האם ישנו עומק רוחני-תורני לתחושת הדה-ז'ה-וו (כשאדם חווה משהו וחש במעורפל שדבר זה כבר אירע לו פעם, אך קשה לו להיזכר מתי ואיך בדיוק- Deja vu)?

אינני מבין את השאלה. אולי הכוונה לזכרון פנימי שבו הנשמה זוכרת את שורשה, וממנו שורש האמונה. וכיוצא בזה אמרו חז"ל, שהתינוק לומד את כל התורה, וכשיוצא בא מלאך ומכה על פיו ומשכיחו. ובארו שבכל זאת יש בלימודו הקודם תועלת, שהלימוד שיעשה אח"כ אינו חדש לגמרי, והלומד חש שהוא חוזר על עצמיותו.