שלום לרב, בדוכן למכירת ארבעת המינים יש לאחד המוכרים מכשיר לסליקת כרטיסי אשראי. לקוח שאין בידו מזומן מבקש לשלם באמצעות המכשיר, ובעל הדוכן גובה ממנו סכום נוסף עבור השירות. העמלה ידועה ומוסכמת מראש. האם יש בכך חשש ריבית?

שלום רב, מותר לגבות עמלה עבור שירות הסליקה, הטרחה והשימוש במכשיר, כאשר העמלה ידועה ומוסכמת מראש, והיא אינה נגבית עבור המתנת המעות או עבור הקדמת התשלום. ובכל אופן בנידון השאלה אין כאן תוספת (כמבואר בהרחבה). הרחבה: התשלום הנוסף אינו עבור עצם המתנת המעות, אלא עבור שירות הסליקה והשימוש במכשיר. כשם שחברות האשראי גובות עמלה עבור שירותי הסליקה, כך מותר לגבות תשלום עבור הטרחה והשירות הניתנים ללקוח. תשלום זה אינו נחשב תוספת על הלוואה, אלא שכר עבור שירות נפרד. נוסף על כך, נראה שאין במבנה העסקה כלל שכר המתנה, כיון בעל המכשיר מעביר תשלום מזומן ללקוח או למוכר הראשון, ואילו חיוב הלקוח נעשה לאחר מכן ע"י חברת האשראי (ברוב המקרים הכסף אינו זמין מיד לבעל העסק). נמצא שאין כאן מצב שבו בעל המכשיר מלווה ללקוח סכום מסוים וגובה ממנו לאחר זמן סכום גדול יותר. אדרבה המציאות כאן הפוכה, הלקוח מסכים מראש להעביר סכום גדול יותר לבעל המכשיר כדי לקבל את שירותו, ובעל המכשיר נותן סכום נמוך יותר ממה שהלקוח העביר בכרטיס אשראי. והרי פשוט שאין איסור ריבית כאשר הלווה מחזיר למלווה פחות ממה שקיבל. אם כן אין כאן תוספת כלל וכלל. בכל אופן חשוב לציין את דברי חז"ל (ב"מ סג:), "כללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור", כלומר כל תוספת הניתנת עבור המתנת מעות אסורה, והוא הדין לחוב מחמת מכר וכדו', אך תוספת שאינה באה עבור המתנת המעות אינה בכלל איסור ריבית. וכתב הרשב"א (ח"ג סימן רכ"ז), שהוא הדין לקולא, שאם עדיין לא הגיע זמן הפירעון אין בכך איסור ריבית. על פי זה, כתב בספר ברית יהודה (פ"ב ה"ה), על פי החקרי לב (יו"ד תניינא סי' ד'), להתיר באופן דומה: כגון שראובן מבקש משמעון שטר על סכום מסוים, שזמן פירעונו לאחר עשרה ימים, ומתחייב שאם יפרע קודם זמן הפירעון ייתן סכום גדול יותר. הטעם הוא שהתוספת אינה ניתנת עבור המתנת המעות, אלא עבור הקדמת הפירעון, ובשעת נתינת הכסף עדיין לא נעשתה הלוואה גמורה. וכן כתב בספר ריבית לאור ההלכה (פרק ב הלכה ד), שמותר לאדם להשתמש בכרטיס האשראי של חברו ולפרוע לו קודם זמן החיוב, ואף לתת לו סכום גדול יותר עבור הקדמת התשלום, כיון שבשעת נתינת הכסף עדיין לא נעשה כאן הלוואה ואין התוספת ניתנת עבור המתנת המעון. לכן, בנידון דידן, כיוון שהתוספת ידועה ומוסכמת מראש, והיא נגבית עבור השימוש במכשיר, ולא עבור עצם המתנת המעות או הקדמת התשלום, מותר לגבותה ואין בכך חשש ריבית. וכפי שכתבנו באמת אין כאן תוספת כלל וכלל. חג סוכות מאיר ושמח,