מה קורה כשכבוד שבת נפגש עם עונג שבת או גורם לקושי מסוים בהליך השבת? לדוגמה לא לאפשר למי שלא אוהב את רוב המאכלים וכן אוהב שוקולד לאכול פרוסת שוקולד. או לא לאפשר לשים חבילת קטשופ על השולחן כיוון שזה לא מתאים לשבת ולהצריך כל פעם ללכת להביא הקטשופ מהארון בכל פעם שנגמר.

שלום וברכה, הצגת דילמה נכונה. אכן חשוב שהאוכל של שבת יהיה לא רק טעים אלא גם אוכל חשוב המכבד את השבת, ויהיה ניכר ההבדל בין שבת לחול. כך כתב הרמב"ם (שבת ל ח): "מי שהיה ענוג ועשיר והרי כל ימיו כשבת צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול, ואם אי אפשר לשנות משנה זמן האכילה אם היה רגיל להקדים מאחר ואם היה רגיל לאחר מקדים". דבריו הובאו בקיצור ברמ"א (רפח ז). יחד עם זה חשוב לענג את השבת ולא לגרום לטרחה ועומס או צער (ראה מ"ב סי' רפח ס"ק כד שלא לדחות את הסעודה הרבה כדי לעשות היכר לשבת משום שזה יגרום צער. עוד בהקשר זה - נמסר בשם הגריש"א, שכיון שיסוד הכיבוד וההכנה כדי שיהא לו עונג, אם אדם מתענג יותר בחלות של המאפיה ומצטער יותר בשל אשתו אינו חייב בזה, כמובא במשנה אחרונה רמב הע' מב). קשה לתת כללים בעניין זה, אלא כל אחד יכול להחליט לפי דעתו מה האיזון הנכון בין כבוד שבת לעונג שבת.