פעם אחר פעם מטיפים לי באופן סמוי ובזוי כי מאחר ואני מובטל או כשהייתי מורה תימני שאני לא שווה וכך גם היחס. האם לקבל זאת כגזירה משמיים או להתקומם? יש כאן עינוי התבזות השפלה ואבק רציחה שכן אני יכול למות מרוב צער ואז זה יהיה התאבדות רחמנא לצלן. מה דעת כת"ר?

בס"ד שלום לך יקירי. קראתי את דבריך וממש הרגשי את הכאב שאתה מבטא, ואת התחושות שלך. חשוב לי לומר לך דבר מאוד מאוד מרכזי. אתה אהוב מאוד ויקר מאוד בפני אבינו שבשמים. ה' יתברך אוהב אותה אהבה עצומה ומאמין בך מאוד מאוד. הלוואי והיינו מסוגלים להבין עד כמה ה' אוהב אותנו. הבעל שם טוב הקדוש, כאשר ניסה להסביר זאת מעט, אמר שנדמיין הורים ששנים לא היו להם ילדים, ורק לעת זקנה נולד להם ילד. כמה אהבה וגעגועים יש להורים לילד הזה? פי מיליון כמה שה' יתברך אוהב כל אחד מאיתנו. אנו מתחילים כל בוקר שלנו בהודאה לה' יתברך על שהוא ברא אותנו, ועל כך שהוא עשה אותנו מיוחדים כל כך. שכל אחד הוא מיוחד בעיני ה' יתברך. ולכל אחד יש תפקיד משמעותי מאוד בעולם. לכן, אל תקשיב לכל הקולות האלו שבאים להחליש אותך. הם ממש מבחן בשבילך, אם תצליח להתגבר על רעש נוראי זה, ולהתגבר ולהאמין בעצמך. אתה נפלא, ויש בך אוצרות נפלאים שאתה צריך להוציא לעולם, ואל תיתן לאף אחד להפריע בכך. אני מאמין בך מאוד, ובטוח שאתה תצליח. חזק את עצמך כל הזמן. וזכור שאנו מאמינים בכך, שאנו איתך, ושאתה תגיע רחוק בעזרת ה'. אני כאן, אשמח לחזק כל זמן שאתה צריך, ותבחר לך תמיד להיות עם מי שמחזק ולא עם מי שמחליש. עלה למעלה עלה, כפי שאומר הרב קוק זצ"ל כי יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תיכחש בם (אל תשכח שיש לך את כל העוצמות האלו)... דרוש אותם וידרשו לך לעולם. צעד למעלה ותגלה כמה שאתה נפלא. בברכה הרב יצחק גרינבלט.