שלום וברכה. ההגדרה של צהל היא שאסור ליטול שלל במהלך מלחמה. יש לי שתי שאלות: 1.מה התוקף ההלכתי של אמירה כזאת? 2.בהנחה שיש תוקף ולכן אסור. במקרה שההנחה היא שהגוי התייאש מהציוד שלו או שהציוד עכשיו בין הריסות או הולך להשמדה וכו, האם חייל יכול ליטול לא מצד שלל מלחמה אלא כחלק מדיני היאוש וזוטו של ים וכו, כלומר כחלק מהדינים הפרטיים של אדם לחברו, או שמא מאחר שבסוף המציאות מסביב היא של מלחמה והוא כרגע חייל אז הוא לא יכול לקחת מכוחו הפרטי אלא על כל החפצים יש איסור לקחת מצד המדינה. אוסיף שאני מבין שיש עוד צדדים בנושא זה כמו ההתרכזות בלחימה, חילול ה ועוד. אני שולח כי רוצה להבין את הדין בהקשר הזה. תודה רבה!

שלום וברכה, בכל נושאי שלל מלחמה יש לפעול באופן מלא ומדוייק ואך ורק בהתאם לפקודות הצבא, שכן "דינא דמלכותא דינא". אחד התחומים המרכזיים שבהם במקורותינו מפורשת ההלכה של דינא דמלכותא דינא היא בחלוקת שלל מלחמה (ראו רמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק ד' הלכות ט'-י' ועוד). ועל כן גם לפי ההלכה - הפקודות הן שקובעות. ממילא, השאלה האם פלוני התייאש או לא אינה רלוונטית בהקשר הזה, משום שהפקודות הן שמחייבות. ברכה והצלחה רבה.