אם אני רואה אורח שהתיישב במקומי הקבוע בבית הכנסת, האם נכון לבקש ממנו לזוז כדי שאוכל לשבת במקומי הקבוע, או שעדיף שאתפלל במקום אחר?

שלום וברכה, עדיף לא לומר לו דבר ולהתפלל במקום אחר, משום החשש שמא הוא ייעלב קצת או יצטער קצת. אם אתה יכול להתפלל ליד מקומך הקבוע בתוך ארבע אמות אז עדיף להתפלל שם (עי' שו"ע צ יטו מ"ב שם). הרחבה: כתב השולחן ערוך (סימן צ סעיף יט): "יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך". וכתב המשנה ברורה (צ ס) שארבע אמות נחשבות כמקום אחד. אם כן למדנו בשולחן ערוך שכאשר יש צורך - אפשר לשבת שלא במקומו הקבוע. כאשר בא אורח ומתיישב במקומו של אחד המתפללים הקבועים, נראה שזה נחשב 'צורך' המאפשר לאדם לא לשבת במקומו הקבוע, ומן הנכון שלא לבקש מהאורח לקום שמא הוא ייעלב. וכתב החשוקי חמד (ברכות ז:) שבכך שנותן לאורח את המקום ולא מקים אותו - הוא מקיים בכך מצות עשה של "ואהבתם את הגר". ופירוש גר הוא שבא מארץ אחרת ומעיר אחרת לגור אתנו, ומכל שכן גר שנתגייר (ראה ספר המצוות הקצר לחפץ חיים מצוה סא). וכן השיב לי הגר"א נבנצל שליט"א שיתפלל במקום אחר. עוד שאלתי את הגר"א נבנצל אם יתפלל בארבע אמות של מקומו, והשיב שאם יש יכול אז ישב בארבע אמות של מקומו, ואם לא אזי יתפלל במקום אחר ולא יבקש מהאורח לקום ממקומו. עכ"ד הגר"א נבנצל שליט"א. בילקוט יוסף (צ ל), ובפסקי תשובות (צ כד) כתבו שאם אורח התיישב במקומו הקבוע - "לא יתקוטט עבור זה". משמע מדבריהם שיבקש ממי שיושב במקומו לקום רק לא יתקוטט. ולענ"ד יותר נראה כדברי הגר"א נבנצל והחשוקי חמד שלא רק שלא יריב על המקום, אלא גם לא יעיר לאורח כלל, משום שהוא יכול להיעלב או להצטער קצת מהבקשה לקום אפילו אם הבקשה נאמרת בנימוס וכבוד ללא מריבה.