האם היום השתנו היחסים של הבליעות בכלים? אם אני לא טועה שמעתי שיש הסוברים שהכלים היום אינם בולעים כמו פעם ולכן ההכשרה שלהם הרבה יותר פשוטה.

שלום וברכה, למעשה כלים שבלעו איסור צריכים הכשרה כמו פעם. כך מורים גדולי הפוסקים. כמה טעמים נאמרו מדוע יש להכשיר כלים אף שנראה שאין בליעה בכלים בימינו: א. יתכן שהגעלת כלים היא גזירת הכתוב וחייבים מהתורה להגעיל כלים אפילו באופן שאין בליעה. ב. גם אם כלים מסוימים אינם בולעים, יש להגעיל את כל הכלים מחשש לתקלות, שלא יגעילו כלים אחרים שכן יהיו חייבים בהגעלה. ג. אף שלפי ראות עינינו אין בסוגי הכלים הרגילים בליעות ופליטות - מכל מקום אין אנו בקיאין בהגדרת בליעה ופליטה. ד. אין אנו יודעים בסוד ההגעלה, את כל כוונות חז"ל, שייתכן שנוסף על הנגלה יש כאן עניין רוחני עמוק, ואין איש יודע מה. מכל מקום לפעמים כאשר ישנו ספק אם הכלי צריך הגעלה, אזי הפוסקים מצרפים לקולא את הסברא שאולי יש להקל בכלים שלנו שנראה שכמעט שלא בולעים כלל. מקורות והרחבה: רוב ככל הפוסקים חייבו להגעיל כלים בימינו למרות שכפי הנראה הכלים שלנו (בפרט הכלי נירוסטה) לא בולעים, או ליתר דיוק בולעים מעט מאד (הרבה פחות מאחד בשישים). בהליכות שלמה פסח (הלכות הגעלת כלים הערה 63) כתב: "לענין כללות דין הגעלה חלילה להתחשב עם זה שלפי ראות עינינו אין בסוגי הכלים הרגילים בליעות ופליטות, כי אין אנו בקיאין בהגדרת בליעה ופליטה, ולכן דין כל הכלים ככל המבואר בדיני הגעלת כלים בשולחן ערוך ופוסקים ללא שינוי (ובמקום הפסד מרובה ישאל לחכם). הגר"ד ליאור שליט"א כתב בתשובה (שו"ת דבר חברון יו"ד ח"ב סימן קנג) שנראה להקל בכלי נירוסטה שאינם בולעים ולא צריכים הגעלה. בסיום דבריו כתב: "מרבותינו הפוסקים אנו למדים שיש להתייחס לכל כלי לפי טבעו ואין לגזור על כלי אחד אטו השני, ולכן יש להדגיש שרק בכלי נירוסטה בלבד מותר לעשות כך כיוון שאינם בולעים כמעט כלום, כך נראה לענ"ד. אמנם כיוון שדין זה עלול להתפרש כדבר חדש, בקשתי היא שיסכימו איתי עוד שני פוסקים ויצטרפו להיתר זה". ובסיכום התשובה כתב: "שאם בשלו בשר בסיר חלבי תבשיל בשרי ולהיפך - בדיעבד אפשר להקל". אולם רוב הפוסקים לא הקלו בזה. וכן הגר"ד ליאור שליט"א לא הכריע ולא קבע מסמרות בדבר. ובטעם הדבר שהפוסקים החמירו כתב הרב פפויפר (דרך-כוכב עמ' 312-311) וזה לשונו: "וכמה טעמים לדבר: א. שדרך עשיית הכלים משתנה תדיר, ומה שהיום לא בולע יכול מחר להיעשות בדרך שיבלע. ב. אם נקל בכלי מסוים בוודאי יבואו למכשול להקל גם בכלים אחרים. ג. הנורא מכל שכבר נקבעה צורה זו, לדרך ההפרדה בין כלי בשר וחלב, ובין טרף לכשר, וכל שינוי בצורת אופי שמירת חומות ההפרדה אין לדעת מה יהיה סופו. ד. אין אנו יודעים בסוד ההגעלה, את כל כוונות חז"ל, שייתכן שנוסף על הנגלה יש כאן עניין רוחני עמוק, ואין איש יודע מה". וכעין זה שמעתי מהגאון הרב אשר וייס שליט"א בשיעור בנושא הכשרת כלים (פרשת מסעי תשע"ט נמצא באתר קול הלשון). והאריך בזה במכתב שהודפס בספר כלי למעשהו של הרב ישי ורד. עוד העיר הג"ר שלמה הירש שליט"א (במכתב אלי) שאין להקל בזה משתי סיבות: א. נושא הבליעה בכלים שלנו לא נחקר מספיק. הבדיקות הם בנתוני מעבדה ודברים במציאות יכולים להשתנות מכמה סיבות. ב. כל עוד לא הוכח שהכלים בזמן חז"ל היו בולעים יותר מהיום אי אפשר להקל, כי אם גם הכלים בזמנם לא היו בולעים מוכח שאסרו בכל אופן. כפי הנראה זה לא נבדק (למרות שלא מסובך מידי לבדוק). וסיים הג"ר שלמה הירש שלכן ניתן להקל רק כאשר מצטרפות סיבות נוספות וכדברי הגרש"ז אוירבך (ראה לקמן). ראה עוד בספר פניני הלכה (כשרות לב, ח) שביאר בכמה אופנים מדוע חייבים להגעיל כלי מתכת בימינו גם אם הם לא בולעים, ובין השאר כתב שניתן לומר שזה גזירת הכתוב ע"ש. אף שהזכרנו לעיל את דברי הגרש"ז אוירבך בהליכות שלמה שכתב שחלילה להקל בזה, יש לציין שבספר מגילת ספר (יו"ד סי' צו אות טז) מובא שידוע מבית מדרשו של הגרש"ז אויערבאך ובנו הגר"ש איערבאך שמצרפים סברה זו להקל. וכן נראה למעשה בפרט אם מדובר בשעת הדחק. ואולי סוגיא זאת תתברר יותר במשך הזמן על ידי גדולי ישראל, ואין לנו אלא דבריהם של גדולי ישראל שמפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. כל טוב!