ידוע הסיפור על דמא בן נתינה, שלא העיר את אביו כדי לקחת את המפתח למכירת אבני השהם לחכמים. והשאלה היא מדוע לא המתינו חכמים עוד קצת זמן או חזרו במועד מאוחר יותר? וזאת על אחת כמה וכמה שידעו או הבינו שסיבת העיכוב היא האב הישן (היו לכאורה אף צריכים לשבחו על כך). ויתרה מדוע לאחר שאביו התעורר לא הלך דמא בן נתינה לחכמים כדי למכור וכדי לא להפסיד ממון כה רב?

שלום בירושלמי מופיע אותו מעשה של דמה בן נתינה, עם מספר הוספות שמהם ניתן לענות על שאלותיך. גירסת הירושלמי: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן הוא כיבוד אב ואם אמר להן: ולי אתם שואלין? לכו ושאלו את דמה בן נתינה...פעם אחת אבדה יָשְׁפֵה של בנימן. אמרו: מי יש לו אבן טובה כזו? אמרו: יש לדמה בן נתינה. לכו אליו ופסקו איתו במאה דינר. הלך וביקש להביאה להם ומצא את אביו שישן. יש אומרים שמפתח התיבה הייתה באצבעותיו של אביו ויש אומרים שרגלו של אביו הייתה פשוטה על התיבה. ירד אליהם ואמר להם: איננו יכול להביאה לכם. אמרו: שמא הוא רוצה כסף נוסף. העלו למאתיים, העלו לאלף. כיון שהתעורר אביו משנתו, ירד והביאה להם. רצו לתת לו בסכום האחרון (שפסקו לו) ולא קיבל עליו. אמר: מה אני מוכר לכם כבודו של אבא בכסף? איני נהנה מכבוד אבותי כלום. מה פרע לו הקב"ה שכר? אמר רבי יוסי בי רבי בון: בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה. לפי גירסת הירושלמי ניתן ללמוד ש... א. דמה בן נתינה לא הסביר לחכמים מדוע הוא איננו רוצה למכור להם את האבן הטובה, וחכמים חשבו שהבעיה היא במחיר וכל כן העלו לו את המחיר. ב. נראה שהחכמים נשארו שם ("כיון שהתעורר אביו משנתו, ירד והביאה להם") ולבסוף מכר להם במחיר הראשון. ורק כעת מספר להם שהכל היה בשביל כבוד אביו. ג. באותו לילה זכה דמה בן נתינה בפרה אדומה וכך פיצה אותו הקב"ה בסכום הכסף שוויתר עליו. יום טוב