שמעתי מכבוד הרב שיעור (בערוץ 7) ושם הרב אמר שלא היהודים הרגו את יש"ו הנוצרי, והרב הוכיח זאת שהרי הצליבה היא לא הריגה מקובלת ביהדות. ולכן הרב הסביר שהיהודים רק דנו אותו אך הוא נמסר לרומאים והם צלבו אותו, הרב הזכיר גם את הרמב"ם בהל’ מלכים באותו שעור. אך הרמב"ם כותב במפורש "אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין...". קשה לומר שהכוונה נהרג זה נידון, וכן קשה לומר שהרמב"ם מדבר על מישהו אחר כי הרי הרמב"ם הכיר את הנצרות. יתרה מזאת הגמ’ בסנהדרין אומרת שהוא היה מקורב למלכות (ולכן למרות שהוא מסית ומדיח בכל אופן הכרוז היה יוצא ואומר מי שיש לו זכות...) אודה לרב אם יפתור לי את הסבך.

בפרשת בא כתוב והיכיתי כל בכור ואחר כך כתוב ולא יתן המשחית לנגוף, ופירש רש"י שנתנה רשות למשחית. ומכאן שנתינת רשות למשחית נחשבת כאילו ד' היכה, וכך נראה שהסנהדרין גזרו את דינו למיתה. וכדין מסית לומדים לעבודה זרה נתחייב סקילה ואח"כ תליה לזמן קצר. וידוע שאותו האיש לא נסקל אלא נצלב ומכאן ברור שנמסר בידי הרומאים ונהרג במיתה שהיתה נהוגה בידיהם. בפרט שבדין ישראל מי שחייב תליה כתוב בגמ' שתולים ומיד מורידים, ואותו האיש שהה על העץ כמה ימים.