למה הכוונה בביטוי "פסיק רישיה"?

מהתורה אין אדם מתחייב על עשיית מלאכה בשבת אלא אם כן עשה אותה בכוונה אבל אם עשה פעולה לשם תוצאה מסויימת ותוך כדי זה נוצרה גם מלאכה אינו חייב. לדוגמא, מותר לאדם לגרור בחצר ספסל כדי להכניסו הביתה, אף שיכול להיות שיווצר תוך כדי הגרירה חריץ בקרקע, מאחר ולא מתכוון לכך. אם אדם עושה פעולה מסויימת ואינו מתכוון למלאכה אסורה אבל חייב להיות שמפעולה זו תעשה המלאכה אסור הדבר. לכן ספסל כבד מאוד שבגרירתו בודאי יווצר חריץ אסור לגוררו על גבי קרקע. הביטוי "פסיק רישא" הוא חלק מהמשפט "פסיק רישא ולא ימות?!" כלומר, אפשר לחתוך את הראש והוא לא ימות?!. מכאן נלקח הביטוי למקרים בהם אדם עושה פעולה ויש לה תוצאה מוכרחת אזי אף שמתכוון לתוצאה אחרת הדבר אסור כאילו נתכוון לתוצאה האסורה. (שמירת שבת כהלכתה חלק ג, מבוא להלכות שבת פרק א סעיפים יא-יד)