אני בת 40 ונשואה 15 שנים, יש לי 3 ילדים (שיהיו בריאים). אני לא עובדת מזה 10 שנים ובעלי משקיע את מרצו בפרנסה. במהלך השנתיים האחרונות אני מתנדבת כמנהלת להקת זמר, הפעילות ממלאת אותי ויש לי סיפוק רב. במהלך הפעילות הכרתי אנשים חדשים ונוצרו לי מערכות יחסים חבריות בלבד, עם נשים ונערים. מערכות היחסים חבריות, מעבר לפעילות בלהקה. קשר מסויים עם בחור בן 17 מאוד מפריע לבעלי, למרות שבקשר הזה אני משמשת כאם תומכת ומייעצת. בעלי טוען שזה בסדר שיש מערכות קשרים חברתיות הממלאות אותי, אולם לקשר עם בחורים, מעבר לפעילות בלהקה הוא מתנגד בתוקף. בנוסף הוא מאוד נפגע שאינני משתפת אותו בכל מערכות היחסים ובסודות האנשים בלהקה. לטענתו הוא מוכן להפרד במידה והמצב ימשך. הפסיכולוגית שלי אומרת שאסור לי לוותר על מה שאני ועל מה שממלא אותי. אני בדילמה מה לעשות, מה דעת הרב, וכיצד ההלכה פותרת סוגיה זו? כמובן שיש לי רצון לשמור על המשפחה, אך בו בעת אני רוצה גם לשמור על הנפש שלי?

על פי דרכה של תורה אין מקום לקשר בין אשה נשואה לאיש אחר אלא בענינים הקשורים בעבודה או פעילות אחרת, אך לא קשר אישי. הפסיכולוגית שלך מיעצת לך עצה רעה. הדבר החשוב ביותר שעליך לשמור זה על שלמות המשפחה. ועל הקשר הבריא והשלם עם בעלך. בני זוג צריכים לחיות בחיבור מלא כאילו הם אדם אחד בעל שני גופים. והאמון צריך להיות מלא ואין אושר גדול מזה וצריך לעבוד על הקשר הזה לבנות את היחד. גם אחרי הרבה שנות נשואים אפשר להעמיק את היחד להיות מאושרים מאד. וזו דרכה של תורה. לגבי הקשר עם הבחור הצעיר אם זה מפריע לבעלך אני מציע להפסיק קשר זה.