בהמשך לשאלה בחינוך שהרב התייחס אליה בעיתון "בשבע" { בנוגע לילד ש"גונב"} רציתי לשאול את הרב שאלה נוספת בענין חינוך, בתי בת החמש החלה לשקר לי (אולי זה ביטוי קשה) בנוגע לקיום מצוות. כשאני מזכירה לה ליטול ידיים או לברך היא אומרת לי "כבר ברכתי, כבר קראתי קריאת שמע", למרות שלי ברור שלא עשתה זאת. אני לא יודעת כיצד להגיב. מצד אחד אינני רוצה לומר לה "את לא ברכת" ומצד שני אני רוצה שאכן תבצע את המצווה ותבין שזה חשוב. כיצד הרב מציע להתייחס לענין?

תחילה יש לומר כי גיל חמש הוא גיל גבולי לעניין חיוב חינוך במצוות, כלומר, בגיל זה אין להכריח את הילדים ליטול ידיים לפני הסעודה. יש לעודד אותם לכך, אבל אם לא ירצו, יש לומר: "טוב אתה עוד קטן, אתה לא צריך ליטול ידיים". גיל החינוך הוא הגיל שבו הילדים מבינים את המצווה ודרך קיומה, ולגבי נטילת ידיים הוא כבן שש או שבע. לגבי "שקר" מצד אחד טוב שהילדה תדע כי לא הצליחה להונות אותך, וכך לא תהיה לה מוטיבציה להמשיך לדבר כך. ומצד שני אין להתייחס לכך בחומרה, כי היא אינה מבינה את חומרת השקר, אלא יש לומר לה: "כנראה שעדיין לא נטלת ידיים, אבל אולי את עוד קטנה".