שלום וברכה, הנה ציטוט ממסילת ישרים פרק יט - והנה זאת ודאי שאהבה זאת צריך שלא תהיה אהבה התלויה בדבר, דהיינו שיאהב את הבורא יתברך על שמטיב אליו ומעשירו ומצליח אותו אלא כאהבת הבן לאביו שהיא אהבה טבעית ממש שטבעו מכריחו וכופהו לזה, כמאמר הכתוב (דברים לב, ו) הלא הוא אביך קנך, ומבחן האהבה הזאת הוא בזמן הדוחק והצרה, וכן אמרו זכרונם לברכה (ברכות נד, א) ואהבת את ה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, ובכל מאודך בכל ממונך. אמנם כדי שלא תהיינה הצרות והדוחקים קושי ומניעה אל האהבה, יש לאדם להשיב אל עצמו ב תשובות: האחת מהן שוה לכל נפש, והשניה לחכמים בעלי הדעה העמוקה. האחת היא כל מאי דעבדין מן שמיא לטב (ברכות ס, ב), וזה כי אפילו הצער ההוא הדוחק הנראה בעיניו רעה, איננו באמת אלא טובה אמתית, וכמשל הרופא החותך את הבשר או את האבר שנפסד כדי שיבריא שאר הגוף ולא ימות, שאף על פי שהמעשה אכזרי לכאורה, אינו אלא רחמנות באמת להטיבו באחריתו, ולא יסיר החולה אהבתו מהרופא בעבור זה המעשה, אלא אדרבא יוסיף לאהבה אותו כן הדבר הזה, כשיחשוב האדם שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עמו לטובתו הוא עושה, בין שיהיה בגופו, בין שיהיה בממונו, ואף על פי שהוא אינו רואה ואינו מבין איך זה הוא טובתו, ודאי טובתו הוא, הנה לא תחלש אהבתו מפני כל דוחק או כל צער אלא אדרבא תגבר ונוספה בו תמיד. סוף ציטוט. אני לא מבין בכלל על מה הוא מדבר. אבא בשר ודם אתה אוהב כי הוא מוגבל יחסית לבורא. בורא עולם כל יכול ומייסר בני אדם. ולא רק בני אדם. זה יכול ליצור רק סלידה ולא אהבה. עוד לא ראיתי תירוץ לזה שבורא עולם כל יכול. לא משנה איך יתרצו העובדה במקומה עומדת - אתה כל יכול, מה אתה רוצה מיצורים אומללים. איך אפשר לענות על זה? תודה רבה כל טוב

שלום את הייסורים לא מביא הקב"ה על האדם אלא האדם מביא אותם על עצמו, בעקבות מעשים שאינם ראויים, פעמים בגלגול זה ופעמים בגלגול אחר. הקב"ה כאב רחמן מווסת את הייסורים ומביא לאדם זיכוך ונקיון מכל חטא כדי שיזכה לטוב בעולם הבא. אדם שמבין שייסורים הן לטובתו מתייחס אל נותן הייסורים הקב"ה בהתאם. יום טוב