אשמח לעזרה בחישוב , אם אני במשרה חלקית ויש לי תמיכה משפחתית ותמיכה ממוסדות ציבוריים כמו ביטוח לאומי ומשרד העבודה. כיצד עליי לחשב את המעשר? כי אחרי כלל ההוצאות אני עם רווח קטן. האם מסכום זה מפרישים או מכלל ההכנסות? מרגיש לי שמהסכום הכולל להפריש מעשר זה סכום גבוה שמתנגש עם שליחה לחוגים, או אפילו מותרות בסיסיות של מתנות לילדים וכד, ויכול להותיר במינוס. זה מאד מבלבל. אשמח להבין או לקבל ידע בנושא או אפילו חיזוק אמוני. תודה רבה.

שלום דרשו חכמים על הפסוק (דברים יד, כב): “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – עשר בשביל שתתעשר”. וכן הסביר רבי ישמעאל ברבי יוסי, שעשירי ארץ ישראל נעשו עשירים בשביל שהפרישו מעשרות (שבת קיט, א). רוב הפוסקים (ע"פ הרמ"א יו"ד סי' רמ"ז סע' ד') כתבו שאפשר לנסות במעשר כספים את ה’. וכך כתב בספר ‘אהבת-חסד’ (ח”ב יח). אמנם נראה שהכוונה על נס נסתר, היינו שה’ ישלח ברכה במעשה ידיו, אבל אין הכוונה שמי שנוהג ברשלנות ובחוסר תבונה, יהיה עשיר למרות כל תאוותיו ושגיאותיו. ויש לשאול, וכי ראוי לאדם לעשות מצווה כדי להתעשר, ומדוע התורה מדריכה אותנו – “עשר בשביל שתתעשר”? אלא שאכן כן, טוב שנותני המעשר יתעשרו, ואז יתנו עוד מעשרות ויהיו שותפים בתיקון העולם. בנוסף לכך, יש קידוש ה’ בכך שנותני הצדקה יהיו עשירים. המצווה לתת מעשר כספים חלה על כל כסף שהגיע לאדם – בין כסף שקיבל בירושה, או כסף שהרוויח במשכורת או מסחר, או כסף שקיבל במתנה מקרובים או חברים או מענקים שגופים שונים מעניקים, או פיצויים בעת סיום עבודתו, מכל הכספים הללו צריך להפריש מעשר כספים. יש להפריש מעשר מהנטו ולא מהברוטו. ומה שאדם משלם למשכנתא וארנונא נחשב כבר כחלק מההוצאות השוטפות שלו, שאין מפחיתים אותם מהמשכורת. אדם הנמצא במשך זמן מסוים במצב דחוק ישהה את נתינת מעשר הכספים עד שמצבו ישתפר, וירשום בפנקסו מידי חודש בחודשו כמה הוא חייב למעשר, ולבסוף יפרע את כל חובו. עני פטור לגמרי ממעשר כספים, ורק כשירחיב ה’ את גבולו, יתחיל להפריש מעשר מרווחיו. עד גיל שש ההורים חייבים לפרנס את ילדיהם מהתורה, וחכמים הוסיפו וחייבו את ההורים לפרנס את הילדים עד שיגיעו בערך לגיל שלוש עשרה (כתובות מט, ב). וכיוון שזו חובה, אין להחשיב את מה שמוציאים עליהם כצדקה. ומי שמצבו דחוק מאוד, ואינו יכול לפרנסם בלא להיעזר בכספי המעשר, נחשב עני, ופטור מלהפריש מעשר כספים. (כל הנ"ל נכתב ע"פ הספר פניני הלכה, ליקוטים ב', הלכות צדקה) יום טוב