ברצוני להתייחס לתשובת הרב מתאריך ה’ תמוז לגבי תנועת בני ברוך, בה התייחס הרב להפצת חכמת הקבלה לכל דכפין. אינני מעוניין להתייחס באופן ספציפי לתנועה זו ולעומד בראשה, מכיוון שידוע לי שחלוקות הדעות באשר אליהם. עם זאת, ברצוני להסב את תשומת לבו של הרב לכך שלפחות בעניין דרכי הפצת חכמת הקבלה, נראה שהם לא עושים זאת על דעת עצמם אלא מתבססים על כתבי גדולי המקובלים. "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות. כלומר, שעד עתה לא נתגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מלה ומלה על אופנה, כי גם אנכי נשבעתי לרבי, שלא לגלות, כמו כל התלמידים שקדמוני. אבל שבועה זו, ואיסור זה, אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בע"פ, מדור דור, עד הנביאים ומעלה, כי דרכים האלו, אם היו מתגלים להמון העם, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו. אמנם אותו הדרך, אשר אני עוסק בספרי הוא דרך המותר, ואדרבה נצטוויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר לי, ומכונה אצלנו דרך התלבשות הדברים. ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה נתינת רשות. וזהו שהעניק לי ה’ במדה שלמה, אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן וכו’ אלא שאין דורו זכאי לכך", ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה הוא מסבת הדור שלי. (בעל הסולם - פרי חכם, "מאמרים", תורת הקבלה ומהותה, עמוד קסה) בעניין לימוד החכמה לחילונים בדורנו: "וכבר דברתי כמה פעמים, שדווקא זה הדור הנראה כ"כ ריק ופורק עול, הוא היותר מוכשר לאור תשובת אמת. (הרב קוק - אגרות ב, לד) "וזה ענין התקטנות ערך הדורות, עד שבאו לצמצום האחרון שבדורנו, ש"חכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו",כי במצב הזה נמצאים ההמון במזג השוה, ואין עבודה אלוקיית שום חיוב להם, וגם לא ירגישו חסרון בהעדרו, ואפילו אותם שעוסקים בעבודה, היא כמצוות אנשים מלומדה. אינם צמאים ושואפים למצוא איזה לחלוחית דעת בעבודתם, ואם אמר יאמר איזה חכם להם, בואו ואלמדכם בינה, להבין ולהורות בדבר אלקים, תיכף המענה בפיו, כבר יודע אני בנפשי כי לא אהיה כרשב"י וחבריו, והנח לחמרא על דורדיא, והלואי שאקיים הכל בפשיטות. אבל עליהם נאמר: "אבות יאכלו בסר ושיני בנים תקהינה", כי הם עוסקים בתורה ובמצוות שאינם מבושלים ושני בניהם תקהינה לגמרי, ותמהים להם מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו, ואף אתה הקהה את שיניו, וזהו צורת דורנו, שאנו עוסקים בו. אבל עם הכתוב והמבואר לעיל, תבין שבכור הברזל הזה, עוד לנו תקווה גדולה וכו’, כי מעתה כל בן משכיל שינדב לבו ומאודו, לעבודת האלקים, לא יהיה כלל מהמסתפקים במיעוט, מפני שנקודת שאיפתו אינו יוצא מהעדר, אלא מנקודת השובע, ולכן כל היוצא להתדבק בתורה ובמצוות לא יתרצה בשום פנים, אלא להיות, חד בדרא, דהיינו, לידיעת אלקיו ממש, ולא ירצה לפזר כחותיו בשביל עבודת פשוטי העם כלל וכלל, זולת אל המובחר שבמובחרים, לקרבת אלקים ממש, ולידע בשכלו, כי ה’ בחר בו. (בעל הסולם - סגולת זכירה) בעניין לימוד קבלה לגויים בדורנו: "ומזה תבין ענין גניזת חכמת הנסתר מעיני החיצונים, גם מה שאמרו ז"ל: "אסור ללמד גוי תורה". ולכאורה יש סתירה לזה מתנא דבי אליהו, שאמר: "אפילו גוי, ואפילו עבד, ואפילו שפחה, שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה עמהם". והאיך הורו ז"ל, שאסור ללמד גוי תורה? אכן הכוונה של תנא דבי אליהו הוא בגוי שנתגייר או עכ"פ שפירש את עצמו מעבודה זרה, דהיינו מאמונות התפילות. והכונה של חז"ל, היינו במי שלא פורש מע"ז, אלא רוצה לידע מתורת ישראל וחכמתו, כדי לקבל ממנו חיזוק וכח לע"ז שלהם... הנה יש בזה עוד טעם, כי קבלה בידינו, שיש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה", דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת. וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל... ותבין רמזים האלו, שאין ענין השופר הזה, רק גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, שהוא תנאי מוקדם ומחוייב לבא בטרם הגאולה השלימה. (בעל הסולם - שופרו של משיח) בעניין נחיצות לימוד הקבלה: "להפנות את הלבבות ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור אחרון הכרח גמור לקים היהדות. (הרב קוק - ערפילי טוהר, סה) "שכל גדולי הקבלה פה אחד צועקים, ככרוכיה, שכל זמן מאורייתא את רזיה ואינם עוסקים בסודותיה, מחריבים את העולם. (הרב קוק - אגרות ב, רלא) "הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים, אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במדות ובמעשים טובים, יותר מכל בני דורו, ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבוא עוד פעם בעוה"ז, כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל. וז"ל הזהר "שיר השירים" בביאור הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים", שפירשו חז"ל על הנשמה, הבאה לפני כסא הכבוד לאחר פטירתו של אדם, שאומר לה הקב"ה: "אם לא תדעי לך היפה בנשים", אע"ג שאנת יפה בנשים, וזכאה אנת בעובדין טבין יתיר ויאה מכל הנשמות, אם לית לך ידיעה ברזין דאורייתא, "צאי לך בעקבי הצאן", פוק לך מהכא ותוב לעלמא דין, "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים", תמן תלכי אל בתי מדרשאות ותילף רזי דאורייתא מפומייהו דרבנן". (בעל הסולם - הקדמה לספר "פי חכם").

הרב קוק דיבר על רעיונות שמקורם בחכמה הפנימית, כגון ספריו עצמם, אך הוא לא התכוון ללימוד ספרות קבלית במקורה על שלל דימוייה וביטוייה, שרק מי שהוכן נפשית לכך מסוגל לקולטם ולהפנימם אל נכון. בלי יר"ש בסיסית בלי ידע סביר בתנ"ך בתלמוד ובהלכה, בלי הפרדה בין נשים לגברים בלי לבוש הולם ומידות אין ללמוד קבלה מהמקור לדעת הרב קוק. זו גם דעתו של בעל הסולם.