד ולהחזיר אותו באמצעות בתו למוטב. כלומר כל אימת שהיכה בפטיש על מסמריה של אותה התיבה שבה הטמין את דינה, היה צריך להיאנח ואף להוזיל דמעה. מכאן אנו לומדים לימוד מוסרי חשוב הנוגע לעבודת ה' בכללה - לא רק מעשיו של אדם חשובים לפני ה' אלא גם הכוונה שמתלווה אל המעשה. בברכה נאמנה