שלום הרב, 1. לפי מה שהבנתי חכמים גזרו על מי שעושה גורן מפירות הפקר, שחייב להפריש תו"מ כיון שנראה כבעלים. שאלתי היא מה הגדר של עשיית גורן? למשל, אם מוסקים עץ זית או שניים ואוספים ככה כמה ארגזים או דליים, זה נחשב או לא? (אשמח לגדר שיהיה אפשר לבחון לפיו) 2. לפי מה שהבנתי יש חיוב לאבד בידיים תרומה טמאה שלא ניתנת לכהן לשימוש, על מנת שלא יכשלו באכילתה. ויא שצריך דוקא לשרוף. השאלה אם הדין נכון להלכה שצריך דוקא לאבד (ולא לשמור עי שקית כמו שעושים לתרומה טהורה)? שואל כיון שלא ראיתי אף אחד נוהג כך למעשה... בנוסף האם יש ענין להחמיר לאבד דוקא בשריפה לצאת ידח כל הדעות? תודה!

בס"ד שלום וברכה א. הרמב"ם תרומות פ"ב הי"ב לא הזכיר דין הגורן, הראב"ד שם הזכיר דין הגורן. אולם כל זה בגלל הידיעה של האנשים מהיכן הגיעו הפירות לגורן, אבל בימינו שאין מושג של גורן שאוספים (אולי בית אריזה) אבל רוב אנשים מכניסים לבית, נראה שאין כאן גורן ואין צורך להפריש מההפקר ובודאי שאין משאירים ארגזים בשדה אלא לוקחים הבייתה ושם עושים את היין, אין מושג של גורן. ב. אמנם תרומה טמאה יש לשרוף, לדעת הרמב"ם (מ"ע צ) זו מצוה ממש, אבל לא נהגו לשרוף אלא בחלה, ונאמרו מספר נימוקים לכך, עיין מנח"י שכתב שמחשש תרומה טהורה לכן מספיק קבורה, ונראה שיש להוסיף עוד שדין השריפה לדעת רש"י היא שלא יבוא לידי תקלה ובתרו"מ בזה"ז מדרבנן מקילים לסמוך על דעת רש"י ולכן אפשר להניח בעטיפה (שלא יהיה בזיון) ולהניח באשפה או לקבור. בחלה השאירו את התקנה כיוון שאין שם מינים אחרים אלא הכל נשרף, אבל תרומות יש הרבה דברים שלא נשרפים אלא נקברים, ולכן התקנה הכללית היא לקבור בלא בזיון. שבת שלום יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ