האם היהדות מכירה בצורך המיני של האדם כצורך טבעי ולגיטימי, האם מספר הפעמים שמותר לבעל להגיע לפורקן מיני הוא כמספר ילדיו, האם מספר קטן זה כשלעצמו לא יכול לגרום לו עוול, האם היהדות מכירה בצורך של האישה לעשות טוב לבעלה כמו הצורך שלו לעשות לה את אותו הטוב? הרי הוצאת זרע לבטלה היא אסורה על הגבר ומגבילה את הצורך לספק רעב טבעי, אבל איך היהדות מאפשרת לחיות עם רעב ותסכול כזה כל החיים, היכן השוויון בין הרעב המיני הנשי שמסופק כל צרכו כל החיים (עם הגבלות הגיוניות ושניתן לחיות איתן), מול הרעב המיני של הגבר שמספר הפעמים שיוכל להגיע לסיפוק הוא אפסי יחסית לזמן חייו?

בנושא שאתה שואל יש מה שמותר מבחינת הדין ויש מידות והנהגות של חסידות וקדושה. כל אחד צריך לבדוק מה מתאים לו ומה מדרגתו. לפי היהדות מותר להשתמש בצורך המיני מספר פעמים רב וכפי הצורך. אין איסור להיות עם אישה גם אם המניעים הם לא הבאת ילדים. אולם זאת בתנאי שהאישה היא מותרת לך מתחינת האישות והיא לא נידה. אדם יכול להיות עם אישתו גם מספר פעמים בלילה אחד. אולם מבחינת הנפש והמידות זה לא מומלץ. חכמים אמרו על היצר המיני "משביעו -רעב". כלומר הרגשת הרעב אינה תלויה במספר הפעמים שאדם מתעסק עם הצורך המיני שלו. אנו רואים בצורך המיני לא כצורך גופני בהמי אלא בעיקר כצורך נפשי רוחני. לכן כאן הענין לא תלוי במספר הפעמים אלא באיכות הקשר. יש אדם שיהי עם אישתו פעם פעמיים בשבוע אולם הוא יהיה שמח יותר ומסופק יותר מאדם שירבה בתשמיש. בכל אופן היהדות היא דרך חיים שמתאימה לכוחת הנפש שיש בנו. אנשים דתיים לא צריכים להיות אנשים רעבים אלא להיפך הם צריכים להיות האנשים הכי שבעים הכי שמחים והכי מאושרים.