ערב טוב. היה לנו סוס שמת היום. האם מותר לקבור אותו באדמת המשק שלנו? לא לשם זיכרון כי הבנתי שאסור. אלא פשוט אין מקום אחר שאנחנו יכולים לקבור אותו.

שלום וברכה, מבחינת ההלכה אין בעיה לקבור סוס במשק. רק לפי מה שבדקתי, החוק בישראל לא מאפשר לקבור סוס באופן עצמאי בלי אישור. לכן יש לבדוק את הוראות החוק. המקום ימלא חסרונכם. מקורות והרחבה: נאמר בפסוק (ירמיהו פרק כב פסוק יט): "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ". המהרש"א (חדושי אגדות סנהדרין פב.) הביא שתרגום יונתן ורש"י פירשו את הפסוק הזה שהיו משליכים את החמור ברחובות. אך כתב המהרש"א שמלשון קבורת חמור יקבר משמע שעל כל פנים קבורה קצת יש לו לחמור, והיינו משום טומאת נבלות או משום סרחון אין משליכין אותו ברחובות אלא שאין מקפידין להעמיק קבורתן. על כל פנים מצינו שגם לדברי המהרש"א לא קברו ממש חמור, אלא רק הניחו אותו באופן שלא יגרום נזק. מצינו לכאורה תקדים לקבורת בעלי חיים ועשיית מצבה לשם הזיכרון. בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא יא, ויהי בשלח א) מסופר שבא נחש ושתה מהחלב של רועי צאן. הרועים לא ידעו שהנחש שתה מהחלב ועל כן באו לשתות מהחלב. הכלב התחיל לנבוח כדי שהרועים יבינו שכדאי להם לפרוש מהחלב שמעורב בו ארס נחש אבל הבעלים לא הבינו. ראה זאת הכלב, שתה מעצמו מהחלב על מנת להציל את הבעלים ומת. לאחר מכן קברו את הכלב ועשו לו נפש (סוג של מצבה) על קברו. ונקראת מצבת הכלב. גם בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג) מסופר סיפור זה אבל לא מוזכר שעשו לכלב מצבה. בכלל נראה בירושלמי שהבעלים מתו בסוף ולא הכלב. על כל פנים גם לפי משמעות הפסיקתא דרב כהנא אין ללמוד מזה לשאר מקרים, משום ששם הדבר היה מקרה חריג ביותר וגם לא ברור שהדבר נעשה ברצון חכמים. עיין במרכבות הארגמן (ח"ז, סי' כו) מה שכתב בזה. עיין שם עוד במרכבת ארגמן שהביא מקורות אם יש בחירה, ואם יש שכר ועונש לבעלי חיים. באגרות הראי"ה (ח"א עמ' קד) כתב: "עיקר שלילת הבחירה מבעלי חיים לגמרי אין לה יסוד, ודאי אינם כל כך רחבים בבחירה כהאדם, אבל יש לכל חי לפי מדת כשרונו גם כן חלק בבחירה", ע"ש. ראה גם אורות הקודש (ח"ב עמ' לה), ואכמ"ל. נראה שהשאלה הזאת קשורה לשאלה אם יש לבעלי חיים דעת (עיין נזיר י. לגבי מחשבה של פרה, בבא קמא לה. לגבי שור פקח, ובכלי חמדה יתרו אות ו, ד"ה "ובאמת בעיקר הדבר אם בהמה לעצמה יש לה מחשבה וכו"). חשוב לא לתת חשיבות גדולה מדי לבעלי חיים. באגרות הראיה (ח"ג עמ' פב) ביאר שהרצון לתת לבעלי חיים חשיבות כמו בני אדם נובעת מזלזול בכבוד הבריות ובצלם אלקים שבאדם. כהוכחה לכך ציין שהראשונים שהקימו אגודות צער בעלי חיים היו הגרמנים. ראינו להיכן הדברים הובילו. ראה גם מאמרי הראיה (עמ' 26). שוב שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם יש בעיה לקבור בעל חי כגון כלב לשם זיכרון ולעשות לה מצבה, והשיב שאין בעיה לקבור בהמה לשם זיכרון, ולעשות לה מצבה, אך אין לקבור אותה בבית הקברות. ואמר שאף שאין איסור, אין גם עניין בזה.